מחוזי: פיצוי למשפחה שילדם נולד עם שיתוק מוחין – הופחת למחצית בשל דחיית ניתוח קיסרי עד לקבלת אישור רב

בית משפט מחוזי באזור המרכז פסק כי בית חולים ציבורי גדול והורי ילד שנולד עם פגיעות נוירולוגיות ושיתוק מוחין יישאו יחד באחריות לנזקיו הקשים. בית המשפט קבע כי במהלך ניהול הלידה נפלו כשלים מקצועיים מצד הצוות הרפואי, אך לצד זאת יוחס להורים אשם תורם מהותי – מאחר שסירבו במשך זמן ממושך לניתוח קיסרי עד לקבלת אישור רב. תוצאת האיזון: פיצוי כולל שחושב בלמעלה משישה מיליון שקלים הופחת למחצית, כך שהמשפחה תקבל כ-3,087,000 שקלים, בכפוף לניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי.

רקע: ההיריון, הלידה והנזקים

ההליך נגע להורים ולילדם שנולד בראשית העשור הקודם כשהוא סובל מפגיעה רב-מערכתית ונזק מוחי, שהוגדר כשיתוק מוחין. ההורים הגישו תביעה נזיקית כנגד בית החולים בטענה לרשלנות רפואית הן במעקב ההיריון והן בניהול הלידה. בלב התביעה נטען כי לו היה מתבצע מעקב היריון סדור, לרבות בדיקת העמסת סוכר, ולו הייתה מתקבלת החלטה מוקדמת על יילוד – יתכן שניתן היה למנוע את התשניק הסב-לידתי שהביא לנזק הנוירולוגי.

התובעת, כך נטען, לא עברה בדיקות מסוימות במהלך ההיריון, לרבות העמסת סוכר, ולא בוצעו הערכות משקל חוזרות לעובר במועדים שלטענתה היו מתחייבים. טרם הלידה, וביום הקבלה לחדר לידה, הוצגו בפני הצוות נתונים שהעידו לטענת התובעים על סיכון אפשרי – אולם לטענתם, הצוות שגה הן בתיזמון והן בניהול ניטור העובר, מה שהוביל לעיכוב בחילוץ בניתוח קיסרי.

עמדות הצדדים: כשלים רפואיים מול הימנעות מבדיקות

התובעים טענו למחדלים לאורך כמה תחנות: אי ביצוע בדיקת העמסת סוכר, הסתמכות על הערכת משקל אחת וקצרה, וכן רצף החלטות בחדר הלידה – ובהן פירוש חסר לניטור ראשון שנרשם, ניתוקו לזמן ממושך, ועיכוב בביצוע ניטור נוסף ובהבאת רופא לצורך הכרעה. לגרסתם, סדרת הכשלים יצרה מציאות של איחור קריטי בהוצאת העובר, וכתוצאה מכך – תשניק סב-לידתי ונזק מוחי.

בית החולים טען מנגד כי את מחצית התמונה לפחות יש להתחיל בהתנהלות ההורים: התובעת נמנעה לאורך ההיריון מביצוע בדיקות וייעוץ טרום-לידתי שהומלצו לה, ובכלל זה בדיקת העמסת סוכר. עוד נטען כי אם היה עיכוב בהחלטה על ניתוח קיסרי, מקורו בסירוב ההורים להסכים לניתוח עד לקבלת אישור מרב, אף שהוסברה להם חיוניות ההליך. לשיטת בית החולים, לאחר שניתן האישור והתקבלה הסכמת המשפחה – הניתוח בוצע במקצועיות ובמהירות, ללא רשלנות.

הכרעת בית המשפט: כשלי ניטור בלידה – אבל גם מחדלי ההורים

בית המשפט קבע כי אין מחלוקת שהתובעת הונחתה לעבור בדיקות מסוימות – ובכללן העמסת סוכר – אך נמנעה מכך ביודעין. הודגש כי היעדר מעקב היריון סדור והימנעות מתמשכת מביצוע בדיקות על אף הנחיות רפואיות מפורשות, מונעים מלייחס לבית החולים אחריות לאי ביצוע אותן בדיקות במסגרת הקהילה. במילים פשוטות: מוסד רפואי בית-חולים איננו תחליף לרופא נשים בקהילה, ואם הוסבר הצורך במעקב והבדיקות – אי-ביצוען אינו רובץ לפתחו.

באשר להערכת משקל העובר, בית המשפט הזכיר כי מדובר בכלי הערכה שאיננו מדויק מטבעו. סטיות במדידת משקל אינן חריגות, גם כאשר הבדיקה מבוצעת כנדרש. לכן לא נמצא בסיס להאשמת הצוות בכך שלא הוקדמה הלידה אך בשל משקל עובר מוערך, במיוחד בהיעדר תשתית רפואית מוצקה שהייתה מצריכה שינוי במדיניות היילוד רק על בסיס משקל משוער.

עם זאת, נקבע כי התנהלות חדר הלידה לא הייתה נקייה מפגמים. כאשר הניטור הראשון הציג דפוס לא ברור במשך פרק זמן ממושך, היה מצופה מהמיילדת ליזום פנייה לרופא אחראי לצורך קבלת החלטה. בנוסף, עצירת הניטור והמתנה ארוכה בטרם חידושו, במקום להמשיך לנטר ברציפות או לבצע שינוי תנוחה קצר ולהתחיל מיד ניטור שני, יצרו דחייה מיותרת באבחון מצוקת העובר. מחדלים אלה, לפי פסק הדין, הגדילו את פרק הזמן בו העובר היה נתון למצוקה והובילו בסופו של דבר לתשניק של ממש.

אשם תורם ומשמעותו: חובת שיתוף הפעולה של המטופלים

לצד קביעת כשלים במהלך הלידה, ייחס בית המשפט אשם תורם משמעותי להורים. נקבע כי הם עיכבו את ביצוע הניתוח הקיסרי עקב סירוב עקבי – עד לקבלת אישור רב – למרות המלצות רפואיות נחרצות בדבר חיוניות ההליך. התנהלות זו חוברה להימנעות קודמת מבדיקות ומעקבים במהלך ההיריון, לרבות דחיית הצעת זירוז לידה.

מבחינה משפטית, "אשם תורם" הוא מצב שבו הניזוק עצמו תורם ברשלנותו לגרימת הנזק או להחמרתו. במקרה זה, בית המשפט ראה בהורים ובצוות הרפואי "מעוולים במשותף" – ביטוי המציין מספר גורמים שאחריותם לנזק משותפת. כאשר לא ניתן להפריד באופן מדויק מי תרם יותר לנזק, ניתן לחלק את האחריות ביניהם בחלקים שווים או אחרים לפי נסיבות העניין. כאן נקבע כי שני הצדדים יישאו באחריות שווה – חמישים אחוזים כל אחד – לעיכוב בביצוע הניתוח ולהשלכותיו.

הסכומים שנפסקו וניכויי הביטוח הלאומי

לאחר בחינת ראשי הנזק – הוצאות רפואיות ושיקומיות, עזרת צד ג', התאמת דיור, כאב וסבל, והפסדי השתכרות עתידיים – הגיע בית המשפט לחישוב פיצוי כולל של למעלה משישה מיליון שקלים. ברם, בשל חלוקת האחריות השווה בין בית החולים להורים, הופחת הסכום למחצית, כך שהסכום בו תחוב הנתבעת כלפי המשפחה הועמד על כ-3,087,000 שקלים.

עוד הורה בית המשפט על ניכוי תגמולים המשולמים או שישולמו למשפחה מהמוסד לביטוח לאומי, וזאת לפי העיקרון לפיו אין כפל פיצוי בגין אותו ראש נזק. בנוסף, נפסק כי הנתבעת תישא בשכר טרחת באי-כוח התובעים בשיעור של 23.4% מסכום הפיצוי הסופי לאחר ניכויי הביטוח הלאומי.

מה ניתן ללמוד: התנהלות קלינית, הסכמה מדעת ושיקולים אמוניים

פסק הדין מציף קו גבול עדין: מחד, חובת הצוות הרפואי לפעול במקצועיות, לשקול בקשב את דפוסי הניטור, ולהביא במהירות רופא בכיר כאשר ניטור איננו חד-משמעי. מאידך, קיימת חובת שיתוף פעולה של המטופלים, ובייחוד בהקשרים דחופים בחדר לידה. כאשר קיימת המלצה רפואית נחרצת לביצוע ניתוח – דחייה לצורך קבלת אישור חיצוני עלולה להשליך על התוצאה המשפטית, ולהפחית מהפיצוי.

ההכרה בשיקולים אמוניים ולחץ רגשי ברגעי לידה איננה עומדת בסתירה לצורך לקבל החלטות בזמן אמת. ההלכה הפסוקה מדגישה כי "הסכמה מדעת" משמעה הבנה של הסיכונים והאלטרנטיבות, אך אין בה כדי לשלול מהצוות הרפואי את החובה לפעול, ואין בה כדי למנוע מיחוס אשם תורם למטופל המסרב להליך חיוני לאחר שקיבל הסבר מספק.

נקודות מרכזיות בפסק הדין

• נמצאה רשלנות ניהולית בלידה: פרשנות מאוחרת ובלתי מספקת של ניטור עוברי, ניתוק ניטור והשתהות בחידושו.
• לא נמצאה רשלנות באי-ביצוע העמסת סוכר במסגרת בית החולים, על רקע הימנעות יזומה של התובעת ממעקב היריון בקהילה.
• הערכת משקל עוברית הוכרה ככלי שאינו מדויק כשלעצמו; לא הוטלה אחריות על הצוות רק בשל הערכה שגויה אפשרית.
• אשם תורם משמעותי להורים עקב דחיית הניתוח הקיסרי עד לקבלת אישור רב, חרף המלצה רפואית מיידית.
• הצדדים הוגדרו כ"מעוולים במשותף" – אחריות שווה לנזק, והפיצוי הופחת בהתאם למחצית.
• ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי חל כדי למנוע כפל פיצוי; נפסק שכר טרחת עו"ד בשיעור 23.4% לאחר ניכוי זה.

היבטים יישומיים למערכת הבריאות ולציבור

לבתי חולים ולצוותים בחדרי לידה: כאשר ניטור עוברי איננו חד-משמעי, יש לגייס במהירות מומחה בכיר, להימנע מניתוק ממושך של ניטור, ולבחון התערבות מוקדמת. תיעוד מלא של השיקולים הקליניים חיוני הן לצורך טיפול מיטבי והן לצורך הגנה משפטית אם תידרש. לצד זאת, כיבוד אמונותיו של המטופל הוא ערך מרכזי – אך כאשר מתעוררת מצוקת עובר, יש להציג בצורה בהירה את הסיכונים המיידיים והמשמעות האפשרית של כל דקה.

להורים ולעתידות ללדת: מעקב היריון סדור ובדיקות מומלצות אינן עניין טכני בלבד. הן יסוד בטיחותי בעל משמעות רפואית, ולעיתים גם משפטית. הימנעות מבדיקות או דחיית הליכים חיוניים, אף מטעמים כנים, עלולה להוביל לייחוס אשם תורם ולהפחתת פיצויים במקרה של תביעה עתידית.

פסק הדין ממחיש כיצד אחריות רפואית ואחריות מטופלים נפגשות בדיוק ברגעי אמת של קבלת החלטות. במצבים דחופים בחדר לידה – מקצועיות, תקשורת ברורה ושיתוף פעולה הם שמכריעים את הכף.

לסיכום, בית המשפט הדגיש שילוב של חובת זהירות רפואית מוגברת בשלב הלידה עם חובת שיתוף הפעולה של המטופלים. התוצאה המעשית – פיצוי משמעותי אך מופחת – מהווה תמרור אזהרה לשני הצדדים: לצוותים הרפואיים לשפר נהלי ניטור וקבלת החלטות, ולהורים להקפיד על מעקב היריון והיענות להמלצות דחופות כאשר מדובר בחיי אם ועובר.