בית החולים יפצה מטופל בגין רשלנות רפואית בביצוע ניתוח

פסק דין של בית המשפט העליון אישר השבוע פסק דין קודם, וחייב מרכז רפואי ידוע לפצות מטופל בסכום של למעלה משני מיליון ש"ח, בעקבות נזקי גוף ונפש שנגרמו לאחר ניתוח קרסול. הן בית החולים והן התובע ערערו – אך הערעורים נדחו, והחלטת בית המשפט המחוזי נותרה על כנה.

פציעה במהלך ניתוח שגרמה לנכות חמורה

המקרה המדובר אירע בשנת 2015, כאשר גבר צעיר עבר ניתוח לקיבוע שבר בקרסולו. במהלך ההליך הרפואי, ביצע הצוות המנתח חתך מיותר שפגע בעצם בעצבים ברגלו של המנותח. תוצאה ישירה של הפגיעה הייתה כאבים קשים ומתמשכים, ונכות פיזית משמעותית. עם הזמן, המנותח החל לסבול גם מהשלכות נפשיות, כולל דיכאון וחרדות, שהובילו אותו למצב בו נזקק לטיפולים ושיקום ממושכים.

• רשלנות רפואית היא מצב בו מטפל רפואי חורג מסטנדרט הזהירות המקובל וגורם בכך נזק למטופל.
• במקרה זה, רשלנות התבטאה בפעולה כירורגית לא נחוצה שפגעה בעצבים.

ההשפעה על חייו של המנותח

לאחר הניתוח הכושל, דיווח הצעיר כי איבד את מקום עבודתו, מתקשה לתפקד ביומיום ותלותו בבני משפחתו עלתה מאוד. לדבריו, לפני התאונה, עבד בעבודה מסודרת ולמד לתואר בתחום מדעי החברה, והיה צפוי להתקדם מקצועית. בעקבות הנכות, הפך לשוהה קבוע בבית, אינו עובד והתפקוד הכללי שלו נפגע באופן מהותי.

• הפגיעה הביאה לאובדן כושר השתכרות, מצב שכיח בנזקי גוף חמורים.
• הוועדה הרפואית הכירה בתלותו המוגברת באשתו, שנושאת בנטל ניהול הבית וגידול הילדים לבד.

הדיון בבית המשפט – שאלת הרשלנות והפיצוי

הצעיר תבע את בית החולים בגין רשלנות רפואית, תוך הדגשת הנזקים הפיזיים והנפשיים שנגרמו לו. המדינה, שהייתה אחראית להפעלת המרכז הרפואי, הודתה בפעולה שלא כדין במסגרת הניתוח, אך טענה בפני הערכאות כי אין קשר ישיר בין החתך המיותר לבין הנזקים המתמשכים מהם הוא סובל, כמו גם כי הנזקים הנפשיים היו מתפתחים גם בלעדי האירוע הניתוחי.

• במסגרת דיון משפטי על רשלנות רפואית על התובע להוכיח הן התרשלות והן קשר סיבתי בין התרשלות לנזק.
• במקרה זה, נמצא קשר סיבתי כך שהתרשלות גרמה ישירות לנזק העיקרי.

הכרעת בית המשפט המחוזי

לאחר שמיעת טענות הצדדים וחוות דעת המומחים, פסק בית המשפט המחוזי כי אכן הייתה רשלנות מצידו של הצוות הרפואי. נפסק פיצוי של קרוב ל־2.3 מיליון שקלים בגין נזקי גוף, בתוספת החזר הוצאות משפט בסך של כחצי מיליון ש"ח.

• פסק הדין נימק כי הפגיעה העצבית נובעת ישירות מההליך שנעשה ברשלנות.
• גובה הפיצוי נקבע בהתחשב באובדן השתכרות, טיפולים נדרשים, וסבל נפשי ופיזי מצטבר.

ערעורים לבית המשפט העליון והכרעתו

המרכז הרפואי והמדינה ערערו לבית המשפט העליון, בטענה כי לא התקיימה רשלנות וכי הקשר הסיבתי לא הוכח דיו. מטעם אחר, המנותח ערער אף הוא – אך הפעם, בדרישה להגדיל את הפיצוי שנפסל לטובתו, משום שלדבריו אינו משקף את מלוא הנזק. הדיון בערעור נערך בפני הרכב של שלושה שופטים בכירים.

• ערעור מאפשר לצדדים לבחון מחדש פסקי דין בערכאות גבוהות יותר, אך רק אם נמצאה עילה מוצדקת.
• לעיתים נדירות בלבד יהפוך בית המשפט העליון פסק דין של ערכאה נמוכה יותר כאשר לא נמצאה טעות מהותית.

במהלך הדיון בערעורים, השופטים המליצו לצדדים למשוך את הערעורים, בהגיעם למסקנה כי פסק הדין מהמחוזי מנומק היטב ואין עילה משפטית להתערבותו של העליון. לשני הצדדים הובהר, כי עמדת בית המשפט היא שלא מדובר במקרה מיוחד המצדיק שינוי בהחלטה.

לבסוף, נאותו הצדדים לפעול לפי המלצת השופטים. כל הערעורים נמחקו, ופסק הדין שחייב את המרכז הרפואי לשלם למנותח את מלוא הסכום, נותר על כנו.

חשיבות הפסיקה בתחום הרשלנות הרפואית

פרשה זו ממחישה את האחריות המוטלת על מוסדות רפואיים לבצע פרוצדורות רפואיות בזהירות ובמקצועיות. היא גם ממחישה כי למי שנפגע כתוצאה מהתרשלות רפואית, קיימת האפשרות למצות את זכויותיו המשפטיות ולהגיש תביעה אזרחית להכרה בנזקיו ולפיצוי.

• רשלנות רפואית עלולה להוביל לעיתים לפגיעה פיזית ונפשית מתמשכת.
• סכומי הפיצוי הנפסקים בישראל במקרים חמורים מסתמכים על הערכות מקצועיות לנזקי גוף ונפש, יכולות תפקוד, והוצאות רפואיות עתידיות.
• ערעור לבית המשפט העליון יידון לעומק רק כאשר קיימת שאלה משפטית מהותית, ולא כשמדובר בבחינת ראיות ורחמי הערכאה הקודמת.

פסק הדין שניתן אמנם קובע פיצוי כספי גבוה, אך גם מזכיר שמאחורי כל מקרה כזה עומד אדם שנפגע באופן בלתי הפיך. הפסיקה משקפת, בין היתר, את מחויבות מערכת המשפט בישראל להגן על זכויות המטופלים מפני כשלים חמורים בטיפול רפואי.