בית המשפט פסק: צלמת שילמה פיצויים על הפרת זכויות יוצרים ביצירות גרפיטי

מקרה עקרוני בתחום זכויות היוצרים הגיע לאחרונה לפתחו של בית המשפט, כאשר צלמת צילמה ללא אישור מראש של יוצרי גרפיטי בתל אביב, השתמשה בצילומיה למטרות עסקיות ואף ייחסה לעצמה חלק מן היצירה.

רקע: צילום ומסחור של יצירות רחוב

על פי פסק הדין, אישה אשר עוסקת בצילום בחרה לתעד שמונה ציורי גרפיטי על קירות ברחבי העיר התל אביבית. היצירות צוירו על ידי שני אמני רחוב, כאשר אחד מהם הלך לעולמו לאחר הגשת התביעה ואלמנתו הצטרפה להליך כתובעת. הצילומים שעשתה, נטען, הועתקו והודפסו על גבי פוסטרים, בדים ואמצעים נוספים, והופצו לציבור במכירה מסחרית ללא הסכמת היוצרים.

• בין היצירות הבולטות נמצאת "הינשוף עם יד" - ציור אשר הועתק על ידי הצלמת, הועבר לבית מלון, נתלה על קירותיו ופורסם אף באתר המלון.
• בנוסף, נטען כי הצלמת התראיינה בכלי תקשורת והציגה עצמה כבעלת תרומה ליצירה, דבר שהוכחש ואינו תואם את המציאות.

אמני הרחוב, באמצעות אלמנת אחד מהם, דרשו פיצוי כולל גבוה, בטענה שהצלמת פוגעת בזכותם הבלעדית להפיק תועלת מיצירתם ולשלוט באופן בו היא נחשפת ומשמשת.

טענות הצלמת: "לא יצירות אמנות"

מנגד, הטענה המרכזית מצד הצלמת הייתה כי ציורי הגרפיטי אינם עולים לכדי יצירה אמנותית המוגנת בזכות יוצרים, אלא מדובר ב"קשקושי גרפיטי חביבים", כלשונה. לדבריה, האמנים חיפשו להתעשר על חשבונה וכי תביעתם הייתה מופרכת מיסודה.

הכרעת בית המשפט: הגנה רחבה גם לאמנות רחוב

השופט שדן בתיק דחה את ההגנה שהצלמת ניסתה להציב והבהיר במילותיו כי גם אמנות רחוב אינה עומדת מחוץ לדיני זכויות היוצרים. לדעתו, העובדה שהיצירות מוצבות במרחב הציבורי ואינן בתוך גלריה או מוזיאון, אינה שוללת מהן את ההגנה. אמנות רחוב, ציין, עשויה לגלם השקעה, יצירתיות, כישרון וייחוד - פרמטרים מהותיים לקבלת הגנה בזכות יוצרים.

בפסק הדין הודגש כי כל שמונה היצירות שצוינו בתביעה עומדות במבחני המקוריות והיצירתיות, כלומר אין מדובר בעבודה אקראית או טכנית בלבד, אלא בתוצרים הדורשים השקעה מחשבתית ואמנותית.

סוגיית ההפרה: מעשים מסחריים והצגת שווא

בפסק הדין קבע בית המשפט כי הנתבעת עשתה במספר מישורים שימוש בלתי מורשה ביצירות. מלבד השכפול המסחרי, הגדיר השופט את המעשה החמור ביותר - היבט ה"ינשוף עם יד": כאשר הצלמת הציגה בריאיון טלוויזיוני חלק אינטגרלי שלה ביצירה, בעוד שלמעשה לא תרמה ליצירת הגרפיטי עצמו.

• העברת ההעתקים, תלייתם בשטח המלון ושיווקם - כל אלה הוגדרו כהפרות של זכויות היוצרים של האמנים.
• מטרת הרווח שניצבת בבסיס פעולותיה של הנתבעת, כך הודגש בפסק הדין, אינה מאפשרת לה להסתמך על ההגבלות בדין שמיועדות לשימוש הוגן או תיעוד אקראי בלבד.

פיצוי על פי חומרת ההפרה והוצאות נוספות

בהכרעתו בחר השופט לקבוע פיצויים נפרדים לכל אחד מן התובעים: לאלמנת האמן המנוח הוענק פיצוי בסך 55,000 שקלים, בעוד שהאמן השני זכה לפיצוי על סך 75,000 שקלים. סכום הפיצויים גבוה יותר לגביו, בין היתר בשל עוצמת ההפרה ביחס ליצירת "הינשוף עם יד" ולמעשה של ייחוס כוזב בפרסום התקשורתי.

בנוסף לפיצוי האישי, חייב בית המשפט את הצלמת לשאת בהוצאות משפט ותשלום שכר טרחת עורך דין בסך 32,500 שקלים.

• החלטות מסוג זה ממחישות כי פסיקת בתי המשפט אינה מבחינה בין אמנות "קלאסית" לבין יצירות רחוב מבחינת ההגנה על זכויות היוצרים, ובוחנת כל פרויקט אמנותי לפי מאפייני מקוריותו וייחודו.

חשיבות הפסיקה: מסר ליוצרים ולציבור

פסק הדין עולה בקנה אחד עם עקרונות יסוד בדיני זכויות יוצרים. החוק נועד להגן מפני נטילה לא מורשית של יצירות רוחניות, בין אם הן מוצבות ברחוב, באינטרנט, בגלריה או בצילום פרטי. לפי הדין, זכות היוצרים מבטיחה ליוצר שליטה על אופן השימוש, ההפצה וההצגה של יצירתו, ולרוב אף מפצה אותו על כל שימוש מסחרי שנעשה ללא רשותו.

יחד עם זאת, ישנם חריגים כמו "שימוש הוגן", המאפשרים בנסיבות מסוימות עשיית שימוש מוגבל ביצירה על ידי אחרים, אך פסק הדין המדובר לא התרשם כי מתקיימים תנאים כאלה במקרה זה. השופט חזר והדגיש כי לא ניתן לעשות מניפולציה בטענה לאמנות "שולית" כדי להתחמק מאחריות על הפרת זכויות יוצרים.

• עניין זה מהווה אזהרה חשובה לצלמים, יוצרים ולאנשי שיווק - כי עליהם לקבל רשות ברורה ומפורשת מיוצרי הגרפיטי ומאשרי הזכויות, טרם ניצול מסחרי של יצירה שמצויה במרחב הציבורי.
• יצירתיות וחדשנות באמנות רחוב הן ערך בפני עצמו הזקוק להגנה, גם כאשר האמנות משולבת ברחובות העיר.

סיכום

פסק הדין מאשרר את עקרונות ההגנה סביב יצירות אמנותיות וממחיש את היקף תחולתו של חוק זכויות יוצרים גם לגבי אמנות שנמצאת מחוץ לגבולות המוזיאון. באמצעות הכרעה זו, נשלח מסר חד וברור לציבור הרחב שיצירות רחוב הן בעלות ערך רוחני וכלכלי, והפרה של זכויות היוצרים בהן עלולה להוביל לפיצויים גבוהים ולחיוב בהוצאות נלוות.

לסיום, פסק הדין מציב רף אחיד להערכת מקוריות ויצירתיות בהיבטים משפטיים, ומחזק את ההגנה שעומדת לאמנים גם בזירות בלתי שגרתיות כגון קירות העיר.