בית המשפט דחה תביעת זכויות יוצרים נגד עיתון: צילומי מסך מסרטון רשת הוכרו כשימוש הוגן לביקורת

בית משפט השלום דחה תביעת זכויות יוצרים שהגישו יוצרי סרטון רשת הומוריסטי נגד קבוצה תקשורתית גדולה, בעקבות פרסום כתבות שכללו צילומי מסך מתוך הסרטון. בפסק הדין נקבע כי הכנסת מספר תמונות אקראיות מתוך יצירה קולנועית לכתבות ביקורת וסיקור אינה מהווה העתקה אסורה, ובכל מקרה היא נהנית מהגנת "השימוש ההוגן" כאשר המטרה היא ביקורת, פרשנות או סקירה עיתונאית. בנוסף נקבע כי הזכות המוסרית של היוצרים לכינוי שמם לא נפגעה, שכן ניתן קרדיט הולם באופן התואם את אופי הפרסום.

רקע: סרטון ויראלי והפרסומים בעיתונות

התובעים הפיקו סרטון הומוריסטי קצר שעסק בביטויים יומיומיים ובסלנג עירוני, בסגנון תבנית מוכרת של סרטוני רשת. הסרטון הופץ בפלטפורמת שיתוף וידאו, זכה לתפוצה רחבה ולתגובות רבות, ושמות היוצרים הופיעו בסופו באופן ברור. מספר שבועות לאחר ההפצה, פורסמה במדור ביקורת קבוע במוסף סוף השבוע של עיתון יומי ארצי תמונה אחת שהייתה צילום מסך מתוך הסרטון, בצירוף הערה ביקורתית על טיבו. המדור האמור נהוג להציג בו, בתמצית ובאופן גרפי, תכנים תרבותיים ואינטרנטיים על ציר של "נמוך/גבוה" ו"טוב/רע".

ימים ספורים לאחר מכן, פרסם מגזין תרבות עירוני כתבה רחבה שעסקה בתופעת השיח העירוני ברשת ובמדיה, תוך שילוב ראיונות, דוגמאות והקשרים תרבותיים. במסגרת אותה כתבה שובצו כמה צילומי מסך מתוך סרטון התובעים, ולמחרת הועלתה גרסה מקוצרת של הכתבה גם באתר האינטרנט של המגזין. בשני המקרים הוזכר שמו של הסרטון, ובחלק מהתמונות צוין במפורש שהן לקוחות ממנו.

טענות הצדדים: זכויות יוצרים וזכות מוסרית

לטענת היוצרים, עצם פרסום צילומי המסך מהווה העתקה מפרה של היצירה, וכן פגיעה בזכותם המוסרית, מאחר שלעמדתם לא ניתן להם קרדיט מספק ובוודאי לא לכל תמונה בנפרד. התביעה הועמדה על פיצוי כספי משמעותי והושתתה על שתי עילות: הפרת זכות היוצרים ביצירה והפרת הזכות המוסרית לשיוך היצירה ליוצריה.

מנגד, טענה חברת התקשורת כי לא הועתקו חלקים מהותיים מהסרטון, לא הוקרן הסרטון ולא שודר, וכי השימוש בתמונות נעשה באופן מוגבל, נקודתי ומידתי לצורך דיון ביקורתי ולצורכי סיקור. עוד נטען כי ניתנה ייחוסיות מספקת ליוצרים ולשם היצירה, ובמגבלות הפורמט העיתונאי היה בכך כדי למלא אחר החובה למתן קרדיט הולם.

ההכרעה: מהי "העתקה" ביצירה קולנועית

בית המשפט פתח בניתוח אופי היצירה – סרטון קצר המוגדר כיצירה קולנועית. נקבע כי מהותה של יצירה קולנועית אינה טמונה בתמונה בודדת אלא בשילוב של תנועה, רצף חזותי, הקלטת קול, עריכה ומוסיקה; כלומר, המכלול הדינמי הוא שנושא את הביטוי האמנותי. משכך, אין לראות בפרסום מספר תמונות סטטיות, אקראיות ומוגבלות היקף – שאינן מציגות סצנה מובחנת ומרכזית – כ"העתקה" של היצירה עצמה.

במילים אחרות, המבחן איננו טכני-כמותי בלבד (כמה תמונות פורסמו), וגם לא מינימליסטי עד כדי זיהוי פיקסלים, אלא מבחן מהותי: האם נלקח מלב-לבה של היצירה – מבחינת הרעיון המובע בצורתו, האימפקט האמנותי או הזיהוי הייחודי עם היצירה. בית המשפט קבע כי במקרה הנדון לא פורסמה סצנה מרכזית המזוהה בליבת הסרטון, לא נלקח רצף מהותי, ולא הוצגה העלילה או החוויה הקולנועית שנוצרה בעריכה. לכן, ממילא לא הוכחה העתקה אסורה של היצירה.

שימוש הוגן: ביקורת, סקירה וגבולות המידתיות

למעלה מן הצורך קבע בית המשפט כי גם אם היה מוכח רכיב של העתקה, השימוש עדיין ייחשב "שימוש הוגן" בדין. שימוש הוגן הוא חריג שמאפשר להשתמש בחלקים מוגבלים מיצירה מוגנת, כאשר הדבר נעשה למטרות ראויות כגון לימוד, מחקר, דיווח עיתונאי או ביקורת. בהקשר זה, מדור ביקורת תרבותית במוסף סוף שבוע, כמו גם כתבת עומק הבוחנת תופעה לשונית-תרבותית, הם במהותם פרסומים ביקורתיים וסיקוריים הנהנים מהגנת השימוש ההוגן כאשר הם נעשים במידה הראויה.

בית המשפט בחן את נסיבות המקרה: לא הועתק הסרטון במלואו, לא הוקרן רצף תנועתי או קטעים משמעותיים, אלא פורסמו תמונות מסך נקודתיות; מטרת הפרסום הייתה ביקורתית-עיתונאית ולא מסחרית גרידא; והיקף השימוש היה מוגבל ביחס להיקף התוכן המילולי והניתוחי שהוצג בכתבות. עוד הודגש כי הפרסום לא פגע בשוק הפוטנציאלי של היצירה ולא יצר תחליף לצפייה בסרטון, בין היתר משום שסיקור עיתונאי אינו מעניק את חוויית הצפייה המלאה ואינו חושף את רצף העריכה, ההומור והקצב של הסרטון.

הדגשה נוספת נגעה לאופיה של היצירה כסרטון רשת שנועד מלכתחילה לשיתוף ולהפצה רחבה. גם נתון זה נשקל כחלק ממארג הנסיבות המצביע על הוגנות השימוש, אף שאינו מכשיר כשלעצמו כל שימוש.

הזכות המוסרית: מהו קרדיט הולם בהקשר של צילומי מסך

התובעים טענו לפגיעה בזכותם המוסרית – הזכות לשם טוב ולייחוס יצירה ליוצריה. בית המשפט הבחין בין מתן קרדיט לתמונה צילומית עומדת בפני עצמה, לבין מתן קרדיט לצילומי מסך שנגזרו מיצירה קולנועית רחבה. נקבע כי כאשר אין מדובר בשידור היצירה עצמה אלא בשילוב מספר תמונות מסך מוגבלות לצורך דיווח או ביקורת, היקף הקרדיט הראוי נגזר מאופי הפרסום ומקנה המידה המקובל בענף.

בכתבה המעמיקה במגזין התרבות הוזכרו שמות היוצרים בסמוך לשם הסרטון, ותחת אחת התמונות צוין באופן מפורש כי היא לקוחה מן הסרטון; בית המשפט ציין כי ייתכן שטוב היה לו צוין קרדיט מלא לכל תמונה בנפרד, אך אין בכך הכרח בכל נסיבות, ובמקרה זה הייחוס הכולל עמד בסטנדרט המקובל. במדור הביקורת הקצר במוסף סוף השבוע, הופיע שם הסרטון לצד תמונת המסך, וגם זאת הוכרה כקרדיט סביר בהתחשב במגבלות הפורמט ובתבנית הקבועה של המדור.

באשר לטענות ביחס לצלם ולעורך שנטען כי לא זכו לייחוס מספק, בית המשפט ציין כי בסרטון עצמו הבחינו היוצרים בין קרדיטי יצירה כוללת לבין תפקידי צילום ועריכה. בנסיבות אלו, לא הוטלה על העיתון חובה להציג את הצלם כ"יוצר" היצירה, וככל שניתן ייחוס מתאים במסגרת הטקסט, לא נמצאה פגיעה בזכות המוסרית.

הערה על "ממים" אינטרנטיים

במהלך הדיון עלה נושא נפוץ בדיני קניין רוחני בעידן הדיגיטלי: האם תוצר אינטרנטי קצר, המופץ במהירות ומשנה גרסאות (לעיתים מכונה "מם"), נהנה תמיד מהגנת זכויות יוצרים ובאיזו היקף. בית המשפט ציין כי סוגיה זו טרם הוכרעה במלואה במישור הכללי, אולם לא היה צורך לקבוע מסמרות במקרה שלפנינו, משום שגם בהנחה שקיימות זכויות מלאות בסרטון, לא הוכחה הפרה לפי המבחנים שהוחלו, ומתקיימת הגנת השימוש ההוגן.

משמעויות מעשיות ליוצרים ולעיתונאים

הכרעת בית המשפט מספקת מספר קווים מנחים לעוסקים ביצירה ולגופי תקשורת, במיוחד בהקשר של שימוש בתכני רשת בכתבות ובמדורי ביקורת:

• צילומי מסך מתוך יצירה קולנועית אינם שקולים בהכרח להעתקה של היצירה, בפרט כאשר מדובר במספר תמונות אקראיות שאינן מציגות סצנה מרכזית או רצף מהותי.
• שימוש בתמונות לצורך ביקורת, סקירה או דיווח עיתונאי עשוי להיחשב שימוש הוגן, אם ההיקף מידתי, המטרה ביקורתית, וההשפעה על השוק של היצירה מזערית.
• מתן קרדיט צריך להיבחן לפי אופי הפרסום: במדור קצר ותמציתי די בייחוס לשם היצירה וליוצריה; בכתבה נרחבת ראוי לציין את שם היוצרים בסמוך לשם היצירה ולעיתים גם לצד התמונות, בהתאם לנוהג הענפי.
• העובדה שיצירה מופצת ברשת ומיועדת לשיתוף אינה שוללת זכויות, אך היא עשויה להשפיע על בחינת ההוגנות והנזק הכלכלי בפועל.
• אין תחליף לצפייה ביצירה המלאה: סיקור עיתונאי המשלב תמונות נקודתיות אינו מספק את חוויית הצפייה או את רצף העריכה, ולכן לרוב אינו פוגע בשוק היצירה אם נעשה במידה הראויה.

הקפדה על איזון בין חופש הביטוי להגנת היצירה

פסק הדין מדגים את האיזון העדין בין חופש הביטוי העיתונאי והציבורי לבין ההגנה על קניינו הרוחני של היוצר. מצד אחד, מוגנת זכותו של הציבור לקבל ביקורת, סקירה וניתוח על יצירות תרבותיות שזוכות לתפוצה רחבה; מצד אחר, נשמרים גבולות השימוש הראוי, כך שלא ייעשה ניצול גורף של יצירה מוגנת ולא תיפגע ליבת ההבעה המקורית של היוצר.

ליצרני תוכן, המשמעות המעשית היא חשיבות תיעוד הקרדיטים והגדרת התפקידים בסוף היצירה באופן ברור, שכן אלה עשויים להשפיע על היקף הייחוס הנדרש בהמשך. למערכות עיתון ולמגזינים מומלץ לנסח נוהל פנימי העוסק בשילוב צילומי מסך ובמתן קרדיט, ולבחון מראש האם השימוש מדוד, נחוץ לתכלית הביקורתית, ואינו פוגע בשוק היצירה.

בסופו של יום, בית המשפט דחה את התביעה על כל רכיביה: לא הוכחה העתקה אסורה של היצירה הקולנועית, השימוש בתמונות המסך הוכר כשימוש הוגן למטרות ביקורת וסיקור, והקרדיט שניתן הוגדר הולם ומספק בגדרי הנסיבות. המסר ליוצרים ולעורכים כאחד ברור: ניתן לשלב תמונות נקודתיות כחלק מדיון ביקורתי, אך יש לעשות זאת בזהירות, במידתיות ובכבוד הראוי ליצירה וליוצריה.

סיכומו של דבר: בתביעת זכויות יוצרים שעילתה צילומי מסך מתוך סרטון רשת, הכריע בית המשפט כי לא התקיימה העתקה מהותית, וכי מתקיימת הגנת שימוש הוגן. כמו כן נדחתה טענת הפגיעה בזכות המוסרית. פסק הדין משרטט גבולות ברורים יותר לשימוש עיתונאי בתכני רשת ומציע מדריך מעשי להתנהלות נכונה בעולם שבו תמונות וסרטונים נעים במהירות בין פלטפורמות.