בקשת רשות ערעור נדחתה: חייב שלא שיתף פעולה ולא עמד בתשלומים – לא יקבל הפטר גם לאחר שנים ארוכות
בקשת רשות ערעור נדחתה: חייב שלא שיתף פעולה ולא עמד בתשלומים – לא יקבל הפטר גם לאחר שנים ארוכות

האם משך זמן חריג של הליכי פשיטת רגל מצדיק מתן הפטר גם כאשר החייב אינו עומד בתשלומים, נמנע מהגשת דוחות ואינו משתף פעולה? ערכאת הערעור דחתה באחרונה בקשת רשות ערעור של חייב, שקיווה לקבל הפטר חרף כשלים מתמשכים בהתנהלותו, וקבעה כי בנסיבות העניין – אין מקום להפטר, וכי ההליך טרם מיצה את פוטנציאל התועלת לנושים.

הרקע להליך

הפרשה עוסקת בחייב שנקלע להליכי חדלות פירעון ממושכים. בשנת 2015 ניתן בעניינו צו כינוס ומונה נאמן; בהמשך הוחלף הנאמן. כנגד החייב הוגשו 16 תביעות חוב שאושרו בסכום כולל של כ-11.7 מיליון ש״ח. בין התביעות הוגשה גם תביעת חוב משמעותית של רשות מיסים ארצית, שאושרה בסכום של כ-8.7 מיליון ש״ח ובנוסף כ-1.17 מיליון ש״ח בדין קדימה. על החלטת החוב הנוגעת לרשות המסים תלוי ועומד הליך ערעורי נפרד, שעדיין לא הוכרע.

תביעות חוב נוספות הוגשו מטעם עיזבון קרוב משפחה של החייב וכן מטעם רשות מקומית גדולה. על אף שניהול ההליכים נמשך למעלה משמונה שנים מאז צו הכינוס, הנושים לא ראו בשלב זה דיבידנד כלשהו. במקביל, נצבר לחובת החייב חוב פיגורים של מעל 180 אלף ש״ח בגין אי-עמידה בצו התשלומים.

בהיבט העסקי, מתברר כי החייב ניהל בעבר פעילות מסחרית יחד עם בני משפחה, ועסק זה צבר חובות כבדים לרשויות. אף שנחתמה פשרה לתשלום שומה משמעותית, החוב לא נפרע ובסופו של דבר הובילו הדברים לפתיחת הליכי פשיטת רגל.

בחלוף השנים הגיש החייב מספר בקשות להפטר. בקשתו הכוללת להפטר מוחלט, או לפחות הפטר המחריג את זכויותיו בדירת המגורים, נדחתה. נקבע כי מחדליו רבים: החייב אינו עומד בצווי התשלום, אינו מגיש דוחות חודשיים כסדרם, ואינו משתף פעולה כנדרש. גם בקשות להפחתת צו התשלומים נדחו, ובקשה נוספת להפטר שהוגשה ביוני 2023 – נדחתה מאחר שהמחדלים לא תוקנו.

טענות הצדדים

במסגרת בקשת רשות הערעור טען החייב כי נפלו פגמים דיוניים בהחלטות בעניינו, בין היתר בכך שלא התקיים דיון פרונטלי בבקשתו האחרונה. לגישתו, משך ההליכים חורג מהמקובל – לטענתו ההסתבכות הכלכלית וההתדיינויות נמשכות קרוב לשני עשורים – ואילו נושים שאינם רשות המיסים איבדו עניין ממשי בהמשך ההליכים. עוד טען כי חל שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש, לרבות מחמת מכירת נכס והחמרה במצבו הרפואי.

מנגד, ציין הנאמן כי דווקא התנהלות החייב היא שהובילה להימשכות ההליכים: אי-שיתוף פעולה, הגשת בקשות הפטר חוזרות ונשנות ללא טענות חדשות, אי-עמידה בצו התשלומים ואי-הגשת דוחות דו-חודשיים כסדרם. בהתאם לעקרונות המנחים בדיני חדלות פירעון, הפטר נועד לחייבים תמי-לב בלבד – כאלה שמקיימים אחר החובות המוטלות עליהם וממצים את יכולתם הכלכלית לטובת הנושים.

הכרעת בית המשפט

ערכאת הערעור קבעה כי ההחלטות בענייני חדלות פירעון מצויות בליבת שיקול דעתו המקצועי של בית המשפט הדן בתיק, המכיר מקרוב את החייב, את הנושים ואת התנהלות ההליך. התערבות ערעורית תיעשה במקרים חריגים בלבד. הדברים נכונים גם להחלטות הנוגעות לתכנית פירעון ולמתן הפטר.

לעניין קיום דיון פרונטלי, נקבע כי החובה לכנס דיון נועדה בראש ובראשונה להגן על אינטרס הנושים, שעלולים להיפגע ממתן הפטר. כאשר הבקשה איננה מציגה תשתית עובדתית מספקת המצדיקה בירור נוסף, רשאי בית המשפט לדחותה אף ללא דיון בנוכחות הצדדים.

עוד נקבע כי לא התקיים שינוי נסיבות מהותי המצדיק עיון מחדש בהחלטות הקודמות שלא להעניק הפטר. אותם שיקולים שעמדו בבסיס הדחייה בעבר – לרבות חוסר שיתוף פעולה שיטתי, חריגה מתמשכת מחובות הדיווח והתשלום, והאפשרות הממשית למצות מימוש נכסים לטובת הנושים – עומדים בעינם גם כעת. בית המשפט הדגיש כי לחייב נכס מהותי נוסף, דירת מגורים, בשווי העולה על 2.5 מיליון ש״ח, בעוד חובו הכולל עומד על למעלה מ-8.6 מיליון ש״ח. בנסיבות אלה, ההליך טרם מוצה והמשך ניהולו עשוי להניב דיבידנד לנושים.

בהיבט העקרוני, חזר בית המשפט על שתי תכליותיהן המרכזיות של הליכי חדלות פירעון: מיצוי כינוס הנכסים וחלוקתם הוגנת ושוויונית לנושים, ומקביל לכך – מתן הזדמנות אמיתית לחייב להשתקם ולפתוח דף חדש באמצעות הפטר. ואולם, התכלית השיקומית אינה מוחקת את אינטרס הקניין של הנושים בכל מקרה ובלא תנאי. ההפטר מיועד לחייבים שפעלו בתום לב הן בעת יצירת החובות והן במהלך ההליך, שיתפו פעולה באופן מלא, עמדו בהגבלות שהוטלו עליהם ושילמו את התשלומים העיתיים. אי-ניצול מלוא היכולת הכלכלית לפרעון, הימנעות מתשלום תקופתי או אי-הגשת דוחות – עשויים ללמד כשלעצמם על חוסר תום לב המשפטי הנדרש.

בית המשפט העיר כי חלוף הזמן, כשלעצמו, אינו מצדיק מתן הפטר. במקרה זה, משך ההליכים הושפע בין היתר ממורכבותם ומהתדיינויות רבות שנדרשו, לרבות בנוגע לתביעות חוב משמעותיות. כמו כן, לא ניתן להתעלם מכך שהחייב עצמו תרם להתארכות באמצעות מחדלים חוזרים ונשנים והעדר שיתוף פעולה.

לנוכח כל אלה, נדחתה בקשת רשות הערעור. המשמעות המעשית היא שההליך יימשך, לרבות פעולות מימוש הנכס המשמעותי לטובת הנושים, ורק לאחר מיצוי האפשרויות – ניתן יהיה לשקול מחדש בקשות עתידיות, ככל שיוצגו תשתיות עובדתיות חדשות ומהימנות המעידות על תום לב מלא ועמידה בחובות ההליך.

משמעות עקרונית ומסר לחייבים

דיני חדלות פירעון מעמידים במרכזם את האיזון בין שיקום כלכלי אמיתי של החייב לבין ההגנה על אינטרסים קנייניים של הנושים. מתן הפטר אינו זכות אוטומטית, אלא תוצאה של התנהלות תקינה ומתמשכת לאורך ההליך: שיתוף פעולה עם הנאמן, דיווח מלא ושוטף, עמידה בצווי התשלומים, ומימוש נכסים זמינים לטובת כלל הנושים. חייב שאינו פועל כך, אינו יכול לצפות כי חלוף הזמן לבדו יעמוד לו לרועץ או ישמש לו עוגן לקבלת הפטר.

מבחינה מעשית, פסק הדין מזכיר לחייבים כי אי-תשלום "עיתי" (תשלום תקופתי שנקבע בצו בית המשפט) הוא הפרה מהותית. אין החייב רשאי "לעשות דין לעצמו" ולהפסיק תשלומים מטעמים פרטיים או להמתין לשינוי נסיבות כלשהו. הפסקת תשלומים, דוחות חסרים או מאוחרים וסירוב למצות מימוש נכסים – כולם עלולים להיתפס כחוסר תום לב ולשמש עילה לדחיית בקשות להפטר, גם לאחר שנים.

נקודות מרכזיות בהחלטה

  • שיקול הדעת של בית המשפט הדן בהליכי חדלות פירעון הוא רחב; ערכאת הערעור תתערב רק במקרים חריגים.
  • אין חובה לקיים דיון פרונטלי אם הבקשה אינה מציגה תשתית עובדתית המספיקה לבירור נוסף; החובה לדיון נועדה בעיקר להגן על הנושים.
  • הפטר יינתן לחייבים תמי-לב בלבד – הן בשלב יצירת החובות והן במהלך ההליך – תוך שיתוף פעולה מלא, עמידה בצווי התשלומים והגשת דוחות כסדרם.
  • חלוף הזמן כשלעצמו אינו עילה למתן הפטר, במיוחד כאשר קיימים נכסים בני-מימוש היכולים להניב תועלת לנושים.
  • חייב שאינו מנצל את יכולתו הכלכלית או מתחמק מהמגבלות שנקבעו, עשוי להיתפס כחסר תום לב – והפטר בעניינו יידחה.
  • במקרה הנדון: חוב כולל של למעלה מ-8.6 מיליון ש״ח, לצד דירת מגורים בשווי העולה על 2.5 מיליון ש״ח – מצביעים על כך שההליך טרם מיצה את עצמו.

לסיכום, בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור לקראת מתן הפטר. הקביעה מדגישה כי ההפטר הוא תוצר של התנהלות ראויה לאורך ההליך ולא "פרס נחמה" על עצם חלוף הזמן. כל עוד קיימת אפשרות מעשית להפיק תועלת לנושים באמצעות מימוש נכסים והחייב אינו עומד בחובותיו, הדרך להפטר נותרת חסומה.