רשות מקומית תחויב לפצות תושב בגין פציעה ברחוב בשל מפגע ריצוף

מקרה בו תושב עיר במרכז הארץ נפצע לאחר שנתקל באבן מדרכה שבולטת מעל פני השטח הגיע לפתחו של בית המשפט. התובע, גבר בשנות החמישים לחייו, צעד עם אשתו בדרכם למרכז המסחרי, כאשר לפתע מעד על אבן, נפל ונפצע בברכו. המקרה העלה לדיון סוגיות מהותיות בתחום אחריות הרשויות המקומיות לדאוג לבטיחות תושבים במרחב הציבורי.

פרטי המקרה: הליכה שגרתית שהסתיימה בפציעה קשה

• לדברי התובע, האירוע התרחש באביב 2019 כאשר יצא מביתו יחד עם אשתו והלך לעבר אזור הקניות המרכזי בעיר.
• בהגיעם סמוך למרכז, הוא נתקל באבן משתלבת שבלטה מהמרצפות בכ-4 סנטימטרים – לדבריו, בעקבות שורשי עץ אשר דחפו את האבן כלפי מעלה.
• הנפילה גרמה לחבלה רצינית בברך ימין. התובע, מהנדס במקצועו, סבל מכאבים משמעותיים ונאלץ להיעדר מהעבודה למשך שלושה שבועות.
• בהמשך נדרש לעבור לעבודות קלות יותר, מה שהביא גם להפחתה בשכרו החודשי.

עמדות הצדדים: אחריות המועצה או אשמתו של התובע?

• התובע טען כי מלוא האשמה מוטלת על כתפי הרשות המקומית, שכן לא דאגה לטיפול נאות בתשתיות הרחוב.
• המועצה, לעומתו, טענה כי האבן בלטה אך ב-1.5 סנטימטרים בלבד – מצב הנפוץ לעיתים ברחובות עירוניים – ועל כן לא מדובר במפגע של ממש.
• באופן נוסף, דרשה המועצה להטיל על התובע אחריות תורמת: לדבריה, המקום היה מואר היטב, התובע הכיר את האזור והיה עליו לנקוט משנה זהירות בהליכתו.
• המועצה הוסיפה כי הנזק לו טוען התובע נגרם בעיקר עקב תאונת עבודה שאירעה לו כחודשיים לאחר מכן.
• עוד טענה הרשות המקומית כי התובע לא טרח לעבור ניתוח שיכול היה, לשיטתה, להקטין את נזקיו ואף למנוע את נכותו.

הכרעת בית המשפט: משקל העדויות ואחריות משותפת

• בפסק הדין שניתן בשלום במחוז הצפון, אימץ השופט את גרסת התובע באשר לנסיבות המקרה ולגובה הבליטה של האבן.
• בהחלטתו, ציין השופט שמצא את עדות התובע ואשתו אמינה ומפורטת, בעוד גרסת המועצה נסמכה על הערכות בלבד.
• לפי קביעתו, האירוע התרחש בדיוק כפי שתיאר התובע: ממפגע של אבן בולטת בבטון, אשר לא תוקן או סומן מבעוד מועד.
• יחד עם זאת, בית המשפט קבע לתובע אשמה תורמת בשיעור 15%. הנימוק: התובע הכיר את המקום והיה עליו לנקוט משנה זהירות – ציפייה סבירה מתושב המצוי בסביבה מוכרת ומוארת.
• בית המשפט דחה את טענות המועצה כי הנכות שאובחנה נובעת מתאונת עבודה מאוחרת יותר, וכן לא השתכנע שחובת התובע היתה לעבור ניתוח שאינו ודאי בתוצאותיו.

המשמעות הכלכלית: פיצוי משמעותי לנפגע

• בסופו של יום, חויבה הרשות המקומית לשלם לתובע פיצוי כולל של 236,343 שקלים, המורכב מהפסדי שכר, הוצאות רפואיות ונזקים נוספים.
• לסכום זה התווספו הוצאות משפטיות ושכר טרחת עורך דין בסך למעלה מ-55 אלף שקל.
• נקבע כי אין קשר סיבתי בין תאונת העבודה המאוחרת לפציעה ממעידתו ברחוב – כל תאונה גרמה לפגיעה נפרדת ואיננה מקטינה את נזקיו של התובע בפרשה הנוכחית.
• בפסק הדין לא פורטו שמות עורכי הדין שייצגו את הצדדים, והדיון נסוב בעיקר על עובדות המקרה והערכת נזקי התובע.

חשיבות הפסיקה: אחריות הרשויות לבטיחות הולכי רגל

• המקרה מדגיש את אחריותה של רשות מקומית לוודא כי תשתיות הרחוב אינן מסכנות את הציבור, ולטפל בליקויים במהירות.
• גם כאשר הולך רגל נושא אשמה תורמת בשל חוסר תשומת לב, עשויה הרשות להימצא אחראית לפצות, אם לא דאגה להפחית את הסיכון במרחב הציבורי.
• בפסק הדין נעשה איזון בין אחריותה המרכזית של הרשות המקומית לבין אחריותו של כל אדם להישמר בהליכתו.
• המקרה מלמד גם כי פגיעות כתוצאה מנפילות תשתית עשויות לזכות בפיצויים משמעותיים, וקיימת חשיבות לבירור מקיף של נסיבות התאונה.

לסיכום, הפסיקה בחנה ביסודיות את נסיבות המקרה והמחישה את החובה של רשויות לדאוג לביטחון התושבים, תוך מתן משקל לאשם תורם כאשר הוא מתקיים. תושבים, מצד שני, נקראים להפעיל ערנות וזהירות בדרכם. המקרה מדגים את מורכבות הדינים בנזיקין וממחיש את החשיבות שבהגשת תביעות מבוססות ומנומקות, תוך הסתייעות בגורמים מקצועיים במקרה הצורך.