עירייה תחויב בפיצוי בעקבות היעדר שילוט בפארק – פיצוי של מאות אלפי שקלים לנפגע

פסק דין שניתן לאחרונה מבהיר: רשות מקומית עשויה לשאת באחריות לפציעה שנגרמה בפארק ציבורי, כאשר לא דאגה לשילוט ברור ומפורש לגבי הגבלות שימוש במתקנים. במקרה שנדון, אדם נפגע כתוצאה מנפילה ממתקן שאינו מותאם למבוגרים, ובית המשפט קבע שעל העירייה לפצותו בסכום משמעותי.

רקע: בילוי תמים שהסתיים בפציעה קשה

סיפור המקרה החל בסתיו 2019, כאשר תושב אזור הצפון, בן ארבעים, יצא עם בני משפחתו לפארק מרכזי בעיר מגוריו. אל הבילוי הצטרפו גם אחותו ובני משפחתה. כאשר עלה על אחד ממתקני העץ בפארק – מתקן שנמצא במפלס גבוה מהקרקע – התרחש האירוע הבלתי צפוי: הוא איבד את שיווי המשקל, נפל ונחבל קשות בכתפו.

הגבר פונה למרפאה, שם אובחן כי הוא סובל משבר משמעותי שנזקק לניתוח לקיבוע עצם הכתף. במהלך השבועות שאחר כך, הוסיף וסבל מאי כושר עבודה מלא.

הגשת תביעה: טענת רשלנות כלפי העירייה

כחודשיים לאחר שיפור במצבו, החליט הגבר להגיש תביעה לבית המשפט, בטענה שהעירייה התרשלה באחריותה לדאוג לבטיחות באי הפארק. לטענתו, העובדה כי לא הוצב שלט המגדיר את טווח הגילאים המותרים לשימוש במתקן – וביתר שאת, איסור מפורש למבוגרים – היא שהובילה לאירוע הקשה.

• התובע הדגיש כי לא נכתב על המתקן שהוא מיועד לילדים בלבד;
• לטענתו, בנסיבות אלו, היה סביר להניח שהוא וכל אדם אחר יחשבו שמבוגרים רשאים להשתמש בו;
• הפסדיו נבעו הן מירידת שכר בשל השיקום הארוך, והן מסבל נפשי ופיזי.

טענות העירייה: אחריות עצמית של המתיימר להשתמש

מנגד, העירייה טענה בלהט כי אין לה כל חלק באחריות לאירוע. לדבריה, המתקן עומד בתקן הישראלי ואושר למתקנים לילדים. בנוסף, העירייה הסתמכה על מסמך פנימי של מנהלי הפארק, בו נרשם כי הנפגע רץ על המתקן – ובכך התרשל בעצמו וגרם לנזקיו. עוד הדגישה העירייה כי אדם בוגר אמור להבין שמתקני משחק כאלה אינם מיועדים למבוגרים.

ביקורת חריפה כלפי העירייה – התנהלות לגבי ראיות

במהלך ההליך עלתה שאלת אמיתות מסמך הפארק. בית המשפט התרשם כי קיימות שאלות בנוגע לדיוק בכתיבת הדו"ח, ואף נטען שנציגי הפארק "שיפצו" את הטופס כך שיתאר ריצה – בניגוד לאמת, כפי שהעידה אשת הנפגע.

בית המשפט קבע כי מדובר בהתנהלות בעייתית וכי ניסיון להרחיק את העירייה מאחריות באמצעות הטיית ראיות פוגע בעיקרון הצדק ובאמינות הצדדים.

הכרעה: חובת שילוט מפורשת והטלת אשם תורם

בפסק הדין צוין כי חלה על הרשות המקומית חובת זהירות כלפי ציבור המשתמשים במתקנים ציבוריים. הסבר זהירות משמעותו להתריע ולהנחות, בין היתר באמצעות שילוט. בית המשפט הבהיר כי ציון גיל מינימלי לשימוש אינו מספק – חובה לציין במפורש למי מיועד המתקן ובאילו גילאים חל איסור שימוש.

יחד עם זאת, נקבע כי גם לתובע יש אחריות מסוימת: כאדם בוגר, היה עליו לשים לב להיגיון הבריא ולשקול האם כניסתו למתקן תואמת את ייעודו. בשל כך, נקבע שהתובע אחראי במידה מסוימת – אחוז ה"אשם התורם" שהושת עליו עמד על 35% מגובה הפיצוי.

הפיצויים: מאות אלפי שקלים לתובע – ועונש לעירייה

לאחר ניכוי חלקו של התובע באחריות לאירוע, חויבה העירייה לשלם לו סכום כולל של כ-400 אלף ש"ח, בגין הפסדי שכר, כאב וסבל והוצאות נוספות. בנוסף לכך, נקבע כי העירייה תישא בתשלום שכר טרחת עורך הדין ובהחזר הוצאות משפטיות בסכום קרוב למאה אלף ש"ח.

מעבר לפיצוי, חויבה העירייה בתשלום נוסף לקופת המדינה – קנס בגובה 5,000 ש"ח – בשל התנהלותה הכושלת בנוגע להצגת הראיות.

המשמעות הציבורית של פסק הדין

הפרשה ממחישה את החשיבות הרבה שעל רשות מקומית לייחס לנהלי בטיחות, לשקיפות ולתחזוקת מתקני משחק בפארקים. הצבת שלטי הסבר ברורים, המורים חד משמעית מי רשאי להשתמש בכל מתקן, עשויה למנוע פגיעות גופניות ולחסוך לרשויות תביעות כספיות משמעותיות.

לסיכום, פסק הדין מהווה תמרור אזהרה לרשויות המקומיות: אי הקפדה על שילוט מפורש במתקני שעשועים עלולה להיחשב רשלנות ולהוביל לפיצויים גבוהים. עוד מדגיש המקרה את חובתה של כל רשות לנהוג בשקיפות – ולהימנע מכל פעולה שעלולה להיתפס כשיבוש מהלכי משפט או שינוי ראיות.