נאסרה עליה לעלות לאמבולנס בשל לבושה – תפוצה בעשרות אלפי שקלים בשל הטרדה מינית

בית משפט השלום פסק פיצוי משמעותי לאישה שנאסר עליה לעלות לאמבולנס בדרכה לפינוי רפואי, עקב טענות ללבוש "לא צנוע". הפיצוי, בסך של כ-140 אלף שקלים, ישולם בידי חברת ההסעות וביטוח החברה. ההחלטה מהווה תקדים חשוב בשאלת שוויון הזכויות במתן שירותים ובתחום מניעת הטרדה מינית.

הרקע לאירוע: החולה והסירוב לעלות לרכב

בשיא מגפת הקורונה בקיץ 2020, עברה צעירה את תקופת הבידוד שנדרשה לה בשל הידבקותה. היא נדרשה להתפנות מביתה למתקן מיוחד שניהל פיקוד העורף. כשהמתינה מחוץ לביתה להזמנת האמבולנס, לבושה במכנסיים קצרים וגופיה בהתאם לחום הקיץ, היא הופתעה כאשר נהג האמבולנס סירב להעלות אותה לרכב. על פי דבריו, ברכב כבר נכח נוסע נוסף – חולה מהעדה החרדית – שלדבריו לא יסבול נוכחות אשה בלבוש כזה. למרות ניסיונותיה למצוא פתרון, כולל הצעה להתכסות בכל אמצעי זמין שהיה ברשותה, הסירוב עמד בעינו והצעירה התבקשה להמתין לאמבולנס חלופי.

טענות הצדדים: הפליה או דילמה השירותית?

הצעירה, שחשה מושפלת ופגועה, פנתה לערכאות משפטיות ודרשה פיצוי בגין הפליה אסורה, פגיעה בכבודה והטרדה מינית. היא הדגישה כי מצאה עצמה במצב רגיש ומביך במיוחד, כשהיא חולה ונדרשת להתמודד עם סירוב פומבי בזירת מגוריה, לעיני שכנים ועוברי אורח.

מנגד טענה חברת ההסעות כי עמדו בפני דילמה: לבחור האם להיענות לבקשת הנוסע הדתי שלא לשהות עם אישה בלבוש שנחשב בעיניו לא צנוע, או לכפות עליו נוכחות שבניגוד לאמונתו. לטענתה, צעירה סירבה להחליף בגדים, ומשכך הוחלט כי תמתין לאמבולנס הבא. לדברי החברה, מדובר היה בהחלטה הכרחית שנעשתה בלחץ הנסיבות.

הסוגיה המשפטית: בין זכויות האדם להפליה בשירותים ציבוריים

בית המשפט בחר לבחון את מכלול הראיות והעדויות, ובראשן עדותו של הנוסע הנוסף עצמו, אשר טען כי לא דרש לסרב לצעירה בשל לבושה אלא אך ורק בשל החשש משוהים נוספים ברכב, דבר שעלול להחמיר את מצבו הרפואי. השופטת קבעה כי לא היה ניסיון אמיתי מצד עובדי האמבולנס לברר מהן עמדות הנוסע או לנסות לגשר בין הצדדים. מעבר לכך, נוספה התנהלות מחפירה מצד מנהל החברה, שבשיחה טלפונית תלה את האשמה במלבושי האישה, וטען כי היה עליה "להתכסות לטובתה".

השופטת קבעה כי התנהלות החברה כלפי הצעירה היא בבחינת הפליה אסורה במתן שירות. בהתאם לדין, הפליה באספקת שירות ציבורי היא עבירה אזרחית חמורה, וכאשר ההתייחסות קשורה ללבוש ולמינו של אדם, מתקיימים גם רכיבי הטרדה מינית כהגדרתם בדין.

• הקביעה נגעה בעובדה שהשיחה בין הצעירה לנהג ומנהל השירות התנהלה ברחוב, לעיני שכני הצעירה והעוברים בסביבה, תוך פגיעה נוספת בכבודה ופומביות ההשפלה.
• בעקבות האירוע נאלצה הצעירה להמתין זמן ממושך בטרם פונה בסופו של דבר על ידי אמבולנס חלופי.
• השופטת הדגישה כי לחברות המספקות שירותים רפואיים ציבוריים אין זכות לסרב ללקוחה ממניעי לבוש, כל עוד היא לא הפרה כללי התנהגות מחייבים או בטיחותיים.

הפיצוי: המסר של בית המשפט והשלכתו על שירותים ציבוריים

בית המשפט פסק לטובת הצעירה את הפיצוי המרבי הקבוע בחוק למניעת הטרדה מינית, אותו הגדילה להוסיף לו גם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. הפיצוי הסופי שהוטל בסך של 139,752 שקלים יתבצע בידי חברת ההסעות והביטוח שלה.

השופטת אף הרחיבה בנימוקיה באשר לחשיבות השמירה על שוויון בקבלת שירותים ציבוריים, ובפרט במדינה רב-תרבותית ומגוונת. היא קבעה כי ניסיון להכתיב את זכויות היסוד של אדם בשל אמונת זולתו, חותר תחת עקרונות היסוד של השיטה. חברות ציבוריות מחויבות להימנע מהעדפת מגזר על חשבון אחר ולספק שירות שוויוני, במיוחד בשעת משבר לאומי.

• קבלת פיצוי זהה מדגישה את החשיבות בהגנה על כבוד האדם במערכת הבריאות והשירותים הציבוריים.
• המדיניות שגובשה מפסיקה זו מחזקת את ההכרה בזכות כל אדם לקבל שירות ללא פחד מהשפלה או הפליה.

סיכום: צעד נוסף במאבק נגד הפליה והטרדה מינית

המקרה ממחיש את הצורך במודעות גבוהה לזכויות אזרחיות וחברתיות – במיוחד שירותים הנוגעים בבריאות ובכבוד האדם. הפסיקה מעבירה מסר חד-משמעי לכל גורם ציבורי או פרטי: אין מקום להטרדה, הפליה או התניה במתן שירות בשל לבוש, מגדר או כל מאפיין אישי אחר. התנהלות זו אינה רק פסולה מוסרית וחברתית, אלא גם מזכה את הנפגעת בפיצוי ממשי.

חשוב להדגיש כי כל אדם הזקוק לשירות ציבורי, במיוחד כאשר מדובר בסיוע רפואי, זכאי לו באורח שוויוני, מבלי לחשוש מאפליה. פסיקתו של בית המשפט אינה רק מענה לאירוע המסוים; היא יוצרת תקדים ציבורי וכלי להעצמת הגנת הזכות לשוויון ולכבוד האדם בישראל.