ועדת ערר: התקפי דחק בעבודתו גרמו להתפרצות סוכרת אצל שוטר לאחר 25 שנה

החלטה תקדימית של ועדת ערר לנכי כוחות הביטחון הכירה לאחרונה בכך ששורת אירועים לחוצים בעבודתו של שוטר בכיר בעבר, בשלהי שנות ה-90, הובילו להתפרצות מחלת הסוכרת אצלו – עשרות שנים לאחר סיום שירותו.

רקע: הליך ממושך להכרה במחלה

המערער, ששירת במשך עשרות שנים במסגרות בטחוניות שונות והגיע לדרגה בכירה, עתר לוועדת הערר בבקשה להכיר במחלת הסוכרת שלו כנכות הקשורה ישירות לתנאי שירותו. לטענתו, לקראת סוף שנות ה-90 נתקל באירועים טראומטיים במסגרת תפקידו, אשר עוררו אצלו תגובות דחק משמעותיות והשפיעו לאורך זמן על בריאותו.

• המערער החל את דרכו בשירות הביטחון ועם השנים שימש בתפקידים פיקודיים מורכבים.
• בשנת 1999, הודח לתפקיד אחר בניגוד לרצונו – צעד שנחווה מבחינתו כהשפלה אישית ופגע קשות בתחושת הערך העצמי שלו.
• באותה תקופה, היה מעורב בפרשת רצח סבוכה ועתירת סיקור תקשורתי, אשר הגבירה את תחושות הלחץ.
• אירוע חמור נוסף היה כאשר סוכן משטרתי, שפעל תחת אחריותו, נפגע באופן קשה במהלך פעולה מבצעית רבת סיכון. האירוע הותיר חותם רגשי עמוק על המערער, במיוחד לאור הביקורת שספג בעקבותיו.

התמודדות עם מחלה ותחילה של טיפול רפואי

המערער ציין כי לא חלף זמן רב עד שהחלו להופיע אצלו תסמינים ראשונים של סוכרת, ובתחילת העשור החדש אובחן במפורש במחלה. במהלך השנים, מצבו הידרדר והוא נדרש לטיפולים יומיומיים – ביניהם נטילת תרופות והזרקת אינסולין. לדבריו, לאחר סיום שירותו ועד היום הוא נתון במעקב רפואי צמוד.

• אירועים מתמשכים בהם נדרש להתמודד עם לחץ, ביקורת ציבורית, ותחושת בידוד הוגדרו בעיניו כגורמים העיקריים לפרוץ המחלה.
• המעמסה הנפשית הלכה והחריפה כאשר מספר שנים לאחר מכן הוא הוצג כחשוד בתוכנית תחקירים, דבר שהוביל לפתיחת בדיקה במדינה בנושא ונדרש להתמודד עם שמועות וחקירות.

עמדת קצין התגמולים והויכוח הרפואי

קצין התגמולים, שמופקד על טיפול בתביעות מסוג זה, דחה בתחילה את הבקשה. עמדתו התבססה על הערכה רפואית לפיה מחלת הסוכרת החלה עוד קודם לשורת האירועים שמנה השוטר, ובכל מקרה – לא נמצא קשר ישיר בין הדחק שחווה במקום העבודה לפרוץ המחלה.

• לטענת הרופאים מטעם ההגנה, בעת גילוי המחלה לא נמצאו סימנים מובהקים לכך שמדובר בתגובה לאירוע יחיד או לסדרת אירועים חריגה.
• הם הדגישו שמדובר במחלה כרונית שתיתכן אף בשל סיבות גנטיות, ולא בהכרח כתוצאה מלחץ מתמשך.

חוות הדעת שזכתה לקבלה – הצדקת הקשר

עם זאת, ועדת הערר בראשות שופט בדימוס (שפרטיו שונו) אימצה דווקא את עמדת הרופאים שהופיעו מטעם המערער. אלו הצביעו על כך שאירועים חריגים בעוצמתם ובחשיפתם הציבורית כמו הדחתו מתפקיד, החקירות המתוקשרות והאירועים המבצעיים שחווה, היוו "טריגר" ברור להתפרצות הסוכרת. חוות דעת זו התבססה בין היתר על סמיכות הזמנים בין האירועים לבין אבחון המחלה.

בדברי הוועדה הודגש שהשפעות נפשיות מתמשכות עלולות בהחלט לגרום לפרוץ או להחמיר מחלות גופניות מסוימות. אף שבדרך כלל מדובר במהלך רגיש ומורכב להכרה במחלות מסוג זה כקשורות לשירות, הרי שבמקרה דנן התרשמה הוועדה כי הוכח קשר סיבתי מובהק בין סדרת האירועים המדוברת לבין מחלת המערער.

• המשמעות המשפטית: המערער יקבל תגמולים וזכויות כנכה מערכת הביטחון בשל מחלת הסוכרת שפרצה בעקבות שירותו, רטרואקטיבית מינואר 2000.
• קצין התגמולים חויב בנוסף לשאת בשכר טרחת עורך דין ובהוצאות משפט.

משמעות broader למקרים דומים

החלטה זו מחדדת את המורכבות שבהליכי הכרה בין דחק בעבודה להתפרצות מחלות כרוניות. ההכרה בכך שמחלה נפוצה כמו סוכרת עשויה להיגרם בשל תנאי שירות מלחיצים, עשויה להשליך על תביעות דומות בעתיד, במיוחד בקרב אנשי שירות ציבורי בתפקידים רגישים.

מומחים מציינים כי פסיקה זו מדגישה את חשיבות בדיקת הנסיבות הייחודיות בכל מקרה ומקרה, ואת הצורך בשקלול ההיבטים הרפואיים והנפשיים גם יחד.

סיכום

המקרה של השוטר לשעבר, אשר הספיק לצבור שנים רבות של שירות והפך לחולה סוכרת, ממחיש את הקשר המורכב האפשרי בין לחצים יוצאי דופן במקום העבודה לבין התפתחות מחלות כרוניות. ההחלטה להכיר במחלה כנובעת ישירות מהשירות אינה מובנת מאליה, ומדגישה את הצורך במענה למשרתי ציבור החשופים לדחק לאורך זמן. קביעת הוועדה עשויה לשמש תקדים עבור רבים אחרים המצויים בתפקידים רגישים ולחוצים, אשר בריאותם עלולה להיפגע כתוצאה ישירה מהשירות.