חברת ביטוח חויבה לשלם מאות אלפי שקלים לרוכב אופנוע – חרף אי התאמה ברישיון

בית משפט השלום בגליל פסק לאחרונה פיצויים לרוכב אופנוע, לאחר שנפצע בתאונת דרכים, אף על פי שבפוליסת הביטוח שלו התגלתה חריגה טכנית בהספק המנוע – חריגה שהביאה את חברת הביטוח לטעון לאי תקפות הפוליסה. בית המשפט קבע כי יידוע מלא ואחראי מצד חברת הביטוח היה עשוי למנוע את המחלוקת, ופסק כי על החברה לשלם לתובע פיצויים והוצאות בסך כולל של כ-445 אלף שקל.

האירוע: תאונת דרכים ופגיעתו של התובע

האירוע התרחש בקיץ 2016, כאשר צעיר בן 22, תושב עיר בצפון הארץ, רכב על אופנוע מסוג בנפח של 498 סמ"ק. במהלך הנסיעה, איבד שליטה והחליק. כתוצאה מכך סבל משבר בירך ונזקק לניתוח בבית החולים המקומי. לפי חוות דעת מומחה רפואי שמינה בית המשפט, נגרמה לתובע נכות קבועה של 10% בשל מגבלה בתנועת הרגל.

כשנה וחצי מאוחר יותר נזקק לניתוח נוסף, הפעם להסרת ברגים שהותקנו בניתוח הראשון. התאונה והשלכותיה שיבשו את תפקודו היומיומי של הצעיר, והובילו אותו להליך של תביעה נגד חברת הביטוח אשר ביטחה את האופנוע בביטוח חובה.

מחלוקת משפטית: התאמת הרישיון להספק המנוע

הסוגיה המרכזית במקרה נסבה סביב התאמת רישיון הנהיגה של התובע לאופנוע עליו רכב בזמן התאונה. חברת הביטוח עמדה על כך שלתובע היה רישיון נהיגה מסוג שהתיר נהיגה על אופנוע בנפח המתאים, אך לא בהספק המנוע – בעוד האופנוע הוסב להספק של 60 כוחות סוס, חריג למה שהתיר הרישיון (המתיר עד 47 כ"ס בלבד).

לטענת חברת הביטוח, חריגה זו מהווה "אי התאמה מהותית" המקנה לה פטור מהחובה לשלם פיצוי כלשהו בשל תאונת הדרכים. החברה ביקשה מבית המשפט לדחות את התביעה ולשלול מהמבוטח את הפיצויים.

טענות התובע: חובת היידוע ואחריות חברת הביטוח

התובע טען כי בעת שרכש את הפוליסה, הציג בפני נציגי החברה באופן גלוי את רישיון הנהיגה שלו, וכי לא היה מודע להבדלי ההספקים ולאי ההתאמה בין הרישיון לאופנוע. לדבריו, ברישיון הרכב לא הופיע פירוט באשר לכוח הסוס, וכי ייתכן שהחברה יכלה לבדוק ולוודא את ההתאמה בעת הפקת הפוליסה.

• התובע טען שחברת הביטוח לא הסבירה לו את משמעות חריגת ההספק.
• לשיטתו, ייתכן שהיתה כאן התרשלות של החברה בכך שלא דרשה הבהרות או לא יידעה אותו מראש על האפשרות לאי התאמה שעשויה לשלול ממנו את הכיסוי.
• הוא הוסיף כי התקשה להבחין בכוחות עצמו במגבלת ההספק, בשל חוסר ידע וניסיון בתחום.

הכרעת בית המשפט: איזון אינטרסים ומידתיות

בית המשפט בחן את טענות שני הצדדים, והתייחס לעובדה שמדובר בחריגה לא משמעותית במיוחד, אלא בפער טכני שלא בולט לעין עבור מבוטח סביר. השופטת קבעה כי על אף החריגה, לא מדובר במקרה חמור בו יש לשלול לחלוטין מהמבוטח את הזכות לפיצוי. השופטת ציינה כי לעיתים נהג ממלא אחר חובתו אך "נופל בין הכיסאות" בשל דרישות טכניות שהן מעבר למה שיכל לדעת בעצמו.

הודגש בפסק הדין כי מערכת היחסים בין חברת ביטוח למבוטח מתאפיינת בפערי ידע ברורים: חברת הביטוח מחזיקה בידע ובכלים מקצועיים הרבה יותר, ועל כן היא אמונה על בדיקת ההתאמה והסבר מלא בעת הפקת פוליסה. "היה מצופה מחברת הביטוח להבהיר לתובע כי השימוש באופנוע חורג מהמותר ברישיונו, על אחת כמה וכמה כשמדובר בנתון שלא ניתן היה להבין או לשים לב אליו ברישיון עצמו," נכתב בפסק הדין.

פסק הדין: חובת תשלום הפיצויים

• השופטת קבעה כי חברת הביטוח חבה בכיסוי ביטוחי, והפרה את חובתה להזהיר את התובע מפני אי ההתאמה.
• הנקבע שבמקרה מסוג זה אין מקום להורות על שלילת פיצויים, וכי האינטרס הציבורי מחייב גבולות ברורים לגדרי הסיכון בו עוסק הביטוח.
• בסופו של דבר, נפסק לטובת התובע סכום של 393,518 שקל עבור פיצויים שונים: הפסדי שכר בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות, תמיכה משפחתית, וכן פיצוי בגין כאב וסבל.
• חברת הביטוח חויבה גם לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% מהפיצויים, בתוספת מע"מ.

משמעות: אחריות מוגברת לחברות הביטוח

החלטה זו מדגישה את חובתן של חברות הביטוח לבחון לעומק את נתוני הרכב והרישיון בעת מכירת פוליסת ביטוח, ולא להסתמך על הנחות עבודה או להטיל את מלוא האחריות על המבוטח. כמו כן, נקבע כי כאשר יש ספק בצדקת שלילת הפיצוי מפאת חריגה טכנית, יש להעדיף פרשנות שמאזנת את זכויות המבוטח תוך שמירה על ההוגנות ושוויון הכוחות.

המקרה משקף מגמה בבתי המשפט להגן על זכויותיהם של מבוטחים, במיוחד במצבים של חוסר בהירות או פערי מידע שהיו ניתנים לצמצום או מניעה באמצעות צעדים פשוטים מצד החברה המבטחת.

סיכום

פסק הדין בעניינו של הצעיר שנפצע בתאונת האופנוע קובע תקדים חשוב: גם כאשר מתקיימת לכאורה חריגה בין רישיון הנהיגה לאופנוע, החובה ליידע ולהסביר מוטלת בראש ובראשונה על חברת הביטוח. בעת רכישת ביטוח חובה, על החברה לפעול בשקיפות, תוך העברת מידע מדויק וברור ללקוח. פסק הדין מבטיח כי במקרים בהם המבוטח לא ידע ולא אמור היה לדעת על אי ההתאמה, לא יופקר ללא כיסוי ביטוחי בעקבות פרשנות דווקנית וצרה של הפוליסה.