בית המשפט דחה ייצוגית נגד הבורסה: אין יריבות בין משקיעים לבורסה ולמחלקה הכלכלית אין סמכות לדון בהנחיות העמלות

המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי דחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהופנתה נגד הבורסה לניירות ערך. בליבת ההכרעה עומדות שתי קביעות: העדר יריבות בין המשקיע לבין הבורסה ביחס לעמלות, וכן העדר סמכות עניינית של המחלקה הכלכלית לדון בתקיפת הנחיות ותקנון הבורסה בהליך המנהלי-כלכלי המתאים. ההחלטה מספקת מפת דרכים עדכנית למחלוקות עתידיות בשוק ההון בנושאי עמלות, מבנה יחסים חוזיים וגבולות סמכות שיפוטית.

הרקע לבקשה: טענות על עמלות שנקבעו בהנחיות ולא בתקנון

המבקש, משקיע שפעל בשוק ההון באמצעות חבר בורסה, טען כי במשך שנים הבורסה קבעה ושינתה עמלות באמצעות "הנחיות" פנימיות במקום באמצעות שינוי תקנון מסודר, וכך עוקפה לטענתו מסגרת פיקוח ציבורית-פרלמנטרית המתחייבת מדין. לפי גרסתו, מנגנון זה הפך את שינוי העמלות לנוח וגמיש מדי, ללא שקיפות וללא הליך אישור פומבי, ועל כן גביית העמלות חסרת תוקף.

מתוך תפיסה זו ביקש המבקש לבסס עילת השבה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט: אם העמלות נגבו שלא בהתאם למערך הנורמטיבי הראוי, כך נטען, יש להשיב את כל הסכומים שנגבו מן הציבור שהסתמך על הוראות ההנחיות. עוד נטען כי כוונת המחוקק בנוגע להסדרת תקנון הבורסה לא יושמה הלכה למעשה, משום שהוראות מהותיות שאמורות היו להופיע בתקנון הועברו לתצורת "הנחיות" הניתנות לשינוי תדיר.

המסגרת המושגית: מהי "יריבות" ומהי "עילת תביעה אישית"

בקשה לאישור תובענה ייצוגית מחייבת כי למבקש תהיה עילת תביעה אישית נגד הגורם הנתבע. הדבר נבחן באמצעות שאלת ה"יריבות" – כלומר, האם מתקיימים בין הצדדים יחסים משפטיים ישירים המעמידים למבקש זכות תביעה עצמאית. בהקשר זה בחן בית המשפט את האופן שבו נגבות עמלות בשוק ההון: מי משלם, למי, ובאילו יחסים חוזיים או מוסדיים מחויב כל צד.

הכרעת בית המשפט הייתה נחרצת: לא קיימת יריבות משפטית בין המשקיע הפרטי לבין הבורסה ביחס לעמלות. הנימוק המרכזי נשען על מבנה המסחר בבורסה ועל זהות הצדדים החוזיים בכל שלב. כאשר משקיע מבקש לבצע פעולות קנייה ומכירה, הוא עושה זאת באמצעות חבר בורסה – גוף מורשה שמקיים מערכת יחסים חוזית נפרדת עם לקוחותיו. העמלות שגובה הבורסה נגבות מחברי הבורסה, בעוד המשקיע משלם עמלה לחבר הבורסה בהתאם להסכם השירות ביניהם.

שתי מערכות יחסים נפרדות: המשקיע–חבר הבורסה, וחבר הבורסה–הבורסה

בית המשפט הדגיש את הפיצול המבני לשתי זירות משפטיות נבדלות:

• בין המשקיע לבין חבר הבורסה מתקיים הסכם פרטי, שקובע את היקף השירותים, את שיעור העמלות, את מועדי החיוב ואת יתר התנאים המסחריים. זהו הסכם עצמאי שאינו כורך בהכרח את הסדרי החיוב בין חבר הבורסה לבין הבורסה.
• בין חבר הבורסה לבין הבורסה מתקיימת מערכת יחסים מוסדית-מסחרית נפרדת, המתייחסת לכללי החברות בבורסה, לעמלות שהבורסה גובה מחבריה ולשאר חובות וזכויות הנוגעים לחברות ולמסחר.

משמעותה המעשית של חלוקה זו היא שהמשקיע אינו צד לחוזה שבין חבר הבורסה לבין הבורסה, ואינו משלם לבורסה עמלות ישירות. לפיכך, גם אם המשקיע עשוי לשאת בעלויות עקיפות שמשתקפות בתמחור השירות על ידי חבר הבורסה, אין בכך כדי ליצור יריבות משפטית ישירה מול הבורסה עצמה.

דחיית טענת ה"שליחות": חבר הבורסה אינו שלוחו של הלקוח לתשלום עמלות לבורסה

המשקיע ביקש לבסס יריבות באמצעות טענה חלופית: חבר הבורסה פועל, בין היתר, כ"שלוח" של הלקוח, ולכן תשלום העמלות לבורסה הוא תשלום בעבור הלקוח ומטעמו. בית המשפט דחה טענה זו בכל הנוגע לתשלום העמלות לבורסה. נקבע כי בתשלום העמלה שבין חבר הבורסה לבין הבורסה אין ייפוי כוח של המשקיע כלפי חבר הבורסה המעמיד אותו כשלוח לשם תשלום העמלה. ייתכן שבעניינים אחרים מתגבשת שליחות מסחרית ביחסי המשקיע וחבר הבורסה, אך ככל שהדבר נוגע לחיוב שמוטל על חבר הבורסה כלפי הבורסה, אין מדובר בשליחות של המשקיע ואינה נוצרת יריבות באמצעותה.

השלכה פרוצדורלית של ממצא זה היא ברורה: בהיעדר יריבות אין למבקש עילת תביעה אישית כנגד הבורסה, וממילא הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד הבורסה אינה עומדת ברשות עצמה. זוהי דרישה סף בהליכי ייצוגיות, שנבחנת עוד בפתח ההליך.

סמכות עניינית: המחלקה הכלכלית אינה הפורום לתקיפת תקנון או הנחיות הבורסה

למעלה מן הצורך, הוסיף בית המשפט נדבך נוסף לדחיית הבקשה: המחלקה הכלכלית נעדרת סמכות עניינית לדון בתקיפה ישירה של החלטות הנוגעות לתקנון או להנחיות הבורסה. ההסדר החקיקתי המסדיר את מחלקות הכלכלה בבתי המשפט המחוזיים מעניק סמכות רחבה בסכסוכים מסחריים-תאגידיים, אולם ביחס לבורסה נעשתה בחוק הבחנה מפורשת בין סוגי החלטות. בין היתר הוחרגו החלטות בעניין התקנון או ההנחיות מהמסלול המנהלי-כלכלי הרגיל, והלכה זו פורשה על ידי בית המשפט באופן דווקני.

עוד צוין כי אמנם המשפט המנהלי מכיר בדוקטרינת "תקיפה עקיפה" – בחינה אגבית של תוקף נורמות או החלטות מינהליות במסגרת הליך שמתנהל בעיקרו בעניינים המצויים בסמכות בית המשפט – אך מקום שבו הדין יוצר במפורש חריגים נקובים, אין להרחיב באמצעות "תקיפה עקיפה" את שדה הסמכות ולהחזיר בעקיפין את שנשלל במישרין. כך, גם מטעם זה, אין המחלקה הכלכלית הפורום המתאים להכריע בתקינותן של הנחיות ותקנון הבורסה בדרך הישירה שהתבקשה.

נקודות עיקריות בהחלטה

• אין יריבות ישירה בין משקיע לבין הבורסה ביחס לעמלות: חיובי העמלות הם בין הבורסה לחבריה, בעוד המשקיע מחויב לחבר הבורסה מכוח הסכם פרטי ונפרד.
• טענת שליחות נדחתה: חבר הבורסה אינו שלוחו של הלקוח לתשלום העמלות לבורסה, ולכן אין באמצעותה לבסס עילת תביעה ישירה.
• דרישת סף בהליך ייצוגי: בהיעדר עילת תביעה אישית, הבקשה לאישור תובענה ייצוגית אינה יכולה להתקבל.
• העדר סמכות עניינית: המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי אינה מוסמכת לדון בתקיפה ישירה של החלטות הבורסה בעניין תקנון או הנחיות.
• פרשנות מצמצמת לחריגים: מקום שהמחוקק החריג מפורשות נושאים מסוימים מביקורת מסוימת, אין להחילם בעקיפין באמצעות דוקטרינות כלליות.

השלכות רוחב לשוק ההון ולצרכנים

הכרעת בית המשפט משרטטת גבולות ברורים בין גורמי השוק: משקיעים, חברי בורסה והבורסה עצמה. מבחינת משקיעים פרטיים, המשמעות המעשית היא שככל שיש להם טענות ביחס לגובה עמלות ששילמו או לאופן גילוין, נקודת המוצא תהיה בדיקה של ההסכמים מול חבר הבורסה והדין שחל על יחסים צרכניים-מסחריים אלה. כאשר הטענות מכוונות כלפי מנגנוני חיוב פנימיים שבין חברי הבורסה לבין הבורסה, הסעד הישיר כנגד הבורסה עשוי להיות חסום מחמת היעדר יריבות.

מנקודת ראות מוסדית, ההחלטה מזכירה שחלק מסמכויות הביקורת על החלטות הנוגעות לתקנון הבורסה או להנחיותיה מצויות במסלולים משפטיים-רגולטוריים אחרים, ולאו דווקא במחלקה הכלכלית. בכך מתחדד הצורך למפות מראש את המסלול המשפטי והרגולטורי המתאים לכל טענה: האם מדובר בשאלה חוזית בין משקיע לבין חבר בורסה? האם מדובר בביקורת על החלטה מוסדית של הבורסה? או שמא ברכיב אחר לחלוטין, כגון מנגנון פיקוח רגולטורי ייעודי?

לצד זאת, אין באמור כדי לשלול במקרים מתאימים עילות תביעה במישורים אחרים, כגון טענות לעניין חובת גילוי, תמחור, הטעיה או הפרת הסכמים במערכת היחסים שבין המשקיע לבין חבר הבורסה. אולם עצם אי שביעות הרצון ממבנה ההנחיות של הבורסה אינו יוצר כשלעצמו יריבות משפטית ישירה או מסלול עוקף סמכות.

היבטים פרוצדורליים: זהירות בהגשת ייצוגיות

החלטה זו מלמדת גם על החשיבות של בחינת דרישות הסף בהגשת בקשות ייצוגיות בתחומי שוק ההון: איתור עילת תביעה אישית, זיהוי זהות הצד הנכון להליך, ובחירת הפורום המתאים על פי הסמכות העניינית. במחלוקות מורכבות, שבהן שזורות טענות חוזיות, מנהליות ורגולטוריות, אי מיקוד עלול להוביל לדחייה כבר בשלב המקדמי, עוד בטרם נבחנת השאלה המהותית לגופה.

האם צפוי המשך? המסלולים האפשריים

כמקובל, לצדדים פתוחות דרכים דיוניות בהתאם לדין, ובכלל זה שקילת פניה לערכאות המתאימות אם יימצא בכך מקום. עם זאת, נקודת המוצא לאחר החלטה זו היא שהתקיפה הישירה של הנחיות או תקנון הבורסה אינה נתונה לסמכות המחלקה הכלכלית, וכי המשקיע הפרטי אינו בעל עילת תביעה אישית נגד הבורסה ביחס לעמלות המוטלות על חבריה.

בסיכומו של דבר, ההכרעה מחזקת את ההבחנה העקרונית בין הזירה ההסכמית של המשקיע מול חבר הבורסה לבין הזירה המוסדית-נורמטיבית של הבורסה מול חבריה. היא גם מזהירה מפני ניסיון לכרוך ביקורת מוסדית במסגרת ייצוגית המתבססת על עילת השבה כללית, בלא עיגון של יריבות ועילת תביעה אישית. עבור ציבור המשקיעים, המסר הוא ברור: יש לקרוא היטב את הסכמי העמלות והגילוי מול הגוף המתווך; ועבור הגופים המוסדיים – להקפיד על מסלולי קבלת החלטות והסדרה העומדים בתנאי הדין והפיקוח.