האתגר המשפטי הבינלאומי של ישראל: איפה התגובה הישראלית בהאג?

בשנים האחרונות הולכת ומעמיקה התחושה כי ישראל ניצבת בזירה בינלאומית נוקשה, בה מתנהל מאבק חוקי מתמשך ומשמעותי שמטלטל את יסודות הלגיטימציה שלה כמדינה ריבונית. סוגיות כמו האיום המשפטי מצד מוסדות בינלאומיים, בייחוד בית הדין בהאג, מציבות את המערכת המשפטית הישראלית באור חדש אל מול פני אתגרים חסרי תקדים.

איך החלה הלחימה המשפטית בזירה הבינלאומית?

לפני זמן לא רב הגישה מדינה אפריקאית תביעה לבית הדין הבינלאומי בהאג, בטענה חמורה של "רצח עם" נגד ישראל. בהמשך לכך, פורסמו צווים בשלבי הכנה למעצר אישי נגד ראשי המדינה הבכירים. צעדים אלה סימנו תיקוף למגמה רחבה יותר: מעבר מהתמודדות ביטחונית קלאסית למאבק בזירה החוקית העולמית.

• תביעה בגין "רצח עם" בהאג – עשויה להכתים את תדמית ישראל בקהילה המשפטית והבינלאומית.
• צווים עלולים להוביל להשלכות מעשיות על חופש התנועה של מנהיגי המדינה כאשר הם מטיילים במדינות החתומות על אמנת רומא.

התגובה הישראלית למהלכים אלה נסובה סביב ביקורתיות חריפה, שיותר מעידה על תחושת תסכול מאשר על צעדים אקטיביים נגדיים. על פי המתואר, מנהיגי ישראל תהו בקול מדוע לא פועלת המערכת המשפטית להגיש תביעות נגדיות על בסיס אותם כלים משפטיים עצמם.

האם ישראל פועלת נכון במגרש הבינלאומי?

עיון מעמיק בהתנהלות המדינה בשני העשורים האחרונים מעלה תהיות: כיצד קרה שכאשר גוברות ההתקפות על אזרחי המדינה ואף מוגשים כתבי אישום חמורים נגד גורמים בכירים, רובצת שאלת אי-התגובה מצד הגורמים המשפטיים הישראליים? מדוע לא הגישה ישראל, בעצמה ובזמן אמת, תביעות נגדיות על התקפות מכוונות נגד אוכלוסיה אזרחית?

• ארגונים וקבוצות ברצועת עזה הודיעו בגלוי על מטרתם לסיים את קיומה של ישראל ולכן השתמשו בהתקפות חוזרות ונשנות על אוכלוסיות אזרחיות.
• למרות תיעוד שיטתי של פעילות חמורה ואף מזעזעת נגד אזרחים, לא הוגשה תביעה ישראלית יזומה בנדון.

הפרשנים המשפטיים ממשיכים להדגיש כי יש באפשרות ישראל לנקוט בהליכים משפטיים דומים, זאת מתוקף מחויבות אותן אמנות בינלאומיות שעליהן חתומות הן ישראל והן יריביה האזוריים.

אירועי 7 באוקטובר וההשלכות הבינלאומיות

מתקפת טרור בעלת עוצמה ואלימות חריגות התבצעה נגד אזרחים, תוך רצח, פציעה, חטיפה, ועינויים – והקהילה הבינלאומית נחשפה לדיווחים קשים במיוחד. האירועים הללו היוו הזדמנות משפטית לפנות לבתי הדין הבינלאומיים בעילה של "רצח עם" ו"פשעי מלחמה". למרות זאת, עד כה המערכת המשפטית בישראל בחרה שלא להגיש תביעות יזומות בנדון.

דווקא במקביל, החלה התארגנות עולמית נרחבת להפעלת לחץ משפטי ופוליטי מהותי על ישראל, גם מצד מדינות שאינן חלק מן הסכסוך באופן ישיר.

פער בהיערכות המשפטית – מחדל או בחירה אסטרטגית?

רבים מהמבקרים סבורים כי הימנעות מערכת המשפט המקומית מעימות חזיתי עם מנגנון הזירה הבינלאומית פוגעת בלגיטימציה של ישראל. יש מי שסבורים שמדובר במחדל משפטי בעל השלכות הרות גורל שעתידות להשליך לא רק על המוניטין הבינלאומי, אלא גם על ההגנה הישירה על אזרחים וקהילות יהודיות נוספות ברחבי העולם.

אחרים מתייחסים להצדקות השונות שמעלים גורמים ישראליים, כמו טענות בדבר עוינותם של השופטים בהאג או ספק בנוגע לסמכותו של בית הדין – אך טיעונים אלה נתפסים, לא אחת, כתירוצים שמסווים חוסר פעולה.

• טענות בדבר אי-לגיטימיות של השיפוט אינן עומדות במבחן הריאלי כאשר הליכים מתנהלים נגד ישראל בפועל.
• הגשת תביעה לא בהכרח פירושה הכרה מדינית ביריב – האמנה הבינלאומית היא שמעניקה סמכות ולא ההכרה הישירה.

הזירה המשפטית: אתגרי ההסברה וחשיבות הנראות

במבט רחב יותר, מומחים למשפט בינלאומי טוענים שבעצם הגשת תביעה נגדית, יכולה ישראל לזכות בהשמעת טיעוניה, בהצגת עדויותיה ובהצבת נרטיב שונה מול הקהילה הבינלאומית. עצם הפתיחה בדיון רחב עשוי לתרום לא רק להישגים משפטיים אלא גם להסברה ולדעת הקהל בעולם, דבר שלעתים לא פחות חשוב מהמימד הטכני-משפטי.

עם זאת, הפער בין ההיערכות המשפטית הפנים-מדינתית לבין ההתמודדות מול מוסדות המשפט הבינלאומיים נותר בעינו. המומחים מזהירים כי במידה ולא יתוקן, עלולה ישראל לאבד קרקע משפטית, תוך פגיעה אפשרית בזכויות אזרחיה.

לקראת גיבוש מדיניות יוזמת

ברקע הדברים עולות קריאות להקים צוותי חשיבה ומשפט אשר ייערכו בהקדם להגשת תביעות נגדיות – הן כלפי מדינות אחרות והן כלפי ישויות המעורבות באירועים הביטחוניים. ישנו דגש על האפשרות לארגן משאבים גם ממקורות התנדבותיים ומקצועיים, זאת כדי לגבור על מגבלות תקציביות ואי-ודאות פוליטית.

• ניהול הליך משפטי, ולו רק למען הוצאת האמת לאור – מהווה מנוף תודעתי ומשפטי בפני העולם הרחב.
• לקחי העבר מוכיחים כי מאבקים תקשורתיים ומשפטיים עשויים לשנות דינמיקות בזירה הציבורית והמדינית.

סיכום

מתן תגובה אקטיבית ואסטרטגית של המערכת המשפטית כלפי תביעות בינלאומיות עשוי להוות צעד קריטי בהבטחת עתיד חזק ומוגן יותר למדינת ישראל בזירה הגלובלית. הצורך בהקמה ובהפעלה של צוותים משפטיים יזומים מתחדד לאור האתגרים האקטואליים, והמשקל שניתן לזירה המשפטית גדול מתמיד. ההתמודדות אינה עוד עניין של בחירה – יש לפעול בכל האמצעים הלגיטימיים למען מימוש וחיזוק מעמד המדינה בעולם המשתנה.