בכנס למשפט ציבורי: נשיאת העליון לשעבר מזהירה מפני החלשת הביקורת השיפוטית; שופט בדימוס קורא לעדכון דיני התעמולה בעידן הדיגיטלי

בדיון ציבורי שנערך במסגרת כנס למשפט ציבורי במוסד אקדמי במרכז הארץ, הציגו משפטנים בכירים תמונה מורכבת של יחסי הרשויות בישראל. נשיאת בית המשפט העליון לשעבר הזהירה כי יוזמות להגביל את כוחו של בית המשפט עלולות לערער את האיזונים הדמוקרטיים. לצדה, שופט עליון בדימוס ששימש בעבר כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית קרא לעדכן את דיני התעמולה, שנכתבו למציאות תקשורתית שונה לחלוטין מזו של ימינו.

"ביקורת שיפוטית איננה איום – היא בלם חיוני"

הנשיאה לשעבר התייחסה לדיון הציבורי סביב מעמדו של בית המשפט העליון ולניסיונות פוליטיים לצמצם את סמכויותיו. לדבריה, נוצר מיתוס שלפיו בית המשפט הוא הגורם המתערב והמאיים, בעוד שבפועל מדובר בהליך שיטתי הקיים ברוב הדמוקרטיות המודרניות. ביקורת שיפוטית, הסבירה, היא מנגנון שבו בית משפט בוחן פעולה של רשות אחרת – לדוגמה, הכנסת או הממשלה – כדי לוודא שהפעולה תואמת את הנורמות המשפטיות ואת ערכי היסוד.

לדבריה, האיזון בין הרשויות בנוי על חלוקת תפקידים ברורה: הכנסת מייצגת את הריבונות העממית וקובעת נורמות כלליות; הממשלה מופקדת על הביצוע; ובית המשפט מגן על זכויות ומוודא שהכוח הציבורי מופעל באופן חוקי וסביר. כאשר מערכת זו מאבדת אחד ממרכיבי האיזון, נפגעות במיוחד קבוצות מיעוט החסרות כוח פוליטי.

פסקת התגברות: שאילה אפשרית רק לצד עיגון חוקתי מלא

בהתייחס ליוזמות המבקשות לאפשר לכנסת להתגבר על פסיקות בג"ץ, הזהירה הנשיאה לשעבר מפני העתקת מודלים ממדינות אחרות ללא התאמה למסגרת החוקתית הישראלית. היא הסבירה כי יש הבדלים מהותיים בין משטרים חוקתיים שונים, וכי במדינות שבהן קיימת פסקת התגברות מלאה יש גם מגילת זכויות מסודרת וסמכותו של בית המשפט מעוגנת בחוק ברמה שאינה נתונה לשינויים תכופים. בראייתה, כל דיון בכלי זה צריך להגיע רק לאחר עיגון סדור של הגנת זכויות האדם ושל מעמדו של בית המשפט.

היא הדגישה כי שיח חוקתי אחראי מתקדם צעד אחר צעד: תחילה צריך לעצב מסגרת זכויות ברורה, להבהיר את היחס בין רשויות השלטון ולנסח כללים יציבים, ורק לאחר מכן לשקול מנגנונים המאפשרים חריגה מפסיקות שיפוטיות. לדבריה, קיצור דרך עלול ליצור חוסר ודאות משפטית ולהגביר עימותים פוליטיים סביב יסודות המשטר.

זהות המדינה וחוקי היסוד: בין הצהרה לניהול מחלוקת

בעניין יוזמות המתמקדות בהצהרות זהותיות, כגון עיגון היבטים לאומיים בחקיקה יסודית, אמרה הנשיאה לשעבר כי יש להיזהר מפתיחת מחלוקות עקרוניות ללא צורך משפטי אמיתי. לטענתה, זהותה של המדינה מוכרת ומבוססת מאז הקמתה, וגם הפסיקה לאורך השנים נתנה לכך ביטוי. הרחבת הדיון בחקיקה הצהרתית, כך התריעה, עלולה להוביל ל"שדה מוקשים" ציבורי—משפטי, במיוחד כאשר אין הסכמה רחבה על הנוסח וההשלכות. במקום זאת, המליצה להתמקד בכללים מעשיים שמחזקים שוויון אזרחי, רווחה וזכויות יסוד לכלל הציבור.

דיני תעמולת בחירות בעידן הרשת: חוק ישן למציאות חדשה

שופט העליון בדימוס, שכיהן בעבר כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית, התייחס לפרקטיקות תעמולה במערכות הבחירות האחרונות. לדבריו, ההסדרים החוקיים הקיימים עוצבו לפני עשרות שנים והותאמו לסביבה של שידורי רדיו וטלוויזיה, כרזות וכנסים. לעומת זאת, עיקר הפעילות הפוליטית כיום מתנהלת בפלטפורמות דיגיטליות, שבהן הפצת מסרים מתרחשת בזמן אמת, בקצב גבוה ועם יכולת פילוח קהלים מדויקת.

הוא ציין כי החוק הקיים מכיל איסורים שנולדו למציאות אחרת – למשל מגבלות על מופעי רחוב או על אמצעי תצוגה מיושנים – אך אינו מספק מענה מספק לפעילות מקוונת. הכללים הישנים, הוסיף, משאירים "חלון" רחב שבו אין כמעט הסדרה: מודעות ממומנות, שיתופי פעולה עם גורמים פרטיים, ומסרים ויזואליים וסדרתיים שנועדו להשפיע במהירות על סדר היום הציבורי.

עקיפת האיסורים, העדר פיקוח ושאלת האכיפה

על בסיס ניסיון עבר, תיאר השופט בדימוס תופעה שבה גורמים פוליטיים נמנעו מהגשת עתירות זה נגד זה בשיא מערכת הבחירות. לדבריו, כאשר השחקנים הפוליטיים מוותרים על ביקורת הדדית פורמלית, האיסורים הקיימים מאבדים מעוקצם ולמעשה נעקפים בשתיקה. גם ניסיונות גופי התקשורת למנוע תעמולה גלויה בשידורים שוטפים נתקלים בקשיים, בין היתר משום שהגבול בין דיווח לניתוח ולעמדה אינו חד יותר בעידן של תוכן מיידי ורב-ערוצי.

השופט בדימוס הציע לשקול ביטול של חלק מהמגבלות על תעמולה בשידורי רדיו וטלוויזיה, תוך שמירה על "חלון שקט" קצר לפני הבחירות ועד לסגירת הקלפיות. עקרון זה מקובל במדינות רבות כדי לצמצם השפעה לאום־רגעית על מצביעים ולהבטיח תהליך רגוע ביום ההצבעה.

תשדירי הבחירות: רלבנטיים או שריד מן העבר?

ביחס לתשדירי הבחירות המסורתיים, השופט בדימוס ציין כי תרומתם לשיח הציבורי הולכת ופוחתת. לדבריו, חלקים נרחבים מן התעמולה נדדו לרשתות, והתשדירים הפכו לעיתים לטקס פורמלי שאינו משקף את הזירה האמיתית שבה מתקיים הוויכוח הציבורי. עם זאת, הוא הזהיר מפני פגיעה ביכולתן של מפלגות קטנות וחדשות לקבל חשיפה. לכן, אם יבוטלו התשדירים או יצומצמו, יש להעמיד מנגנונים חלופיים שיבטיחו הזדמנות שווה – בין אם באמצעות זמן מסך ציבורי מאוזן, בין אם באמצעות כללי שקיפות והנגשה במרחב הדיגיטלי.

רקע משפטי: מה עומד מאחורי המונחים

משפט חוקתי עוסק בעקרונות יסוד של המדינה: מבנה הרשויות, גבולות הכוח וסל זכויות האדם. ביקורת שיפוטית היא הכלי שבאמצעותו בית המשפט בוחן אם פעולה של רשות שלטונית עולה בקנה אחד עם הנורמות המשפטיות. ועדת הבחירות המרכזית היא גוף מינהלי—שיפוטי המופקד על ניהול ההליך התקין של הבחירות; היא מוסמכת לקבל החלטות במהלך מערכת הבחירות ולעתים נדרשת להכריע בשאלות תעמולה ואי־תקינות. ההקשר המשותף לכל אלה הוא האיזון העדין בין חופש הביטוי הפוליטי, זכות הציבור לדעת, ושמירה על הוגנות ההליך הדמוקרטי.

עיקרי הדברים שעלו בכנס

• הביקורת השיפוטית היא חלק טבעי ממערכות דמוקרטיות, ותפקידה להגן על זכויות ולשמור על גבולות הכוח של הרשויות.
• דיון בפסקת התגברות צריך לבוא רק לצד עיגון חוקתי מלא של זכויות האדם ומעמדו של בית המשפט, ולא כצעד נקודתי בזמן של מחלוקת פוליטית.
• חקיקה הצהרתית בנושאי זהות עלולה לייצר מחלוקות מיותרות כשהיא נעשית ללא הסכמה רחבה וללא צורך משפטי ברור.
• דיני התעמולה עוצבו לעידן טרום־דיגיטלי ולכן אינם נותנים מענה הולם לפעילות באינטרנט וברשתות החברתיות.
• יש לשקול עדכון האיסורים בשידורי רדיו וטלוויזיה, לצד שמירה על תקופת שקט קצרה לפני יום הבחירות ועד לסגירת הקלפיות.
• תשדירי בחירות מסורתיים נעשו פחות אפקטיביים; אם יבוטלו או יצומצמו, חובה להבטיח שוויון הזדמנויות וחשיפה מספקת למפלגות קטנות וחדשות.

מבט קדימה: איזונים במקום קיצונים

הדיון שנערך בכנס מציע מסר כפול: מצד אחד, יש להיזהר מהחלשה גורפת של ביקורת שיפוטית – צעד שעלול לפגוע ברקמת הזכויות ובמנגנוני הבלימה והאיזון; מצד שני, יש לרענן את כללי המשחק הדמוקרטיים כך שיתאמו את המציאות הדיגיטלית. השילוב בין שמירה על עקרונות יסוד לבין התאמה טכנולוגית מצריך עבודת מטה יסודית, שיח ציבורי מפוכח והסכמה רחבה ככל האפשר.

המשמעויות המעשיות אינן פשוטות: קובעי המדיניות יצטרכו לאזן בין חופש ביטוי ליציבות ולהוגנות, בין שאיפה ליעילות לבין הגנה על מיעוטים, ובין חידוש נורמות לבין שמירת יסודות משטריים. אם יתנהל הדיון במתינות, אפשר יהיה לחזק את אמון הציבור במוסדות, לעצב דיני תעמולה רלוונטיים יותר, ולבסס מסגרת חוקתית שמעניקה ודאות וכללי משחק הוגנים לכול.