בית המשפט המנהלי קבע: נכי צה"ל זכאים לטכנולוגיה המתקדמת ביותר הכלולה בסל הזכאויות

בית המשפט לעניינים מנהליים במחוז מרכז קבע עיקרון משפטי רחב היקף: נכה צה"ל זכאי לקבל את המכשור או הפרוצדורה הרפואית המתקדמים ביותר, מרגע שנכללו בסל הזכאויות לאוכלוסייה זו, כאשר הם מתאימים רפואית לצרכיו. ההחלטה התקבלה בעתירה מנהלית שהגיש פרופ' עידו ברק (שם בדוי), נכה צה"ל קטוע יד ורגל, נגד אגף השיקום במשרד הביטחון, לאחר מאבק משפטי ממושך סביב מימון ואספקת תותבות מתקדמות.

רקע: מאבק רב-שנתי על זכות בסיסית לשיקום מיטבי

העותר, לוחם לשעבר שנפצע קשה במהלך שירותו הקרבי בשנות ה-60, מתמודד מאז עם קטיעה של רגל אחת ויד אחת, פגיעות נוספות בגפיים, וקשיי שמיעה וראייה. חרף נכותו, הצליח לבנות קריירה אקדמית ענפה והפך לפרופסור בתחומי הארוגנומיה והביומכניקה. ועדות רפואיות הכירו בנכותו בשיעור מלא, והוא נכלל בתוכניות השיקום של המדינה.

במשך עשרות שנים התקבלו עבורו תותבות בהתאם להמלצות רופאיו המטפלים, תוך התאמות ושדרוגים נדרשים. ואולם, משנת 2005 חל שינוי במדיניות אגף השיקום, שלפיו התבקש העותר להסתפק בדגם אחד או בטכנולוגיה פחות מתקדמת, בתואנה של יעילות כלכלית וניהול תקציבי.

הפער בין הצרכים התפקודיים לבין המענה שסופק בפועל הוביל את העותר לפנות לבית המשפט. העתירה הראשונה הוגשה לפני למעלה מעשור והסתיימה בהסכמה: הוסדרו תותבות לידיים והוטל על המדינה לשאת בהוצאות משמעותיות של ההליך. בהמשך, משסבר העותר כי ההסכמות אינן מיושמות במלואן, הוגשה עתירה נוספת. לאחר סדרת דיונים נקבע כי עליו לקבל את התותבות הידניות שביקש. עם זאת, סוגיית תותבות הרגליים נותרה שנויה במחלוקת, וזו הביאה להגשת ההליך הנוכחי ולהכרעה העקרונית.

השאלה המשפטית: איכות מול עלות כשמדובר בסל הזכאויות

בלב המחלוקת עמדה השאלה מהו הסטנדרט של "הטוב ביותר האפשרי" לנכי צה"ל כשהטכנולוגיה המתקדמת כבר הוכנסה לסל הזכאויות. סל הזכאויות, המהווה רשימה מוסדרת של ציוד רפואי, פרוצדורות ושירותים שהמדינה מתחייבת לספק לנכי צה"ל, נבנה על יסוד שיקולים מקצועיים, רפואיים ותקציביים. המדינה טענה כי יש לאפשר לה גמישות בבחירה בין חלופות שונות המצויות בסל, לרבות הסתפקות בפתרון זול יותר כאשר הוא מספק תפקוד בסיסי. מנגד טען העותר כי משנקבע שהטכנולוגיה המתקדמת מאושרת לנכי צה"ל, ובהינתן התאמה רפואית אישית, אין מקום לחייבו לקבל דגם נחות.

הכרעת בית המשפט: עיקרון שוויון וגמישות תקציבית – אך לא על חשבון המגיע לנכה

בית המשפט קיבל את העתירה במישור העקרוני והמעשי. השופטת קבעה כי למדינה סמכות לקבוע מה נכנס לסל ובאיזה תנאים, מטעמי חלוקת משאבים שוויונית בין כלל הזכאים. עם זאת, מרגע שטכנולוגיה מסוימת הוכנסה לסל לצורכי נכי צה"ל, לא ניתן לחייב את הזכאי להסתפק במכשור פחות מתקדם רק משום שהוא זול יותר, כל עוד הוכחה התאמה רפואית והטכנולוגיה מצויה בשימוש מאושר.

• המדינה רשאית לקבוע את היקף הסל, בכפוף לשיקולים מקצועיים ומידתיות.
• משאושר פתרון רפואי מתקדם בסל, אין למנועו מזכאים מתאימים בשל עלות בלבד.
• נקודת המוצא היא כיבוד כבוד האדם ואיכות חייו של הנכה, לצד ניהול אחראי של כספי ציבור.
• האיזון המתאים מושג בקביעת קריטריונים מקצועיים ובחינת התאמה פרטנית, לא בהעדפת זול מעל מיטבי.

בית המשפט הדגיש כי הנטייה לרדד את הדיון לשיקולי "שורה תחתונה" תקציבית בלבד אינה הולמת את החובה הציבורית כלפי מי שנפגעו בשירות המדינה. בהינתן שהטכנולוגיה המתקדמת כבר עברה את רף הסינון ונכללה בסל, אין זה ראוי להטיל על נכה את הנטל להתפשר על פחות. יש לאפשר לו את הטוב ביותר שנקבע כמתאים לקבוצת הזכאים, בתנאי התאמה רפואית מוכחת.

יישום במקרה הקונקרטי: שתי תותבות מתקדמות והנחיות להחלפות עתידיות

בעניינו של העותר נקבע כי יש להתקין עבורו שתי תותבות רגל מתקדמות, כפי שביקש, וזאת בהתבסס על חוות דעת רפואיות והתנסות קלינית שהציגה שיפור תפקודי והפחתת כאב. נקבעו הנחיות אופרטיביות לגבי החלפות עתידיות, מועדי בדיקה, ואופן המעקב, כדי למנוע מחלוקות חוזרות ולייצר ודאות תפקודית לעותר.

בנוסף, חויבה המדינה בהוצאות העותר בגין ההליך הנוכחי, שנמצא מיותר בנסיבות העניין לאחר שהמדיניות והסל כבר אפשרו את הפתרון שהתבקש. חיוב ההוצאות שיקף את היקף ההתדיינות ואת הצורך להרתיע מפני עיכובים ביישום זכויות שכבר הוכרו. בפסקי דין קודמים בין הצדדים נפסקו לעותר גם הוצאות משמעותיות עבור שכר טרחת בא כוחו והוצאות מומחים, והדבר הובא בחשבון במסגרת מסקנות ההרכב כעת.

מהי עתירה מנהלית וכיצד היא מסייעת במקרים כאלה?

עתירה מנהלית היא הליך משפטי שבו פונה אדם לבית המשפט לעניינים מנהליים נגד רשות ציבורית, בטענה שהחלטתה בלתי סבירה, חורגת מסמכות או פוגעת בזכויות. במקרה זה, הטענה הראשית הייתה כי הפרשנות שנתן אגף השיקום לסל הזכאויות אינה סבירה, וכי נדרש מתווה יישום שמבטיח מימוש אפקטיבי של הזכאות לטכנולוגיה שאושרה. בית המשפט בוחן בהליך כזה אם הרשות הפעילה שיקול דעת כדין, ואם האיזון בין שיקולים תקציביים לזכויות הפרט נעשה בהגינות ובמידתיות.

ההכרעה מלמדת כי כאשר קיימת נורמה מסודרת – כמו סל הזכאויות – בית המשפט ייטה לכבד את קביעות הרשות ביחס לתכולת הסל, אך יתערב ביישום כלפי הפרט כאשר השימוש הנעשה בקריטריונים פוגע בליבת הזכות או חורג מן הרציונל של אותה נורמה. כך נשמרים גם השוויון בין הזכאים וגם אמון הציבור.

המשמעות הרחבה: סטנדרט ברור לנכי צה"ל ולרשויות השיקום

במישור רוחבי, לפסק הדין חשיבות כפולה. ראשית, הוא מספק ודאות לנכי צה"ל: כאשר טכנולוגיה מתקדמת מאושרת ונמצאת בסל, העיקרון הוא שהזכאי יקבלה אם היא מתאימה לצרכיו, ולא יופנה לדגם נחות רק משיקולי עלות. שנית, הוא מציב לרשויות השיקום אמת מידה להפעלת שיקול דעת בתקצוב ובאספקת עזרים, ומעודד הקמת מנגנוני בדיקה והתאמה שימנעו מחלוקות חוזרות.

עוד עולה מן ההכרעה כי תפקידו של בית המשפט אינו להחליף את שיקול הדעת הרפואי או המקצועי, אלא להבטיח שהחלטות הרשות יתקבלו לפי קריטריונים שקופים ושוויוניים, וכי יינתן משקל ראוי לאיכות חייו ולכבודו של הנכה. דגש זה תואם את תכלית דיני השיקום: לאפשר תפקוד מיטבי והשתלבות מלאה ככל האפשר בחיי היום-יום.

• לנכי צה"ל מומלץ לשמור תיעוד רפואי עדכני ולהציג חוות דעת מקצועיות התומכות בהתאמת המכשור המבוקש.
• לרשויות מומלץ לעדכן נהלים פנימיים כך שיבטיחו יישום עקבי של העיקרון שנקבע, לרבות לוחות זמנים ברורים והליך פנייה מסודר.
• שני הצדדים יפיקו תועלת מקיום פגישות תיאום מוקדמות וניסיונות גישור, לצמצום צורך בהתדיינות מיותרת.

הדגשים הערכיים: החוב הציבורי כלפי הנפגעים בשירות

החלטת בית המשפט נותנת ביטוי לחוב המוסרי והמשפטי של החברה כלפי מי שנפגעו במהלך שירותם. לצד המגבלות הבלתי נמנעות בניהול כספי הציבור, פסק הדין מזכיר כי אין לבחון זכויות שיקום אך ורק דרך עדשת החיסכון התקציבי. כאשר הפער בין דגם מתקדם לדגם נחות משמעו פגיעה באיכות חיים, ביכולת תנועה או בהפחתת כאב, יש להעדיף את המענה המיטבי שכבר הוכר והוקצה לו משאב במסגרת הסל.

בעקבות ההכרעה צפויה להתגבש מדיניות אחידה יותר באשר להמלצות רפואיות ולהליכי התאמה פרטניים, כך שגם בבקשות עתידיות תצומצם אי-הוודאות. עבור העותר, המשמעות היא קבלת התותבות שיאפשרו לו תפקוד מיטבי ושיקום מתמשך. עבור כלל נכי צה"ל, מדובר בקביעת סטנדרט ברור המגדיר את גבולות שיקול הדעת של הרשות ואת מרכזיותם של כבוד האדם ואיכות החיים בתמונת האיזון.

לסיכום, בית המשפט קבע כי אין להסתפק ב"מספיק טוב" כאשר ה"מיטבי" כבר הוכר, מאושר וזמין במאגר הזכאויות לנכי צה"ל. החלטה זו מחזקת את הוודאות, מתמרצת יישום אחיד של מדיניות השיקום, ומבהירה כי שיקולי עלות לבדם אינם מצדיקים פגיעה ברמת העזרים הרפואיים המוענקים לנכים שהמדינה חבה להם את חובתה.