בית המשפט הורה: אם ובנה הצעיר ילידי ישראל יגורשו – לא נמצא בסיס הומניטרי למעמדם בישראל

החלטה משפטית עקרונית התקבלה לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, כאשר דחה עתירה של אם ובנה, תושבי ישראל במשך שנים רבות ללא מעמד חוקי, בבקשה להכרה מטעמים הומניטריים ולהשארת הקטין שנולד כאן בארץ.

הרקע למקרה – שהות בלתי חוקית ובקשה למעמד

במרכז הסיפור ניצבת אם שמוצאה ממדינה בדרום־מזרח אסיה, אשר נכנסה לישראל בראשית שנות ה-2000 באשרת עבודה חוקית. בתום התקופה שנקבעה לאשרה, היא בחרה להמשיך ולהתגורר בארץ למרות פקיעת תוקף האשרה. בנה של האם נולד בישראל לפני כשש עשרה שנים וחי כאן מאז ועד היום.

לאורך השנים ניסתה האם להסדיר את מעמדה ואת מעמד בנה מול רשויות ההגירה בישראל, תוך טענות למחויבות מוסרית והומניטרית לאפשר לבנה להמשיך את חייו בישראל, מקום הולדתו וגידולו. בקשותיה החוזרות נדחו בהיעדר עילה המכריחה את המדינה להעניק להם מעמד חוקי.

• האם שהתה במדינה שהות ממושכת בניגוד לחוק.
• הבן נולד בישראל ולא נחשף לארצו של אביו.
• ניסיונות להסדרת המעמד נעשו שוב ושוב בארבע השנים האחרונות.

הערעור – טענות לחשש לשלום הבן ולטובת הילד

לאחר שמרבית הבקשות נדחו, פנו האם ובנה לבית המשפט המחוזי עם ערעור חדש. בבקשתם טענו שהקטין פיתח זהות ישראלית עמוקה, אינו מכיר את מדינת מוצאו, וכל חייו החברתיים והלימודיים בישראל. לדברי האם, חזרת השניים למדינת המוצא עלולה להעמיד אותם בפני סכנה בשל בן זוג לשעבר – אביו של הקטין – שנוהג לכאורה באלימות, והתגורר עד לשנים האחרונות בישראל אך הורחק מן הארץ.

עוד הדגישה האם כי בנה סובל מתסמיני פוסט טראומה בשל אותה אלימות, וציינה שבמעבר לארץ זרה תהיינה השלכות קשות על מצבו הנפשי והחברתי. נטען כי טובת הילד היא להישאר בארץ ולא לנתק אותו ממסגרות חייו הטבעיות.

• פוסט טראומה והפרעה נפשית המיוחסת לאלימות אביו.
• קושי להשתלב ולשוב למדינת מוצא אותה אינו מכיר.
• חברתיות וזהות שנבנו בישראל בלבד.

עמדת הרשויות – שיקול דעת שר הפנים ועמדת המדינה

מול טענות אלו, המדינה חזרה על עמדתה העקרונית לפיה באשר לאזרחות, שיקול הדעת נתון בידי שר הפנים. כלומר, כל הענקה של מעמד תושבות או אזרחות הנה סמכות שרירותית שמתבצעת לפי הקריטריונים וההנחיות הברורות.

לדברי הרשויות, אין בפרטיהם של האם והבן טעמים מיוחדים המצדיקים חריגה מהנהלים המקובלים. העלו טענה כי לאם היסטוריה של הפרת חוקי ההגירה, בכך שהמשיכה לשהות בארץ על אף שורה של החלטות שהורו על עזיבתה, תוך ניסיון לכפות על המדינה עובדות קיימות.

• האם לא פעלה בניקיון כפיים וניסתה לעקוף את החוק.
• השוהים בישראל שנים ללא הרשאה אינם מעוגנים בזכות חקוקה להישארות.
• לא הוצגו ראיות ממשיות לסכנה מיידית במדינת המוצא.

הדיון והשיקולים המשפטיים – טובת הילד מול אכיפת החוק

בהחלטתה, בחנה השופטת את המקרה לאור עיקרון טובת הילד – מונח בסיסי בדיני משפחה ובהליכי הגירה. על פי עיקרון זה, ישנה עדיפות לשמור על יציבות חיי הילד ועל הרווחה הנפשית והפיזית שלו. עם זאת, הפסיקה בארץ הכירה בכך שטובת הילד אינה עומדת לבדה, ויש לאזנה מול האינטרסים הציבוריים של שמירה על סדירות תהליכי ההגירה.

נקבע כי באופן עקרוני, הילד ממשיך אחר הוריו, כך שאם ייגזר על המשפחה לעבור למדינת מוצאם, הילד יעבור גם הוא. לא הוכח כי מדובר במקרה קיצון חריג מאוד, המצדיק הישארות חריגה מיתר המקרים.

• טובת הילד מוכרת בעיקרון, אך אינה גוברת תמיד על אינטרס ציבורי.
• מקרי קיצון נקבעים באופן חריג ורק עם ראיות יוצאות דופן.

הכרעת בית המשפט – דחיית הבקשה והענקת מועד להתארגנות

בית המשפט הדגיש כי יש להצר שלקטין, אשר את מרבית שנותיו עשה בישראל, יידרש כעת להפסיק את חייו כאן ולעבור לארץ אחרת. יחד עם זאת, לאחר שקילת כלל השיקולים, קבע שאין מסד נתונים מספיק שיצדיק הכרה במעמד האם והבן על בסיס הומניטרי.

טענת האלימות מצד האב לא גובתה בראיות חותכות והועלתה בשלב מאוחר במסגרת ההליכים, ועל כן נדחתה. לא נמצאו גם ראיות המצביעות על סכנה קיומית ברורה אם ישובו לארץ מוצאם. כמו כן, התנהלות האם לאורך השנים – אי עמידה בחוק, התעלמות מהוראות והחלטות הרשות – פעלה לטענתה לרעתה.

בית המשפט קבע מועד יעד לעזיבת השניים את הארץ, תוך התחשבות בפתיחת שנת הלימודים של הבן, כדי שיוכלו להיערך למעבר. בהחלטה לא ניתנה כל הבטחה באשר למצבם העתידי במדינת מוצאם, אך הודגש כי עליהם להסתגל ולבנות שם חיים חדשים.

• המועד ליציאה מהארץ נקבע מראש בכדי לאפשר התארגנות מכובדת.
• החלטת ההרחקה גובתה בהתייחסות להיבטים רגשיים–חברתיים של הקטין.

סיכום

המקרה ממחיש את המתח שבין אינטרס אישי של יחידים לבין האינטרסים הממלכתיים של שמירה על סדרי מדינה וחוקי הגירה. טובת הילד נבחנת תמיד בזהירות, אך אינה גוברת אוטומטית על עקרונות החוק הכללי. דחיית הערעור משקפת את מדיניות ההגירה המחמירה בישראל, לצד גמישות מסוימת בהתחשבות בצרכי התא המשפחתי בעת המעבר.