העליון ביקר בחריפות ניסיון למחוק תביעה בשלב הסופי: "לא מקצה שיפורים ולא קניות פורום ביום שאחרי"
העליון ביקר בחריפות ניסיון למחוק תביעה בשלב הסופי: "לא מקצה שיפורים ולא קניות פורום ביום שאחרי"

בית המשפט העליון דחה ערעור שהגישו שתי חברות בנייה על החלטת בית המשפט המחוזי, וקבע כי ניסיונן למחוק את התביעה בשלב מתקדם ביותר של ההליך נועד להתחמק מתוצאה משפטית צפויה. ההרכב ביקר בחריפות את המהלך והגדירו כניסיון לצקת יתרון דיוני בלתי הוגן ולנהל "קניות פורום" ביום שלאחר המחיקה. לצד זאת הבהיר העליון כי התובע הוא אדון לתביעתו – אך הוא כפוף לכללי סדר הדין, במיוחד כאשר מסתמן כי ההליך בשל להכרעה.

רקע: מחלוקת כספית בפרויקט דיור מוזל

ההליכים נסבו סביב מחלוקת בין שתי חברות קבלניות לבין רשויות המדינה בפרויקט לדיור במחיר מופחת. החברות ביקשו סעד הצהרתי שלפיו הן היו רשאיות לגבות מרוכשי הדירות תשלום בעבור חיבור הדירות לחשמל. מנגד, גורמי הפיקוח הממשלתיים קבעו כי מדובר בגבייה אסורה והורו להשיב את הכספים לרוכשים.

לטענת החברות, ההוראות החוזיות הספציפיות שצורפו להסכמי חכירה ובנייה מול גורם הקרקע עמדו בניגוד לנוסחי תנאים כלליים במכרז שבו זכו. החברות הוסיפו כי טיוטות הסכמי המכר מול הרוכשים אושרו על-ידי גוף בקרה הממונה מטעם משרד ממשלתי, ולכן – לשיטתן – הייתה להן סמכות לגבות את התשלום.

במחוזי: הראיות נשמעו, הסיכומים הוגשו – ואז בקשת מחיקה

ההליך במחוזי התקדם עד תומו: העדים נחקרו, והצדדים סיכמו בעל פה. שני ימים לאחר ישיבת הסיכומים, הגישו החברות הודעה קצרה שלפיה הן "מוחקות את התביעה". המשיבים התנגדו למחיקה וטענו כי בשלב כה מאוחר אין להסתפק במחיקה, אלא יש לדחות את התביעה, ולחייב בהוצאות.

בית המשפט המחוזי ביכר לדחות את התביעה ולא להסתפק במחיקתה, וזאת מבלי להכריע בסוגיה החוזית לגופה. נקבע כי משנסתיימו שלב שמיעת הראיות והסיכומים והערות בית המשפט נשמעו, סיום ההליך במחיקה בלבד יפתח פתח להליכים נוספים ויגרום פגיעה בלתי מוצדקת במשיבים. בנוסף חויבו החברות בהוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום מתון, נוכח מצב ההליך.

עמדות הצדדים בערעור

החברות טענו כי תוצאת המחוזי חוסמת בפניהן את ניהול ההליך לגופו בעתיד ואת האפשרות להגיש ערעור מהותי. הן גרסו כי יש לראות בהודעת המחיקה כהפסקת תובענה, שלשיטתן אינה יוצרת השתק עילה.

המשיבים השיבו כי מדובר בבקשה שנגועה בחוסר תום לב דיוני, ונועדה לאחוז את החבל משני קצותיו: מצד אחד, לחמוק מהכרעה של מותב ששמע את הראיות והבין את נקודת התורפה בתביעה; ומצד שני, לשמר אפשרות לפתוח הליך חדש בעתיד. עוד נטען כי מחיקה בשלב כה מתקדם תביא לבזבוז זמן שיפוטי ולפגיעה לא הוגנת במשיבים ואף ברוכשי הדירות, המשמשים צדדים שלישיים מושפעים.

המסגרת הנורמטיבית: מחיקה, הפסקה ודחייה

העליון הסביר כי בהודעת מחיקה של תובע בשלב מתקדם יש לראות, הלכה למעשה, בקשה להפסקת תובענה. ככלל, סדרי הדין האזרחיים מבחינים בין שלושה מצבים:

  • מחיקת תביעה – מהלך שבדרך כלל אינו יוצר מעשה בית דין, ולעתים כרוך בתנאים שמציב בית המשפט כדי למנוע שימוש לרעה בהליך.
  • הפסקת תובענה – מנגנון דיוני דומה שמאפשר סיום זמני, בכפוף לשיקולי בית המשפט, לרבות תנאים שימנעו ניצול לרעה.
  • דחיית תביעה – סיום ההליך בפסק דין, שבמקרים מתאימים יוצר מעשה בית דין וחוסם התדיינות חוזרת באותה עילה.

ביסוד ההבחנה עומדת הבטחת הוגנות הדיון וחסכון במשאבי מערכת המשפט. בפסיקה קודמת הובהר כי השאלה המרכזית בבקשה להפסקת תובענה היא האם מדובר בשימוש לרעה בהליך, עד כמה נפגע הנתבע, ומהו השלב שבו נמצא ההליך. נקבע גם כי כאשר התובע מבקש לפתוח מחדש תביעה שנמחקה, ניתן להורות שהדיון יימשך מן השלב שבו הופסק, כדי למנוע "מקהלה שנייה" של ראיות והליכים ולחסום מניפולציות דיוניות.

יישום: ניסיון מוצהר להתחמק מתוצאה צפויה

על רקע המסגרת הזו קבע העליון כי במקרה הנדון ההליך היה בשל להכרעה. העדים נחקרו, הסיכומים נשמעו, ואף ניתנו הערות בית משפט שהבהירו לצדדים את קשיי התביעה. למרות זאת, רק לאחר סיום שלב ההוכחות והסיכומים, בחרו החברות להגיש הודעת מחיקה לקונית.

בדיון בערעור אישרו נציגי החברות שהמחיקה נעשתה על בסיס הערכה מחודשת של סיכויי התביעה לאור האיתות מהמותב הדיוני. לשיטת העליון, אין ההליך האזרחי מספק "מקצה שיפורים" לתובע שהבין כי ראיותיו אינן תומכות בתביעתו. היענות לבקשה כזו תיצור תמריץ בלתי רצוי להחלפת מותבים ולשיפור עמדות, ותגלוש לשימוש לרעה בהליכי משפט.

ההרכב עמד גם על הפגיעה הפוטנציאלית במשיבים וברוכשי הדירות – צדדים שלישיים המושפעים מההכרעה. הותרת הדלת פתוחה להליך חדש תגרום לחוסר ודאות, לעיכוב בהשבת כספים שנגבו, ולבזבוז הזמן השיפוטי והמשאבים שכבר הושקעו.

ביקורת חריפה על "קניות פורום" והדרך הדיונית הראויה

העליון ציין כי בית משפט רשאי ואף מתבקש לשקף לצדדים את התרשמותו מסיכויי התביעה בשלב הסיכומים. העובדה שתובע מעריך בסמוך לאחר מכן כי סיכוייו קלושים אינה מצדיקה מסלול קיצור של מחיקת תביעה לקונית, בעיקר אם גלויה המטרה לנסות את מזלו בפני מותב אחר או לצבור יתרון דיוני בעתיד. ההרכב הגדיר זאת כניסיון שקוף ל"קניות פורום".

בה בעת, העליון העיר כי במצב רגיל, שעה שהוגשה הודעת מחיקה כה מאוחרת, ראוי היה שבית המשפט המחוזי יאמר את דברו לגוף המחלוקת וייתן פסק דין מנומק. כך היה נוצר מעשה בית דין והוודאות המשפטית הייתה נשמרת. למרות זאת, נקבע כי אין מקום להתערב בתוצאה, בשל התנהלות החברות והמצגים שהציגו, ומכיוון שהמחיקה לא נתבקשה כבקשה מסודרת להפסקת תובענה בצירוף תנאים – אלא כהודעה קצרה שנועדה, למעשה, להתחמק מהכרעה.

שופטי ההרכב הוסיפו כי בנסיבות חריגות וקיצוניות, שבהן מבקש תובע להותיר דלת פתוחה להליך חדש לאחר שנשמעו ראיות וסיכומים, יש הצדקה לדחות את התביעה גם מטעמים דיוניים-מערכתיים. התנהלות המערערות הוגדרה כחסרת תום לב באופן בולט, עד כדי ניסיון להשליך לטמיון את כל שנעשה בהליך ולהסוות את משמעות המחיקה לצורך היום שאחרי.

המשמעויות לעוסקים בהליכי אזרחי

לצורך הקורא שאינו משפטן, חשוב להבין את ההבדלים המעשיים:

  • מחיקה אינה אומרת שהעניין הוכרע; לעתים ניתן לשוב ולהגיש תביעה, אך לבית המשפט סמכות להציב תנאים מגבילים כדי למנוע ניצול לרעה.
  • דחייה משמעה פסק דין. ככלל, היא מייצרת "מעשה בית דין" – כלל שמונע לנהל את אותה מחלוקת שוב בעתיד בין אותם צדדים.
  • הפסקת תובענה דומה למחיקה, אך היא מסגרת פורמלית יותר שבמסגרתה בית המשפט בוחן באופן מפורש את תנאי הסיום ואת ההשלכות על הצדדים.

המסר של העליון חד: אין להשתמש במחיקה בשלב הסופי ככלי להימלט מפסק דין בלתי נוח. מי שמבקש למחוק תביעה צריך לצפות כי בית המשפט יבדוק את עיתוי הבקשה, את השפעתה על הצד שכנגד ועל המערכת, ויציב תנאים שיבטיחו הוגנות וחיסכון משאבים. במקרים המתאימים, בית המשפט אף רשאי לדחות את התביעה – ולא רק למחוק אותה – כדי לחסום ניצול לרעה של סדרי הדין.

תוצאת הערעור והוצאות

בסיכומו של דבר, הערעור נדחה. בית המשפט העליון הותיר על כנה את תוצאת המחוזי, והורה כי החברות יישאו בהוצאות המשיבים בסך 20,000 ש"ח. בכך חיזק ההרכב את עמדת בתי המשפט שלפיה ניהול הליך עד תומו אינו "טיוטה" הניתנת למחיקה חד-צדדית בשלב הסופי, וכי התנהלות דיונית בחוסר תום לב תיתקל בתגובה שיפוטית ברורה.

הפסקה זו מדגישה שוב: תובע הוא אמנם בעל הבית של תביעתו, אולם מרגע שנכנס למגרש המשפטי – כללי המשחק חלים עליו במלואם. ניסיון "לשנות כללי משחק" בדקה ה-90 ייתקל לרוב בסירוב, ולעתים אף יביא לתוצאה קשה יותר מבחינת התובע.

סיכום: פסק הדין מהווה תמרור אזהרה לכלל בעלי הדין והיועצים המשפטיים. מחיקה מאוחרת של תביעה אינה מסלול עוקף הכרעה, ובנסיבות המתאימות תוביל לדחיית ההליך וחיוב בהוצאות. ההיגיון פשוט: להגן על הוגנות הדיון, על זמנם של הצדדים ועל משאבי הציבור.