הלוואה בלא כוונה: תורמת קשישה תקבל בחזרה את תרומתה לכתיבת ספר תורה

האם כספי תרומה מחייבים את הנמען להשתמש בהם בדיוק כפי שהתורם התכוון? מקרה שאירע באחרונה בבית משפט השלום באזור המרכז הציב שאלה זו במרכז הבמה המשפטית, לאחר שקשישה בת 86 דרשה כי ישיבה תחזיר לה סכום של מאה אלף שקלים אשר תרמה לצורך כתיבת ספר תורה. לטענתה – הסיבה בגינה נפרדה מהסכום הגבוה לא מומשה כלל, והכסף הועבר לשימוש אחר שלא על דעתה.

רקע למקרה ועמדות הצדדים

הפרשה החלה בשנת 2019 כאשר התובעת, אישה מבוגרת מערי השפלה, העניקה כי תרומה משמעותית לישיבה מוכרת. לדבריה, עם מסירת הצ'ק, ציינה באופן מפורש כי היא מבקשת שמהכסף ייכתב ספר תורה לעילוי נשמתה, תוך דגש על כך שמדובר במשאלה חשובה במיוחד עבורה. מנגד, הגורם שגייס את התרומה בקהילה הדתית סבר כי ניתן לעשות בתרומה שימוש גמיש – כגון בניית בית כנסת, ולאו דווקא מימון כתיבת ספר תורה.

• התורמת מסרה כי כוונתה הייתה ברורה: כל הכסף ייועד לספר התורה בלבד.
• הישיבה טענה כי לא ניתנה לה הגבלה מפורשת על השימוש בכסף, ובנסיבות אלה מותר היה לה לנתב את התקבולים לצרכים כלליים – לרבות בינוי מוסדות לימוד ותפילה.

מה קרה בעת מסירת התרומה?

במהלך עדויות בבית המשפט התברר שנכחה במקום גם אחותה של התורמת. אותה אחות חיזקה בעדותה את עמדת מנהלי הישיבה, לפיה התורמת אמנם ביקשה שייעשו "דברים טובים" בכסף, אולם לא התעקשה בשיחה להדגיש בבלעדיות את ייעוד הסכום. לגישת הישיבה, דברי התורמת "עשה מה שאתה מבין" היו הסכמה לעשייה רחבה, ולא הצבת תנאי מפורש.

יחד עם זאת, התורמת שבה והדגישה בעמדה נחושה כי הייתה בטוחה שמי שיקבל את התרומה ידאג לכתוב ספר תורה בשמה, ואף תלתה בתקווה זו משמעות רוחנית ורגשית רבה.

ראיות בנקאיות והעדפת גרסת התורמת

אחת הראיות המרכזיות שהובאו בפני הערכאה השיפוטית הייתה תיעוד מפורט מתוך הבנק בו התבצע תהליך העברת התרומה. במסמך זה, הליך הנפקת הצ'ק מגובה בתיאור מפורט של מטרת הכסף – "כתיבת ספר תורה". פקידות הבנק העירו לתורמת כי מדובר בסכום גבוה במיוחד אשר עתיד להשאיר בחשבונה יתרה זעומה. חרף זאת, התורמת עמדה על דעתה וביקשה לאשר את הפעולה.

• המסמך הבנקאי כלל הערכה שהתורמת צלולה בדעתה ומבינה את משמעות המעשה.
• הוזכר גם כי בנה של התובעת הסתייע בכספה לצרכיו, אך היא ביקשה לשמור סכום זה לטובת המצווה האישית.

בירור מאוחר ותשומת הלב של בית המשפט

התברר כי כשנה לאחר התרומה, פנתה התורמת בשאלה לאחותה – "מה קורה עם ספר התורה"? שאלה זו, שנשאלה ביוזמתה, שימשה נקודת מפתח בהכרעת המותב. בכך, ניכר שהתורמת לא סברה או ידעה שהכסף ינותב למטרה שונה. השופט הבכיר שדן בעניין התרשם כי שאלות מסוג זה מלמדות לטובה על סבירות עמדתה, לפיה ההעברה בוצעה מתוך הנחה פשוטה וברורה – שכל הכסף יקדש לכתיבת ספר תורה.

במתן פסק הדין, סבר השופט שבנסיבות העניין הייתה קיימת "טעות יסודית" – מונח משפטי המתייחס לטעות הנוגעת ליסוד עיקרי בחוזה ומשמעה כי אלמלא הטעות לא היה נחתם החוזה כלל. כאן, המשמעות: החוזה בין התורמת לישיבה מבוטל, משום שלא הייתה הבנה מלאה ואחידה בנוגע למהות התרומה והשימוש בה.

השלכות הפסיקה והיבטים משפטיים רחבים

בהחלטתו חייב בית המשפט את הישיבה להחזיר לתורמת את הסכום המלא של מאה אלף שקלים. בנוסף, נפסק שעליה לשלם לה הוצאות משפטיות ושכר טרחת עורך דין בסכום של 25 אלף שקלים נוספים. המשמעות היא שגם כאשר ההתקשרות בין תורם למוסד דתי נחשבת למתבקש ולמקובל – חשוב לשים לב לניסוח המדויק ולהסכמה מפורשת באשר לייעוד התרומה.

• טעות יסודית היא סיבה מרכזית לביטול חוזים לפי הדין האזרחי בישראל.
• במקרה זה הודגש כי לא הייתה התאמה בין כוונת התורמת לאופן שבו נעשה שימוש בכסף בפועל.

סיכום

פסיקת בית המשפט מדגישה את חשיבות הבהירות והתקשורת הישירה בין תורמים לגופים המקבלים, במיוחד כאשר מדובר בסכומים משמעותיים ובכוונות אישיות עמוקות. לציבור הרחב מומלץ להקפיד על איפיון חד וברור של המטרה בכל הסכם תרומה – ולוודא בכתב שכל התנאים מגובים וידועים לשני הצדדים. עקרון זה עשוי לחול לא רק בעסקאות כספיות מול גופים דתיים, אלא בכל הסכם חוזי באשר הוא.