בית המשפט: עמותה תחזיר כ-500 אלף ש"ח לקשישה לאחר שנקבע כי התרומה נעדרה "גמירות דעת"

פסק דין חריג בבית משפט השלום באזור המרכז קבע כי תרומת כספים גדולה שנתנה אישה קשישה לעמותה דתית בטלה מחמת היעדר גמירות דעת. העמותה חויבה להשיב כ-500 אלף שקלים לקשישה, וכן לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 40 אלף שקלים. ההכרעה מדגישה את חובת הבדיקה והזהירות כאשר מדובר במתנות והעברות משמעותיות מאנשים מבוגרים המצויים במצב פגיע.

הרקע: קשרים עם עמותה, ייעוץ משפטי והעברות כספים חריגות

התובעת, אלמנה כבת סוף שנות ה-80, מתגוררת לבדה בעיר מרכזית במרכז הארץ ומוכרת בקהילה הדתית שבה חיה כאישה יראת שמיים המכונה בפי סביבתה "הרבנית". במשך שנים ארוכות הייתה שייכת למסגרת רוחנית ולבית כנסת המופעלים על ידי עמותה הנושאת שם בדוי לצורך הדיווח – "אור לדור". היא ביקרה תדיר במוסדות העמותה בשעות היום והלילה, והשתתפה בשיעורים ובפעילויות תורניות.

במקביל, שמרה התובעת על קשר קרוב עם אחייניתה, שסייעה לה בעניינים היומיומיים ועמדה בקשר עם גורמי רווחה בקהילה. במסגרת ההיכרות עם מעגלים חדשים בבית הכנסת, הכירה התובעת עורכת דין, ובהמשך מינתה אותה כבאת כוחה. לפי הראיות, במהלך אותה תקופה נחתם צוואה, לאחר שנערכה חוות דעת רפואית שמצאה את התובעת כשירה לבצע פעולות משפטיות.

בסמוך לכך הועברו מחשבונה של התובעת סכומים גדולים, ובהם כ-500 אלף שקלים לעמותה, סכום נוסף למוסד תורני אחר בעיר אחרת, וסכום ניכר נוסף לגורם רוחני המזוהה עם ישיבה מוכרת. פעולות נוספות בוצעו באמצעות כרטיס האשראי ומשיכות מהחשבון. לבסוף נותרה התובעת, לטענת התביעה, עם יתרה נמוכה של כמה עשרות אלפי שקלים בלבד.

התערבות השירותים החברתיים ומינויה של אפוטרופוסית לרכוש

לאחר שחברתה של התובעת מצאה אותה במצב ירוד בבית, הוזעקו שירותי הרווחה. עובדת סוציאלית שביקרה בדירה התרשמה מהזנחה ומהידרדרות תפקודית. בעקבות זאת, ובמסגרת הליכים נפרדים, מונתה אחייניתה כאפוטרופוסית לרכוש התובעת ופעלה להשבת נכסים וכספים שנמסרו.

במגעים מול גורמים שונים הושגו הסכמות חלקיות: מוסדות מסוימים החזירו את הכספים שקיבלו, ואף הוסדרו ענייני דירה שהועברה בעודה בחיים לצורך צורכי מוסדות. לעומת זאת, העמותה שבמוקד ההליך דנן סירבה להשיב את מלוא הסכום שקיבלה, בטענה כי התרומה ניתנה מרצון חופשי ומתוך שיקול דעת מלא.

טענות הצדדים: לחצים רוחניים מול חופש הנתינה

לפי כתב התביעה, ההעברות נעשו על רקע שורה של לחצים, שכנועים והפחדות מצד גורמים רוחניים ומצד עורכת הדין של התובעת. נטען כי נעשה שימוש בטענות על "ציוויים" ו"הוראות שמיים" כדי להשפיע על רצונה, וכי ניתוקה מקרוביה הוביל אותה למערך תלות בגורמים חיצוניים שכוונו את מעשיה.

העמותה דחתה מכל וכל את הנטען. לשיטתה, התביעה הוגשה בחוסר תום לב על ידי אחיינית שמבקשת להרחיק את התובעת ממסגרת חייה הטבעית. עוד הודגש כי התובעת נמצאה כשירה רפואית ומשפטית, וכי לא הופעלו לחצים מצד העמותה עצמה. לטענת העמותה, מדיניותה אינה כוללת פנייה אישית או הפעלת לחץ על תורמים, וכי התרומה התקבלה בהתאם לרצונה החופשי של התובעת.

המסגרת המשפטית: חוזה מתנה וגמירות דעת

בית המשפט הזכיר כי תרומה כספית המועברת ללא תמורה מתאפיינת כ"מתנה" במובן החוזי. ככלל, על חוזה מתנה חלים הכללים החוזיים הרגילים, לרבות הצעה, קיבול וגמירות דעת. מושג "גמירות דעת" מתאר את קיומה של החלטה מושכלת, שלמה וסופית להתקשר בעסקה – ולא רק נטייה כללית או רצון מעורפל. להבדיל מן השאלה אם אדם כשיר לבצע פעולות משפטיות, גמירות דעת נבחנת באופן אובייקטיבי לפי נסיבות המקרה, התנהגות הצדדים והסביבה שבה התקבלה ההחלטה.

עוד הדגיש בית המשפט כי בחוזה מתנה יש לייחס משקל מיוחד לאינטרס של נותן המתנה – משום שהמקבל אינו נותן דבר בתמורה. לפיכך, יש לוודא כי הרצון לתת נולד בחופשיות, ללא פגיעה בשיקול דעת וללא תלות כאוטית בגורמים חיצוניים. כאשר קיים ספק ממשי באשר למודעותו ולכוונתו הסופית של נותן המתנה, עשוי בית המשפט לקבוע כי לא הושלמה גמירות הדעת, והמתנה תבוטל.

הכרעת בית המשפט: אינדיקציות להיעדר רצון מגובש

לאחר שמיעת העדויות ובחינת המסמכים קבעה השופטת כי במקרה זה לא הוכחה גמירות דעת מצד התובעת במועד ההעברה לעמותה. נקבע כי יש להבחין בין כשירות רפואית-משפטית לבין קיומה של החלטה מגובשת להעניק מתנה בהיקף כה חריג. העובדה שנקבעה כשירות אינה מכריעה כשלעצמה; יש להידרש לנסיבות הספציפיות ולרצף האירועים.

בית המשפט נתן משקל לעדותה של העובדת הסוציאלית, שתיארה מציאות של בדידות והזנחה בעת ביקורה בבית התובעת. מדובר בעדות של גורם מקצועי שאינו צד להליך וללא עניין בתוצאתו, ועל כן יוחסה לה מהימנות גבוהה. לצד זאת, עדות האחיינית נמצאה עקבית, זהירה ומאוזנת. מנגד, עדותה של עורכת הדין של התובעת הותירה סימני שאלה, בין היתר בשל תשובות מתחמקות שניתנו תכופות בנימוקי חיסיון.

נסיבות חריגות: ניתוק מהמשפחה והעברת כל הרכוש בעודה בחיים

מכלול הראיות הצביע על תהליך הדרגתי שבו נותקה התובעת מקשריה המשפחתיים, במקביל להעמקת תלותה בגורמים רוחניים ומשפטיים. בתקופה זו התקבלו החלטות מרחיקות לכת: לא רק תרומות גדולות במזומן, אלא גם העברת זכויות בנכס המגורים בעודה בחיים – פעולה שנמצאה חריגה ביותר גם במבט מומחה. לפי עדות מומחה שמונה מטעם בית המשפט, תרחיש שבו אדם מעביר בעיצומו של חייו את דירת מגוריו ואת כלל כספו לגורמים חיצוניים הוא חריג שאינו שכיח, ובנסיבות מסוימות עשוי להצביע על היעדר הבשלה נפשית והחלטית של רצון לתת מתנה.

כאן הצטיירה תמונה של מתן שורה של תרומות סמוכות בזמן, כולן בעלות היקף משמעותי, שהותירו את התובעת עם סכומים מזעריים וללא ביטחון דיורי. בית המשפט קבע כי דפוס זה מנוגד להתנהלות סבירה מצופה מאדם מבוגר המצוי לבדו, ומחזק את המסקנה שלא התגבשה אצל התובעת החלטה סופית ומודעת להעניק לעמותה דווקא את התרומה נשוא ההליך.

דחיית טענות בדבר מניעים זרים של קרובת המשפחה

הטענות שהופנו כלפי האחיינית – כאילו מטרתה הייתה שליטה ברכוש הדודה – נדחו. בית המשפט ציין כי הצוואה המאוחרת שהותירה התובעת ממילא אינה מיטיבה עם בני המשפחה, מה שמחליש את הטענה בדבר אינטרס כלכלי של האחיינית בתוצאות ההליך. עדותה של האחיינית נמצאה מהימנה, ואילו הראיות שהוצגו להוכחת טענות נגדיות מצד העמותה לא תמכו בגרסתה.

התוצאה: החזרת התרומה וחיוב בהוצאות

משנקבע כי לא הושלמה גמירות הדעת המצדיקה את השתכללות חוזה המתנה, קיבל בית המשפט את התביעה במלואה. העמותה חויבה להשיב לתובעת כ-500 אלף שקלים, ולצד זאת לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 40 אלף שקלים. נקבע כי התרומה, שניתנה תוך נסיבות חריגות של ניתוק ותלות, אינה יכולה לעמוד.

משמעויות רחבות: זהירות מוגברת בעת קבלת תרומות גדולות

הכרעה זו נושאת מסר כפול: מצד אחד, היא מזכירה כי לבית המשפט יש כלים לבחון את תוקפה של מתנה גם כאשר נותן המתנה נמצא כשיר רפואית; מצד שני, היא מציבה בפני מוסדות ציבוריים ועמותות חובה מוסרית-מעשית לנקוט אמות מידה של זהירות ובדיקה, במיוחד כאשר מדובר בתורמים קשישים ובתרומות בהיקפים משמעותיים. אימוץ נוהלי בדיקה פנימיים, לרבות תיעוד מלא של שיחות, קבלת אישורים והבטחת ליווי בלתי תלוי, עשוי לצמצם חשיפה משפטית ולשמור על אמון הציבור.

• חוזה מתנה מחייב גמירות דעת – החלטה מגובשת, חופשית וסופית לתת את המתנה.
• כשירות רפואית אינה שקולה לגמירות דעת; הנסיבות האובייקטיביות במועד ההעברה הן שקובעות.
• ניתוק ממשפחה, תלות בגורמים חיצוניים והעברת כלל הרכוש בעודה בחיים – אינדיקציות נגדיות לתחושת רצון חופשי.
• לעדותם של גורמי רווחה ניטרליים ומומחים מטעם בית המשפט ניתן משקל מהותי בהכרעה.
• עמותות ומוסדות חייבים לנהוג באחריות מוגברת בעת קבלת תרומות גדולות מתורמים פגיעים.

הסבר קצר למונחים משפטיים

גמירות דעת: מבחן משפטי הבודק אם הצדדים לעסקה הגיעו להסכמה ברורה וסופית על תנאיה. נבחן באופן אובייקטיבי לפי התנהגותם והנסיבות. חוזה מתנה: התחייבות לתת נכס או כסף ללא תמורה. גם הוא כפוף לכללי דיני החוזים, אך הדגש בו הוא על רצונו החופשי של נותן המתנה. אפוטרופוס: אדם שממונה על ידי בית משפט לנהל ענייניו של אחר שאינו מסוגל לדאוג לרכושו או לגופו, כולו או חלקו. כשירות משפטית: היכולת החוקית של אדם להבין ולהחליט לגבי פעולות משפטיות; כשירות אינה מבטיחה בהכרח החלטה מגובשת בהיבט החוזי.

בשורה התחתונה, בית המשפט בחר להעדיף את הגנת האוטונומיה והרצון החופשי של נותנת המתנה על פני הסתמכותה של העמותה, לנוכח נסיבות חריגות וברורות של ניתוק, תלות ופגיעה בהליך קבלת ההחלטות. פסק הדין מדגיש כי הוגנות וזהירות אינן רק ערכים מוסריים – הן תנאי למניעת סכסוכים ולשמירה על תוקפן של תרומות בעתיד.