בית המשפט דחה תביעת אב להעברת שלושה רבעים מדירה שבבעלות בנו

האם הסכם נאמנות שנחתם בין אב לבנו עשוי להוביל להעברת רוב דירה לידיו של האב? בית המשפט למשפחה בתל אביב נדרש לאחרונה להכריע בשאלה זו, כאשר אב הגיש תביעה במסגרתה טען לבעלות על 75% מדירה הרשומה על שמו של בנו. המקרה עורר דיון משפטי עקרוני ביחס למהות הסכמי נאמנות, אופן הוכחתם והמשקל שיש לייחס לחוות דעת מומחים ולמסמכים שאינם מקוריים.

רקע המקרה: רכישת הדירה והסכם הנאמנות

המבקש, גבר בשנות השבעים לחייו, הוא עורך דין במקצועו. לטענתו, בשנת 2010 רכש עם רעייתו המנוחה דירת מגורים באמצעות מימון אישי, כאשר אישרו כי 75% מהסכום הגיע ממנו ו־25% מהאם. בשל הנסיבות, בוצעה רישום הדירה על שם בנם בלבד. לביסוס טענותיו הציג האב הסכם נאמנות שנחתם בין שלושת בני המשפחה בשנת 2011, לפיו החזקה של הבן בדירה היא בנאמנות בלבד – ולמעשה, הבעלים האמיתיים הם ההורים.

לאחר פטירת האם כשלוש שנים מאוחר לאחר רכישת הנכס, פנה האב לבית המשפט בבקשה כי יוכר כבעלים של שלושת רבעי הדירה. בנוגע לרבע הנותר, ציין כי הוא מקבל את רצון המנוחה להוריש לבנם חלק זה, בהתאם לצוואתה.

המחלוקת: אותנטיות ההסכם וזכויות הבעלות

הבן התנגד מכל וכל לטענות האב. לטענתו, כלל לא היה שותף להסכמות המתוארות על ידי אביו. עוד הדגיש כי חתימתו שכביכול מופיעה על גבי הסכם הנאמנות מזויפת, ואף טען שראה את המסמך לראשונה רק לאחר פתיחת ההליך המשפטי. על פי גרסתו, הדירה כולה בבעלותו כדין, והניסיון של האב לתבוע כעת את חלקו אינו אלא ניסיון להוציא ממנו רכוש שלא כדין.

בדיון המשפטי עלתה שאלה מהותית לגבי טיב המסמכים שהוצגו. האב לא הציג את ההסכם המקורי, אלא מסמך מצולם בלבד הנושא חותמת "נאמן למקור". עורכת הדין שערכה כמצהירה על נאמנות למקור לא יכלה להעיד בשל בעיות בריאות, ולכן האב עמד למעשה כעד יחיד לאותנטיות ההסכם.

בדיקת מומחית והשוואה בין מסמכים

על מנת לברר האם חתימת הבן על גבי הסכם הנאמנות אמיתית, הורה בית המשפט למנות מומחית להשוואת כתבי יד. חוות דעתה של הגרפולוגית תמכה בעמדת האב, וקבעה כי החתימות על גבי המסמך אותנטיות. יחד עם זאת, מומחית זו לא עיינה במסמך המקורי, אלא רק בהעתק הצילומי, ואף העידה כי ההעתק היה "מוכתם ומרושת בנקודות" שקשה להסיק מהן מסקנה חותכת.

בעדותה גם ציינה המומחית כי לא בוצעה בדיקה שנועדה לשלול אפשרות שחתימת הבן "הועתקה והודבקה" באמצעים טכנולוגיים במסגרת המסמך.

בית המשפט התייחס לעובדה שחלפו שש שנים בין מועד החתימה לכאורה לבין הגשת בקשה לרישום הערת אזהרה לטובת האב בטאבו – פער זמן משמעותי שאין לו הצדקה ברורה, במיוחד כאשר הנתבעים הם אנשי מקצוע ומשפט.

• העתק הסכם הנאמנות הובא בלבד, ללא מסמך מקורי.
• חוות הדעת של הגרפולוגית הסתמכה על מסמך מצולם ולא מקורי.
• עדותו של האב נותרה עדות יחידה לאותנטיות ההסכם.
• הבן הכחיש את עצם קיום ההסכמות וטען לזיוף חתימתו.
• עברו שנים בין המועד הנטען לחתימה עד נקיטת צעדים אופרטיביים על ידי האב בנוגע לדירה.

ההכרעה: כשאין הוכחות חותכות – התביעה נדחית

לאחר בחינת הראיות, קבעה השופטת כי לא הונחה בפניה תשתית עובדתית ואובייקטיבית מספקת להוכיח את טענות האב. העובדה שמומחית הכתיבה בחנה רק העתק מצולם, העובדה שלא הוכח מדוע לא הוצג ההסכם המקורי, וההסברים הלקויים של האב בנוגע להתנהלותו מול הרישום בטאבו, יצרו חוסר וודאות לגבי אמיתות ההסכם.

לכן, בית המשפט בחר שלא לאמץ את חוות דעת הגרפולוגית, ודחה את התביעה מחוסר ראיה חד משמעית. בנוסף, פסק השופט לטובת הבן הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 10,000 שקלים.

משמעות המקרה והשלכותיו

המקרה מדגים את חשיבות שמירת מסמכים מקוריים בכל הנוגע להסכמי נאמנות והעברת זכויות במקרקעין. הסכם נאמנות הוא מסמך בו אחד הצדדים (הנאמן) מחזיק בנכס עבור אחר (הנהנה), והוכחתו כפופה לראיות ברורות, במיוחד כאשר מדובר בסכסוך משפחתי. במקרה בו מעורבים בני משפחה ונכסים יקרי ערך, מומלץ לקבל ייעוץ משפטי לפני כל פעולה – ולשמור מסמכים מקוריים כדי לעמוד בדרישות חוק המקרקעין בישראל.

הניסיון לבסס בעלות על סמך העתקים וצילומים מציב רף הוכחה גבוה יותר ופותח דלתות לפקפוק מהותי באותנטיות המסמכים, גם במקרים בהם חוות דעת מומחה תומכת לכאורה בגרסה אחת.

בית המשפט שלח מסר ברור: רק ראיות חותכות, מובהקות ואובייקטיביות יביאו להכרעה ברורה במאבקי בעלות, במיוחד כשמדובר בנכסי מקרקעין שמועברים בתוך המשפחה.

האמור בכתבה זו הוא מידע כללי ואין בו תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.