בית המשפט דחה עתירה להקמת ממ"ד בחצר בית מגורים: ההחלטה התקבלה בתום הליך סביר

בימים שבהם סוגיית המיגון האזרחי עומדת בחזית השיח הציבורי, התמודדו רשויות התכנון ובית המשפט עם בקשה חריגה להקמת מרחב מוגן בחצר פרטית. תושב עיר מרכזית במרכז הארץ, המבקש להבטיח את ביטחונו ומשפחתו, נאלץ להתמודד עם סירוב מתמשך של רשויות התכנון לבקשתו להקים ממ"ד בחצר ביתו – ועתירתו נידחתה אף היא.

רקע לבקשת ההיתר

המבקש, בעל בית קרקע חד קומתי הכולל שלושה חדרים וגינה, פנה לפני כשנתיים לוועדה המקומית לתכנון ובניה בבקשה להקים ממ"ד בשטח הגינה. הבקשה תכננה להמיר מחסן קיים, הממוקם בסמוך אך לא צמוד לבית, במבנה שישמש כממ"ד בשטח גדול פי שלושה מהמחסן המקורי. אין בביתו כיום ממ"ד או מקלט, ועל כן העולה חשיבות התוספת מבחינתו.

ממ"ד (מרחב מוגן דירתי) נחשב לאחד מאמצעי המיגון הנפוצים בישראל. לרוב הוא חלק בלתי נפרד מדירת המגורים ונדרש לעמוד בתקנים מחמירים. לפי הגדרות התקן, על הממ"ד להיות נגיש מתוך פנים הדירה לצורך הגעה מהירה ובטוחה במצב חירום.

החלטות ועדות התכנון

הוועדה המקומית המקומית לתכנון ובניה דחתה את הבקשה, בנימוק שמדובר בסטייה משמעותית מהוראות התכנון, ובפרט שהממ"ד המבוקש איננו מהווה חלק אינטגרלי מהדירה. הוועדה ציינה כי היא נוהגת לאשר תוספות ממ"ד רק כאשר אלו מוצמדות למבנה הקיים, שכן חוק התכנון והבניה דורש שהגישה לממ"ד תתאפשר ישירות מחלל המגורים.

המבקש לא קיבל את ההחלטה ופנה לוועדת הערר המחוזית, במטרה לשנות את פסק הדין. גם שם נמצא כי הממ"ד המוצע חורג מהוראות התקן, משום שמיקומו בגינה וללא גישה פנימית מהווה סטייה מהותית מתוכנית הבנייה הקיימת.

• הוועדה ציינה כי קיימות חלופות תכנוניות להקמת ממ"ד כנדרש, ולא השתכנעה שהבקשה עומדת בתנאי הדין.
• אין זו החלטה קלה לאור תחושת הצורך במיגון, אך לא ניתן לאשר בנייה הסותרת את תכלית ההוראות.

העתירה לבית המשפט וההכרעה

סירוב הוועדות לא גרם לדייר להתייאש. באפריל האחרון הוא פנה לבית המשפט לעניינים מנהליים באמצעות עתירה, בטענה כי אף שתוכניתו הייתה חריגה, היא אושרה על ידי הגורמים המקצועיים המוסמכים – ובפרט קיבלה אישור תקני מגורמי הביטחון. לטענתו, סירוב הוועדות חורג באופן קיצוני מסבירות נדרשת ומונע ממנו לממש חובתו להגן על חייו.

רשויות התכנון הדגישו כי הבקשה לא עומדת בהוראות החוק, וכי להחלטותיהן משקל מקצועי המחייב התחשבות בתכנון עירוני ובתקנות הבטיחות.

בית המשפט בחן את טענות הצדדים ונימוקי הוועדות. בפסק הדין צוין כי ההחלטות התקבלו לאחר בחינה יסודית, תוך שמיעת טענות הדייר ודיון ענייני. השופט מצא כי לא נפל פגם מהותי בהליך, ולא נמצאה עילה משפטית להתערבות בהחלטות ועדות התכנון.

• המדובר בהליך משפטי בתחום המשפט המנהלי, הדן בביקורת שיפוטית על פעולות המינהל הציבורי – במקרה זה, ועדות התכנון.
• בית המשפט מנהלי יתערב בהחלטות רק במקרים של חריגה מסמכות, פגם מהותי או חוסר סבירות קיצוני.

משמעות ההחלטה והשלכות לעתיד

פסק הדין מבסס את עמדת ועדות התכנון באשר לחשיבות השמירה על כללי התכנון והבנייה, גם כאשר מדובר בצרכים ביטחוניים אישיים. עקרון זה נועד להבטיח שמיגון המבנים ייעשה בהתאם לסטנדרטים מקצועיים ואחידים, ותוך שמירה על תשתיות העיר ומרקם השכונה.

בפועל, הבקשה נדחתה והדייר חויב בהוצאות משפטיות. פסק הדין מדגיש כי אף בימים שבהם חוסן אישי וציבורי עומד למבחן, ההגנה על עקרונות תכנון מסודרים נותרים בעינם.

• ההחלטה ממחישה את האיזון בין ביטחון פרטי לבין שמירה על מסגרת התכנון והחוק.
• מבקשים להקים ממ"ד חייבים לעמוד בדרישות החוק הרלוונטיות, לרבות הצמדת הממ"ד למבנה המגורים עצמו.

סיכום

המקרה ממחיש את האתגרים הניצבים בפני אזרחים המבקשים להגן על עצמם במסגרת מגבלות התכנון העירוני. למרות רצונם של הדיירים להבטיח לעצמם מקום מוגן, החוק קובע כללים ברורים התואמים סטנדרטים מקצועיים. בהעדר עילה משפטית חריגה, בית המשפט מנהלי מאשר את החלטות ועדות התכנון, גם כאשר הן כרוכות בקשיים אישיים לא מבוטלים. ההחלטה מחייבת את הדייר לעמוד בתקנות הקיימות, ולהמשיך ולחפש פתרון מיגון במסגרת הוראות הדין.