בית המשפט דחה בקשת שכנה לעיכוב פסק דין בפרויקט תמ"א 38 בשל שיהוי והתנהלות חסרת תום לב

סוגיית סרבנות הדיירים בפרויקטים של התחדשות עירונית שוב עלתה לדיון בבית המשפט, כאשר דיירת בבניין במרכז הארץ ניסתה לעכב פסק דין שחייב אותה להצטרף להסכם פינוי-בינוי, אך ללא הצלחה. פסק הדין, שניתן בהסכמה, נועד לאפשר את קידום הפרויקט לטובת כלל הדיירים בבניין, אולם אחת הדיירות התנגדה בטענה כי מצבה האישי והחוקי מצדיק את ההימנעות מהסכמה.

רקע: הסכם פינוי-בינוי וסרבנות הדיירת

בבניין מגורים בעיר בגוש דן, נחתם הסכם בין רוב הדיירים לייזם לצורך קידום פרויקט תמ"א 38 מסוג פינוי-בינוי. במסגרת הפרויקט אמורים כל הדיירים לפנות את דירותיהם, והבניין יעבור חיזוק והריסה ובנייה מחדש, תוך קבלת זכויות חדשות לדירות משודרגות.

דיירת אחת סירבה להצטרף להסכם, וניסיון להגיע עמה להבנות לא צלח. בעקבות עמדתה הנחרצת, פנו יתר הדיירים למפקחת על רישום המקרקעין – רשות שיפוטית העוסקת בסכסוכים הנוגעים לבעלות וניהול נכסים משותפים – וביקשו לחייבה להצטרף לפרויקט.

לאחר התדיינות, בחודש יוני השנה, ניתן פסק דין מוסכם. ההחלטה קבעה כי על הדיירת לסיים את חתימתה על ההסכם בתוך שבעה ימים, ואם תימנע מכך, יורשו עורכי הדין של שאר הדיירים לחתום בשמה.

ניסיון לעכב את פסק הדין ועתירה לביטולו

כחודשיים וחצי לאחר מתן פסק הדין, הגישה הדיירת בקשה למתן צו זמני שיעכב את ביצוע ההחלטה. בנוסף פנתה בתביעה נפרדת ששאפה לבטל את פסק הדין כולו. הנימוק המרכזי שהציגה היה מצבה כקשישה, וטענה כי המפקחת לא התייחסה כראוי לסטטוס שלה. היא גם טענה כי החיזוק שמוצע לבניין אינו לטובתה, לא מונה שמאי עצמאי לבדוק את הכדאיות הכלכלית של המהלך, ולא הוצעו לה חלופות ראויות. לשיטתה, הסירוב מצידה היה מוצדק ואין לחייבה בכוח להצטרף למהלך.

ההליך הוגש במעמד צד אחד, כלומר מבלי ליידע מראש את הצד שכנגד, בטענה לדחיפות העניין.

החלטת בית המשפט: שיהוי והתנהלות לא ראויה

• השופטת בחנה את הבקשה ומצאה כי חל שיהוי משמעותי – עיכוב לא מוסבר של חודשיים ומחצה בהגשת הבקשה, דבר הפוגע לכאורה בטענה לדחיפות.
• עוד ציינה השופטת, כי טענות הדיירת הן בעיקרן טיעונים ערעוריים – כלומר קושרות לפסק הדין ההסכמי עצמו, ולא למציאות עובדתית חדשה מאז שניתן.
• כמו כן, קבעה כי ישנו ספק רב בנוגע לסיכויי התביעה לביטול פסק הדין, שכן מדובר בפסק דין הנסמך על הסכמה מלאה של הצדדים.
• בית המשפט הבהיר כי רק טעמים מהותיים, בעלי משקל מיוחד, מצדיקים ביטול הסכמה שלאחריה ניתן פסק דין. האינטרס הציבורי דווקא מעודד סיום מחלוקות בהסכמות בין צדדים.
• נקבע גם כי הבקשה לוקה בחוסר ניקיון כפיים – עקרון משפטי הדורש מן הפונה לבית המשפט לגלות את כל הפרטים הרלוונטיים בכנות וללא הסתרה. הדיירת לא הציגה את מלוא המידע אודות הליך קבלת פסק הדין, ולא צירפה את כלל המסמכים הקשורים להליך המקורי.

משמעות פסק הדין וחשיבותו הציבורית

הפסיקה מחזקת את ההלכה הקובעת כי כאשר ניתן פסק דין בהסכמה בתיקי תמ"א 38, רק נסיבות חריגות ביותר יצדיקו את עיכובו או את ביטולו. בית המשפט עומד על החשיבות שבסיום הליכים בהסכמה, במיוחד כאשר מדובר בפרויקטים רחבי היקף לטובת הציבור ולטובת בטיחות הדיירים.

לשיהוי בהגשת הבקשה יש משקל רב. אם צד החפץ בשינוי פסק הדין ממתין זמן רב, הדבר נתפס כחוסר דחיפות או כחוסר תום לב, ופוגע משמעותית בסיכויי קבלת הסעד המבוקש. בנוסף, במקרים בהם הדייר סירב לחתום ללא נימוק משכנע או לא גילה את כל המידע, ייטה בית המשפט שלא להיעתר לבקשותיו.

• פסק הדין מדגיש את אחריות הדיירים לשתף פעולה עם יזמים ועם יתר הדיירים לטובת קידום פרויקטים של התחדשות עירונית.
• ההליך משמש תמרור אזהרה למגישי בקשות לביטול פסקי דין להקפיד על גילוי מלא, דיוק ומהירות הפנייה לבית המשפט.
• המשמעות היא שבדרך כלל, מי שחותם על הסכם – גם אם מתחרט לאחר מכן – יידרש לעמוד בו, אלא אם ישנה עילה משפטית ברורה לביטולו.

פרויקט פינוי-בינוי הינו חלק ממדיניות ציבורית לחיזוק מבנים ישנים ולהגברת בטיחות הדיירים. לכן, בתי המשפט שמים דגש באיזונים בין אינטרסים אישיים של דיירים בודדים לבין צרכי הציבור הרחב וועדי הבית.

סיכום

פסק הדין מתווה קו מנחה בסוגיות של סרבנות דיירים בפרויקטים התחדשות עירונית תוך התחשבות באינטרסים של כלל השכנים. הוא גם מדגיש שחובת הגילוי, ניקיון הכפיים והמהירות בפנייה לערכאות הם רכיבים מרכזיים להצלחת הליך מסוג זה. רק נסיבות יוצאות דופן עשויות להוביל לביטול הסכמה שניתנה, כאשר טובת הכלל והבטיחות גוברים לרוב על התנגדות יחידנית.