בית המשפט גיבה קניון שהסיר מתקני משחקים שהוצבו שלא כחוק בשטחים ציבוריים

סכסוך עסקי בין חברת הפעלת מתקני שעשועים לבין מרכז מסחרי מוביל בדרום הארץ הגיע לאחרונה להכרעה בבית המשפט, לאחר מחלוקת בסוגיית הסרת מתקנים שהוצבו בשטחים ציבוריים של הקניון. במוקד הפרשה עמדה טענת החברה כי הקניון פעל על דעת עצמו, ואילו הקניון טען שנקט בצעד הדרוש לאחר שהחברה לא הסירה מתקנים שהוצבו ללא רשות.

רקע – המחלוקת בין המפעילה למרכז המסחרי

החברה המדוברת מפעילה למעלה משני עשורים מתקני משחקים לילדים בקניונים ברחבי הארץ. באחד המרכזים המסחריים הנחשבים ביותר בדרום, היא שוכרת שטח מסחרי בשטח נכבד להקמת מתחם הפעלה. לאחרונה טען הנהלת הקניון כי החברה הפרה את חוזה השכירות והציבה מתקנים נוספים באזורים הציבוריים – כלומר, מחוץ לשטח המושכר, וללא קבלת אישור מוקדם.

מצידה, החברה טענה כי מדובר בהצבת אטרקציות שוליות ושאין בכך משום פגיעה במרכז המסחרי או בהסכם הקיים. כשהקניון החליף את המנעולים על חלק מהמתקנים ואף פינה מתקנים מהמקום, פנתה החברה לבית המשפט וביקשה סעד זמני – כלומר, החלטה שתחייב את הקניון להחזיר את המתקנים עד לתום ההליך המשפטי העיקרי.

דיונים מקדמיים והחלטת ביניים – אחריות להסרת המתקנים

במהלך ההליכים, הודיעה הנהלת המרכז המסחרי כי אינה רוצה להרחיק את החברה משלל פעילותה בקניון, אלא רק להסיר את המתקנים שהוצבו "בצורה פיראטית" לטענתה, מחוץ לגבולות החוזה. השופט שדן בתיק קבע כי ההצבה הייתה חריגה, ולאחר שקיבל פירוט מדויק אילו מתקנים הוצבו והיכן, פסק שעל החברה להשיבם למתחם המושכר בלבד.

החברה קיבלה אפשרות להסיר את המתקנים בעצמה, ונדרשה להודיע האם בכוונתה לעשות זאת. לאור העובדה שלא התייצבה לדיון שנקבע בנושא, ראה השופט בכך הסכמה שבשתיקה להחלטת הביניים.

פנייה נוספת של המפעילה – טענות לעשיית דין עצמי

בחודשים האחרונים ביקשה המפעילה צו נוסף, במסגרתו דרשה כי בית המשפט יורה להנהלת הקניון להשיב את המתקנים שהוסרו משטחי הציבור. לטענתה, הסרת הציוד נעשתה בניגוד להנחיות שניתנו במעמד הדיון המשפטי. היא אף צירפה לכתב טענותיה דרישה לפיצוי כספי משמעותי בגין המתקנים שהוסרו.

הקניון מצידו הציג מסמכים המוכיחים כי החברה ידעה על הכוונה להסיר את המתקנים, ואף קיבלה הזדמנות להתנגד לכך. לא נמצאה כל תיעוד להסכמה או הבהרה מצידה שלפיה היא מתנגדת לסילוק הציוד.

שיקולים משפטיים – מהו סעד זמני ולמי הוא ניתן

סעד זמני הוא ביסודו כלי שמעניק לבית משפט אפשרות לייצב מצב קיים עד להכרעה סופית בתיק. על המבקש להראות כי יש סיכוי שהתביעה העיקרית תתקבל וכן שהנזק שייגרם לו אם לא יינתן הסעד חמור ובלתי הפיך.

במקרה הנוכחי, סבר השופט כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הקניון. החברה אמנם המשיכה לפעול בשטח ששכרה, אך הציבה מתקנים מחוץ לו – ופינתה אותם רק לאחר שדרש זאת בית המשפט. בנוסף, כל פגיעה כלכלית שנגרמה לה, אם בכלל, יכולה להיפתר על ידי פיצוי כספי עתידי.

• החברה לא ביססה כי פינוי המתקנים הסב לה נזק בלתי ניתן לתיקון.
• היה עליה להודיע מראש שהיא מתנגדת להסרת הציוד ואי-ההתייצבות לדיון פורשה כהסכמה.
• החלטת בית המשפט נבעה משיקולים ענייניים, במטרה למנוע מצב של ניצול יתר של שטחים ציבוריים על חשבון בעלי הנכס או השוכרים האחרים.

פסק הדין – אחריות וחלוקת נזקים

לבסוף, דחה בית המשפט את הבקשה לסעד הזמני וחייב את החברה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין. נפסק כי בפעולתה, הנהלת המרכז המסחרי לא עשתה דין עצמאי, אלא פעלה בהתאם להחלטות שניתנו במהלך ההליך המשפטי.

זאת ועוד, השופט הבהיר כי אם בהמשך יתברר כי המרכז המסחרי פגע בזכויותיה החוזיות של המפעילה בהסרה לא מוצדקת של ציוד, הדרך לפנות לקבלת פיצוי כספי תיוותר פתוחה בפני החברה.

משמעות הפסיקה למנהלי נכסים ושוכרים

המקרה ממחיש היטב את החשיבות שבשמירה על הוראות חוזה השכירות ואת עמדת בתי המשפט ביחס להרחבת פעילות מסחרית מעבר לגבולות הקבועים בו. ההחלטה מעבירה מסר ברור לשוכרים – הצבת מתקנים או כל פעילות נוספת מחוץ לשטח המוסכם דורשת הסכמה מפורשת, וכל פעולה חד-צדדית תיתקל בדרך כלל בהתנגדות והשלכות כלכליות.

לצד זאת, ההליך מדגיש כי לבעלי נכסים ולמנהלי מרכזים מסחריים מומלץ לפעול רק בהתאם להוראות בית המשפט או חוזה ההתקשרות, ולא להפעיל שיקול דעת עצמאי לפני קבלת הכרעה מסודרת, למניעת חשיפה לתביעות ולהפסדים עתידיים.

לסיכום, הפסיקה פירטה קווים מנחים בנוגע להצבת מתקנים במסחר הציבורי, חיזקה את חשיבות הודעת הצדדים במחלוקות והשיבה את האחריות לשמירה על הסדר לידי בתי המשפט.