בית המשפט העליון קובע: ניתן להגיע להסדר חוב בכל שלב בהליך חדלות פירעון
בית המשפט העליון קובע: ניתן להגיע להסדר חוב בכל שלב בהליך חדלות פירעון

האם חייב שנקלע לקשיים כלכליים רשאי להציע הסדר חוב לאחר שכבר החל תהליך שיקום כלכלי? פסיקת בית המשפט העליון מהעת האחרונה מבהירה את הסוגיה: כל עוד מתנהל הליך חדלות פירעון – אפשר לקדם הסדרי חוב ללא תלות בשלב בו נמצא התהליך.

רקע: בני זוג מתמודדים עם משבר כלכלי

בשנת 2020 קיבלו שני אנשים, בעבר נשואים, צו לפתיחה בהליכי חדלות פירעון. פירוש הדבר שמערכת המשפט הכירה בקשייהם הכלכליים והוחלט להפעיל מנגנון מוסדר, שמטרתו לאפשר להם להשתקם כלכלית ולשלם חלק מחובותיהם לנושים – אותם אנשים וארגונים שלהם חייבים כסף.

כ-18 חודשים לאחר פתיחת ההליך נקבעה לשניים תכנית שיקום כלכלי. בתכנית זו נדרש מהם להעביר תשלומים חודשיים במשך 42 חודשים, וכן לממש (כלומר – למכור או להשיב) נכסים לא מוגנים בהם הם החזיקו, וכל זאת כדי להקטין את חובם.

פנייה להסדר חוב: הצעה מיוחדת של החייבים

שנתיים נוספות חלפו, ובני הזוג שבינתיים נפרדו אף חתמו על הסכם גירושין – ביקשו לקדם תכנית הסדר חוב חלופית. הם הגישו לבית משפט השלום בתל אביב בקשה לאשר את ההסדר, שזכה להסכמת כ-97% מהנושים וכן לתמיכת הנאמנת שמפקחת על ההליך. עיקר ההצעה היה שימוש בכספים שהועברו מגורם משפחתי, בסך 320 אלף שקלים, כדי לסגור את יתרת החוב ולסיים את ההליך.

על אף הסכמות הנושים והנאמנת, בית משפט השלום דחה את הבקשה. בהחלטתו נקבע כי לאחר מתן צו לשיקום כלכלי, לא ניתן לאשר הסדר חוב רק בהסכמת הנושים. החייבים ערערו לבית המשפט המחוזי, אך גם שם התקבלה אותה התשובה: הדין אינו מתיר הסדר בשלב המאוחר בו כבר ניתנה תכנית שיקום וצווי פירעון.

ערעור לעליון – והחלטה חדשה

החייבים לא הרימו ידיים וערערו לבית המשפט העליון. בגוף הערעור טענו כי פסיקת הערכאות הנמוכות מהווה פרשנות מחמירה ולא עולה בקנה אחד עם מטרות חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. לטענתם, אין בתהליך קבלת צו השיקום הכלכלי כדי לשלול מהם את האפשרות להציע הסדרי חוב, והסכמות שהושגו עם הנושים צריכות להיות בעלות משקל משמעותי.

  • הליך חדלות פירעון נועד למצוא איזון בין האינטרס של החייב להשתקם כלכלית לבין זכותם של הנושים להחזיר את כספם.
  • הסדר חוב מאפשר לחייב להגיע לפתרון מוסכם מול הנושים, ובכך לקצר ולפשט הליכים ארוכים ומורכבים.

החוק: האם יש מגבלה בהצעת הסדר חוב?

באמצעות עיון בפרטי החוק ניתנה פרשנות מרחיבה: החוק עצמו אינו מגביל את החייב בשלב שבו הוא רשאי להציע הסדר חוב לנושים. המשמעות היא שכל עוד מתנהל ההליך, רשאים הצדדים להציג לבית המשפט הסכם פשרה – גם אם כבר ניתנה תכנית שיקום כלכלי.

החלטת העליון חיזקה את המגמה, לפיה הגמשה ופתיחות למהלכי הסדר יתרמו לגיבוש הסכמות בין חייבים לנושים. הדבר יוביל לרוב לקיצור תהליכים, למיצוי טוב יותר של האינטרסים של כל צד, ולהגשמת מטרות השיקום הכלכלי.

עיקרי פסיקת העליון

השופט שעמד בראש ההרכב סבר כי אין מקום לפרש את הוראות החוק באופן שמעקר מהן את התכלית המרכזית – מתן אפשרות לחייב ולנושיו להסדיר את היחסים הכספיים שביניהם בגמישות, ובזמן אמת, ככל שהנסיבות משתנות.

  • סעיפי החוק הרלוונטיים אינם קובעים מגבלה על מועד הגשת הצעת הסדר חוב.
  • הפרשנות המחמירה של בתי המשפט הקודמים עמדה בסתירה לתכליות השיקום והפשרה שמבקש החוק להגשים.
  • גם הערכאה העליונה הדגישה את חשיבות הסכמות בין חייבים לנושים בכל שלב אפשרי.

למעשה, השופטים סברו שיש להחזיר את הבחינה של ההסדר לבית משפט השלום – תוך קבלת גישת העליון, לפיה ניתן לגבש ולאשר הסדר חוב גם לאחר שניתן צו שיקום כלכלי.

משמעות ההחלטה לציבור ולמשפט

הפסיקה החדשה של בית המשפט העליון מסמלת גישה המעדיפה פתיחות למציאת פתרונות מחוץ לדלת אמות הגדרות החוק היבשות. המשמעות המיידית היא שחייבים יוכלו, בכל שלב של ההליך המשפטי של חדלות הפירעון, ליזום מהלך של הסדר חוב מול נושיהם.

כך מתאפשר פתרון מהיר ויעיל, המשקף את טובת רוב הנושים ומאפשר ליחידים לפתוח דף חדש במהירות רבה יותר, כל עוד מתקבל הרוב המתאים ומתאפשרת בקרה ואישור משפטי הולם.

לסיכום

עם תגובתו החד-משמעית של בית המשפט העליון, מתאפשר לחייבים ונושים להמשיך לנהל מו"מ להסדרי חוב לאורך כל שלבי הליך חדלות הפירעון. הבנה זו מחזקת את ערך השיקום הכלכלי, ומבטיחה איזון בין צרכי החייבים לבין אינטרס הנושים להשיב כספם. פסיקה עקרונית זו צפויה להשפיע על הליכים דומים בבתי משפט ברחבי הארץ.