פוסטים משמיצים בפייסבוק הובילו לפיצוי בגין הוצאת דיבה לגרושה

מקרה שהובא לאחרונה בפני בית המשפט למשפחה, מדגיש את הגבולות המשפטיים החלים על פרסומים פוגעניים ברשתות החברתיות. בפרשת גירושין קשה, נדרש בן זוג לשעבר לפצות את גרושתו בסכום של מאות אלפי שקלים בשל פרסומים פוגעניים שפרסם אודותיה בפייסבוק, לאחר שנקבע כי הפרסומים מהווים הוצאת דיבה ופגיעה חמורה בפרטיותה.

הרקע לסכסוך והגשת התביעות

הצדדים – אשר עברו פרק ב' בחייהם וניהלו מערכת משפחתית עם ילדים קודמים – נישאו בתחילת 2017, אולם מערכת היחסים לא החזיקה זמן רב. כעבור פחות מארבע שנים התגרשו. כשנה לאחר גירושיהם, פתחה האישה בסדרה של תביעות אזרחיות נגד הגבר: אחת המרכזיות בהן עסקה בפרסומים שלדבריה פורסמו ברשת החברתית תוך השמצתה, הכפשות חוזרות ונשנות ופגיעה בפרטיותה.

הטענות לזכות ולחובה

לטענת התובעת, הגרוש נהג לפרסם מספר פוסטים פומביים בחשבונו בפייסבוק, שכללו ביטויים בוטים ומשפילים כלפיה. בפוסטים אלה תוארו התליכים שעברה בתקופת הנישואין באופן פוגעני, כולל אזכורים של תחום טיפולי אסתטיקה שביצעה לכאורה בסיועו, וטענות אישיות מרחיקות לכת שנגעו לחייה אחרי הפרידה.

• המונחים "לשון הרע" ו"פגיעה בפרטיות" מתייחסים בחוק להגנה על שמם הטוב וחייהם האישיים של הפרטים. חוק איסור לשון הרע מגן על הזכות לשם טוב ואוסר לפרסם דבר שיש בו כדי להשפיל, לבזות או לפגוע.
• האישה הדגישה כי הפרסומים לא נעשו בתמימות, ומטרתם הייתה לגרום לה נזק תדמיתי וציבורי.

מנגד, הגבר טען כי הדברים נכתבו במסגרת יחסים של זוגיות לשעבר, בשפה שכביכול נהגה ביניהם, כהגדרתו "כינויי חיבה" הדדיים. לדבריו, הפוסטים פורסמו אך ורק לעיניי חבריו ברשת, והוסרו תוך זמן קצר. עוד הדגיש שפרסם פוסט התנצלות אשר נועד להבהיר כי לא הייתה בכוונתו לפגוע. טענתו המרכזית הייתה כי לא מדובר בהוצאת דיבה – קרי, לא הייתה פגיעה אמיתית בזכותה לשם טוב.

הכרעת בית המשפט והשלכות משפטיות

בית המשפט בחן בזהירות את התכנים שהועלו, את עוצמת הבוטות ואת היקף החשיפה. נקבע כי בשאלה האם התקיים "יסוד הפרסום" – גם לפי גישת הנתבע – פורסמו הפוסטים לפחות בפני 276 מחבריו, ועל כן אין מדובר בפרסום חסוי או פרטי.

• השופט המנהל את ההליך דחה מכל וכל את ההסבר בדבר "כינויי חיבה", משום שלא הובאה כל ראיה לכך שבהקשר השנים הללו שימשו הביטויים כנימה מחויכת או אישית דווקא. נהפוך הוא – התובעת תיארה כינויי חיבה רגילים ושגרתיים, הרחוקים מאוד מן הביטויים שהושמעו ברשת.
• בנוגע לפגיעה בפרטיות, צוין כי פרסום פרטים אישיים, ובפרט מידע רפואי או טיפולים אסתטיים, נחשב עניין רגיש החוסה תחת הגנת הפרטיות בישראל. דברי הנתבע על אודות פניה של האישה לטיפולי יישור שיניים או טיפולי בוטוקס – על חשבונו לכאורה – נחשבו לחדירה לצנעת הפרט שלה ללא הצדקה.

השופט פסק: פרסומים הכוללים ביטויים כגון "קופה חמוצה", "עלוקה", ו"אורנג אוטאנג" הם בבירור פוגעניים, בעלי פוטנציאל השפלה ולשון לבזות, כהגדרת החוק. כמו כן, השימוש במונחים בוטים המתייחסים ליחסי מגדר, כמו גם האזכורים על "מציאת גבר חדש" בלשון גסה, נועדים להקטין ולהשפיל.

פיצויים לדוגמה ודחיית טענות ההגנה

בהתאם לקביעות בית המשפט, הגבר חויב לשלם גרושתו פיצויים בסך 100 אלף שקלים בגין הוצאת דיבה בפרסום הפוסטים, ועוד 170 אלף שקלים נוספים במסגרת תביעות אזרחיות אחרות שהגישה בגין נושאים נלווים. תביעה נגדית שהגיש הגבר, בטענה שגרושתו גנבה ממנו רכוש ותכשיטים, נדחתה בהיעדר הוכחות מספקות.

• הפיצוי הכספי הופעל בראש ובראשונה בנימוק של פגיעה משמעותית בשמה הטוב, בכבודה ובפרטיותה של האישה, וכן בשל אופי החשיפה הפומבית ששימשה כלי לפגיעה נוספת.
• בית המשפט שלל את הגנת "אמת דיברתי" – הגנה זו מתירה לפרסם דברי אמת בעלי עניין ציבורי, אך נקבע כי לא התגבשה כאן הצדקה זו, שכן המידע הפרטי שפורסם אודות האישה אינו עניינו של הציבור הרחב.
• גם הגנת תום הלב – הקבועה בחוק ומאפשרת לעיתים פרסום מתוך אמונה כנה – לא עמדה לזכות הנתבע, היות שמנימוקי השופט היה בעל הדין מודע היטב להשפלה שיגרום.

פסק הדין: הבלטת המסר על אחריות ברשתות

סוף דבר, פסק הדין ששלח מסר תקדימי וחינוכי, העלה את החשיבות שבאחריות אישית גם כאשר מדובר ברשתות החברתיות. כאשר תוכן פוגעני מופץ, גם אם לכאורה לקהל מצומצם של "חברים", עדיין מדובר בפרסום שעלול לעבור הלאה, וחושף את המפרסם לאחריות אזרחית – עד כדי פיצוי כספי משמעותי.

הסיפור ממחיש כי בניגוד לתפיסה רווחת, ברשת האינטרנט אין "חסינות" מלאה, וגבולות חופש הביטוי לעצמאיים אינם משוחררים לחלוטין ממגבלות הדין, בעיקר כאשר הפרסום משפיע לרעה על שמו הטוב של אדם ופוגע בפרטיותו.

לסיכום, המקרה מזכיר לכל אזרח וניצב איתות למשתמשי רשתות: דבריכם, בוודאי פרסומים פומביים, עלולים לעמוד למבחן משפטי – ולהוביל לא רק לאי נעימות, אלא להתחייבות כספית מהותית.