חלוקת תמורת מכירת נכס בהוצאה לפועל: קדימות רק לנושים שפעלו למימוש; עיקול ברישום לבדו אינו מזכה בחלק מהקופה

הכרעה חשובה בתחום ההוצאה לפועל: בית משפט דחה בקשת רשות ערעור של חייב שביקש לשנות את אופן חלוקת תמורת מכירת נכס מקרקעין, וקבע כי הקדימות בחלוקה תינתן רק לזוכים שנקטו הליך אקטיבי אשר הוליד את התקבול. בהתאם להבנה המקובלת של סעיף 76(א) לחוק ההוצאה לפועל, עצם רישום עיקול על נכס ללא השתתפות בהליכים שהובילו למכירתו אינו מהווה "נקיטת הליך" לצורך חלוקת הכספים.

הרקע: כינוס נכסים, מכירה ותחרות בין זוכים

ההליך נסב סביב נכס מקרקעין שנמכר במסגרת כינוס נכסים שננקט לבקשת מספר זוכים. שניים מהם פעלו באופן יזום: הוגשה בקשה למינוי כונסי נכסים, נוהל ההליך עד למכירה והופקדה בקופה תמורה משמעותית. במקביל, זוכים אחרים הסתפקו בהטלת עיקולים ברישום על אותו נכס אך לא הצטרפו בפועל לכינוס ולא נשאו בסיכונים ובהוצאות הכרוכים בו.

רשם ההוצאה לפועל הכריע כי יש לחלק את התמורה בין שני הזוכים שפעלו למימוש הנכס, לאחר ייחוד סכומים בדין קדימה, בעוד שהזוכים שרשמו עיקולים בלבד לא ייטלו חלק בחלוקה. שלושה מהזוכים שלא השתתפו בהליך טענו כי גם להם יש זכות באותו מדרג, אך טענותיהם נדחו. החייב, מצדו, עתר לרשות ערעור על ההחלטות הפרטניות הללו, אף שהן נוגעות בעיקר לזכויות של זוכים אחרים ולא לזכויותיו הישירות.

טענות הצדדים: עידוד פעילות אקטיבית מול חשש לפגיעה בחייב

החייב טען כי זוכים אינם מודעים מראש לכך שהימנעות מהצטרפות לכינוס עשויה לשלול מהם את זכותם להשתתף בחלוקת התמורה, וכי בדרך כלל נושים אינם פועלים במשותף. לשיטתו, התוצאה פוגעת בו קשות: אם חלק מהזוכים לא יקבלו דבר מן הקופה, גוברת הסבירות שאחד מהם יפתח נגדו בהליך חדלות פירעון, דבר שיסכל ניסיונות לגבש הסדר כולל מחוץ להליך.

מנגד, כונסי הנכסים הדגישו את תכליתו של סעיף 76(א) לחוק ההוצאה לפועל, אשר נועדה לעודד נושים לנקוט פעולות גבייה אפקטיביות ולמנוע מזוכים פאסיביים ליהנות בשוויון מתקבולים שלא הם יצרו. לשיטתם, מי שבחר לא להצטרף להליך הכינוס ולא לשאת בהוצאותיו ובסיכוניו, אינו זכאי ליהנות מחלוקת הכספים, כל עוד יש זוכים אחרים שיזמו את הפעולות שהובילו למכירה וליצירת הקופה.

ההכרעה: רשות ערעור נדחית, והכלל ברור

בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור. תחילה עמד על כך שההחלטות נשוא הבקשה הן החלטות פרטניות הנוגעות לזוכים אחרים, שלא ניתן לחייב עצמו זכות טיעון בהן. זאת ועוד: אותם זוכים שכלפיהם מתייחסת החלוקה לא מצאו לנכון לתקוף את ההכרעה, והחייב אף לא צירף אותם כבעלי דין בבקשתו — פגם דיוני משמעותי כשלעצמו.

לגופה של טענה, בית המשפט ציין כי האפשרות של זוכה לפנות למסלול של חדלות פירעון עומדת לו בכל עת, והחשש הספקולטיבי שמא הדרת זוכה מסוים מהחלוקה היא שתגרום לפתיחה בהליך כזה אינו יוצר עילה להתערבות. על אחת כמה וכמה מקום שבו קיים פער ניכר בין הסכום שבקופה — כ-2.5 מיליון ש"ח — לבין כלל החובות, העומדים על כ-15 מיליון ש"ח. החייב לא הציג תשתית המבהירה כיצד יוכל לגבש הסדר כולל מחוץ למסגרת של חדלות פירעון לנוכח הפערים.

בפן העקרוני נקבע כי סעיף 76(א) לחוק ההוצאה לפועל מעניק קדימות בחלוקת כספים לזוכה שנקט הליך שבעקבותיו התקבלו הכספים. אין מחלוקת כי בקשה למינוי כונס נכסים, ניהול הכינוס והבאתו עד לכדי מכירה הם צעדים מובהקים של "נקיטת הליך". לעומת זאת, בתי המשפט המחוזיים ובתי משפט השלום פירשו בעקביות את המונח כך שהטלת עיקול ברישום בלבד, ללא הצטרפות לכינוס וללא נקיטת פעולות במהלכו, אינה עומדת בדרישה. בכך יש הבדל מהותי ברמת המאמץ והסיכון: יוזם הכינוס מגלם מראש הוצאות, אחריות וסיכון ניכר, בעוד שהטלת עיקול ברישום היא פעולה נקודתית ומוגבלת שאינה תורמת בהכרח למימוש הנכס.

אין חובת יידוע יזומה לזוכים פאסיביים

טענה נוספת שדחה בית המשפט נגעה לצורך לכאורה ליידע זוכים אחרים כי אם לא יבקשו להצטרף להליך הכינוס, לא יזכו להשתתף בחלוקת התמורה. החוק אינו מטיל חובת יידוע פוזיטיבית על הכונסים או על הרשם בהקשר הזה. נקודת המוצא היא כי עורכי הדין ובעלי הדין בהוצאה לפועל אמורים להכיר את ההסדר המשפטי ולפעול בהתאם לאינטרסים שלהם. כאשר מדובר בזוכה בסכום ניכר, מקובל להניח כי יהיה מיוצג ויפעל לשמירת זכויותיו, לרבות בבחירה אם להצטרף להליך כינוס קיים.

עיקרי ההכרעה, בתמצית

• זוכה שנקט הליך שהביא לקבלת כספים — יקבל קדימות בחלוקה לפי סעיף 76(א) לחוק ההוצאה לפועל.
• ייזום כינוס נכסים וניהולו עד מכירה ייחשבו לנקיטת הליך; עיקול ברישום בלבד לא.
• אין חובת יידוע לזוכים אחרים על כך שמי שלא יצטרף לכינוס לא ייכלל בחלוקה.
• טענות החייב בדבר חשש מיידי לפתיחת הליך חדלות פירעון הוגדרו סpekולטיביות, במיוחד על רקע פער משמעותי בין הקופה לחובות.
• בקשת רשות הערעור נדחתה; חלוקת התמורה בין הזוכים שפעלו למימוש תיוותר על כנה.

משמעות מעשית לנושים: מה נחשב "נקיטת הליך" וכיצד לא לאבד זכויות

לנושים בהוצאה לפועל מסר ברור: מי שמבקש להיות שותף בחלוקת תמורה צריך לפעול אקטיבית ליצירתה. פעולות שעשויות להיחשב "נקיטת הליך" כוללות, בין היתר, ייזום בקשה למינוי כונס נכסים, הגשת בקשות מהותיות במהלכו, מימון הוצאות מימוש, התייצבות לדיונים ונשיאה בסיכון הכרוך בהליך עד למכירה.

לעומת זאת, רישום עיקול בלבד על נכס, בלי לפעול להצטרפות לכינוס קיים, בלי להגיש בקשות אופרטיביות ובלי לקחת חלק במימון ובהובלת ההליך — לא יזכה את הזוכה בחלק יחסי מן הקופה. הזוכה נדרש לעמוד בנטל מינימלי של מעורבות המשפיעה על התוצאה, ולא להסתפק בצעד פורמלי שמגן על זכויותיו "על הנייר" בלבד.

מעשית, כאשר נפתח הליך כינוס נכסים על נכס מעוקל, נושה המעוניין לשמור על מקומו בחלוקה צריך לפנות בהקדם לבית המשפט או לרשם ההוצאה לפועל בבקשה להצטרף להליך, להציע השתתפות בהוצאות ולוודא שהכונסים והגורמים המנהלים מודעים לדרישתו. הצטרפות מאוחרת עלולה לעורר מחלוקת, ובמקרים מסוימים לא תועיל, אם לא הוכח קשר בין פעולותיו לבין יצירת הקופה.

השלכות על חייבים: הסדר חוב מול חדלות פירעון

מנקודת מבטו של חייב, הפסיקה מדגישה כי עצם קיומו של כינוס מוצלח אינו ערובה להסדר כולל אם הפער בין הקופה לחובותיו רב. כאשר בקופה כ-2.5 מיליון ש"ח מול חובות של כ-15 מיליון ש"ח, הנטל להסביר כיצד ניתן להגיע להסדר משולב עם כלל הנושים — מחוץ להליך חדלות פירעון — הוא משמעותי. מי שמבקש להימנע מהליך חדלות פירעון צריך להציג תכנית ריאלית לגיוס משאבים, פירוט של קרן החוב והפרשי הפיגורים, והצעה סבירה להפחתות שבהן יוכל לעמוד.

האפשרות שזוכה ינקוט בהליך חדלות פירעון עומדת לו מכללא, ואינה נובעת בהכרח מאופן חלוקת הקופה בהוצאה לפועל. לפיכך, טענות המבוססות על חששות כלליים לעתיד אינן מצדיקות כשלעצמן התערבות ערכאת הערעור בהחלטות נקודתיות של רשם ההוצאה לפועל הנוגעות ליחסים בין נושים.

מונחים מרכזיים — הסבר קצר

• כינוס נכסים: הליך שבו ממנה בית המשפט או הרשם בעל תפקיד למימוש נכסי חייב לטובת הנושים. הכונס אחראי על איתור קונים, ניהול התמחרות והעברת התמורה לקופה.
• עיקול: תפיסה משפטית של נכס כדי להבטיח גביית חוב. עיקול ברישום משמש אות אזהרה בטאבו או ברשם משכונות, אך אינו מימוש כשלעצמו.
• רשות ערעור: בקשה לקבל היתר לערער על החלטה שאינה נתונה לערעור בזכות. הערכאה הדיונית בוררת אם ראוי לדון בערעור חרף הכללים הרגילים.
• חדלות פירעון: מצב שבו אדם או תאגיד אינם יכולים לעמוד בהתחייבויותיהם. ההליך נועד להסדיר את החובות באופן כולל, לרוב תוך פריסת חוב והפחתות מסוימות, תחת פיקוח ערכאה שיפוטית.

הקו המנחה בפסיקה והלאה

על אף שהסוגיה הספציפית של מעמד עיקול ברישום לעניין סעיף 76(א) טרם הוכרעה בפסיקת בית המשפט העליון באופן מפורש, ההלכה המעשית בבתי המשפט המחוזיים ובבתי משפט השלום עקבית: נקודת המוצא היא שיזום כינוס ונשיאה בנטל המימוש הם שמקנים את הקדימות בחלוקת כספים. בכך מגשים הדין תכלית של יעילות ועידוד פעילות אקטיבית, על חשבון "טרמפיסטיות" של נושים שלא תרמו ליצירת הקופה.

לנושים יש, אפוא, תמריץ מובהק לפעול בזמן אמת: להצטרף להליך קיים, להגיש בקשות אופרטיביות, ולהותיר עקבות של מעורבות שתשויך לקופה הנוצרת. החמצת שלב זה עלולה לעלות באובדן זכות להשתתף בחלוקה, גם אם קיים עיקול ברישום.

סיכום

החלטת בית המשפט להותיר על כנה את חלוקת התמורה בין מי שפעלו למימוש הנכס משקפת את רוח סעיף 76(א) לחוק ההוצאה לפועל: כספים מתחלקים לפי תרומה ממשית ליצירתם. רישום עיקול בלבד אינו עומד בדרישת "נקיטת הליך" לצורך קדימות בחלוקה. אין חובה ליידע זוכים פאסיביים על תוצאות אי-הצטרפותם לכינוס, וההיגיון המוסדי מצפה מהנושים לנהוג ביוזמה. מבחינת החייב, הפער הגדול בין הקופה לחובותיו מלמד כי בלא תכנית מימון סדורה והצעה ריאלית לנושים, הסיכוי להסדר מחוץ למסגרת חדלות פירעון נמוך. בקשת רשות הערעור נדחתה, והכללים המעשיים לנושים ולחייבים כאחד הובהרו שוב: בהוצאה לפועל, מי שפועל — זוכה.