נהג זוכה מאשמה לאחר שמזרן עף מהגרור וגרם לפציעת אופנוען

מקרה חריג של תאונת דרכים שהסתיימה בזיכוי הנהג עומד במרכז פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לתעבורה באזור הצפון. האירוע, שבו מזרן עף מגרור רכב במהלך נסיעה ופגע באופנוען, עורר שאלות עקרוניות בנוגע לאחריות הנהג והאופן שבו על הרשויות לבדוק התרחשויות דומות.

הרקע לתאונה וההליך המשפטי

התאונה התרחשה בנובמבר 2020, כאשר נהג רכב פרטי גרר עמו נגרר פתוח, עליו הוביל מזרן גדול. במהלך הנסיעה, השתחרר המזרן מהגרור, חצה נתיב נגדי ופגע באופנוען. רוכב האופנוע נפצע באורח קשה ואושפז במשך שבועיים, ואופנועו ניזוק משמעותית.

• הנהג הואשם בנהיגה בחוסר זהירות, שגרמה לחבלה של ממש ברוכב ובנזק לרכוש.
• נוספה לו אישום של נהיגת רכב שנפל ממנו מטען בניגוד לתקנות התעבורה.

המשטרה טענה כי המזרן לא היה קשור כראוי, ולכן עף מהגרור בצורה מסוכנת. בשלב החקירה, התמקד בוחן התנועה בהנחה זו בלבד, מבלי לבדוק אפשרויות נוספות.

טענות הצדדים בחקירה

המאשימה, באמצעות גורמים משפטיים מטעם המדינה, התבססה בעיקר על העובדה שמטען שאובטח היטב אינו אמור להישמט מהגרור, וטענה שהנהג התרשל בתפקידו. לטענתם, "דבר בעדו מדבר" – כלומר, עצם נפילת המזרן היא ראיה לליקוי חמור באבטחת המטען.

לעומתם, ההגנה ייצגה קו אחר לחלוטין: הנהג טען שדאג לקשור את המזרן היטב בעזרת שתי רצועות תקניות, אחת לאורך ואחת לרוחב. לפי גרסת ההגנה, אירע כשל טכני בלתי צפוי – ככל הנראה קרע או כשל ברצועת הקשירה – שגרם לנפילת המזרן מבלי שהייתה התרשלות פעילה מצידו.

• הנהג הביא לעדות את חברו, שסייע לו בקשירת המזרן.
• הוצגו רצועות הקשירה ומחגרים (אביזרי הידוק), שנמצאו תקינים לכאורה לאחר האירוע.

ההגנה הדגישה כשלים מהותיים בחקירת המשטרה: הרצועות לא נבדקו במקום התאונה, לא בוצעה הדגמת קשירה, ולא זומנו עדים רלוונטיים שיכלו להרחיב בנוגע לאבטחת המטען. כמו כן, החוקר לא בדק ברצינות אפשרות של תקלה שאינה באשמת הנהג.

ביקורת השופט: חקירה חד צדדית

השופט ישב על המדוכה והביע ביקורת חריפה על דרך התנהלות המשטרה והמאשימה. בלשונו, השתמש במושג "ראיית מנהרה" – מונח שמשמעו התמקדות אוטומטית באפשרות אחת תוך הדחקת אפשרויות נוספות, דבר העלול להוביל לחקירה לא מאוזנת.

• בוחן התנועה התמקד בהנחת יסוד שהמזרן לא היה קשור היטב, מבלי לשקול כי ייתכן שנגרמה הקלה שאי אפשר היה לחזות מראש.
• הנאשם מסר עדות עקבית ואמינה בנוגע לקשירת המזרן, ועדותו נתמכה בעדות נוספת מהשטח.
• הבוחן אף הודה במשפט שצורת הקשירה שתיאר הנהג היא סבירה מבחינה מקצועית, ויש אפשרות לכשל לא צפוי במחגר ההידוק – מנגנון קשירה המיועד לאבטח מטענים.

השופט ציין כי יש להבדיל בין התרשלות – מונח משפטי המתייחס להתנהגות בלתי זהירה בהשוואה לאדם סביר בנסיבות – לבין מקרה בו הופיעה תקלה טכנית שלא הייתה כל אפשרות סבירה לצפות אותה ולמנוע אותה. כאן, נקבע כי אף אם התוצאה מצערת, הרי שהתרשלות הנהג לא הוכחה ברמה הנדרשת במשפט הפלילי, שהיא מעבר לספק סביר.

עקרון הנטל והספק הסביר

במשפט הפלילי, מוטל על התביעה להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר. כאשר יש מסקנות אפשריות נוספות או כאשר יש כשל בחקירה – עשוי הדבר להביא לזיכוי. במקרה זה, הנאשם זכה להטיל ספק סביר בכך שקיים תרחיש בו המזרן אכן היה קשור, אך התרחשה תקלה שאינה באשמתו.

השופט פסק כי לא הוכח שהנהג התרשל, ובנוסף קבע כי לתביעה לא הייתה תשתית ראייתית מספקת להוכיח קשר סיבתי בין אופן הקשירה לתוצאה הקשה.

פציעת האופנוען – היבטים אנושיים ומשפטיים

פסק הדין לא התעלם מהפגיעה הקשה שספג האופנוען. השופט הביע אמפתיה כנה כלפי הנפגע, אך ציין שחובתו היא להכריע לפי הראיות בלבד. גישה זו משקפת תפיסה יסודית במשפט – גם במקרים טרגיים אין להרשיע אדם כשלא מתקיימים היסודות המשפטיים הנדרשים.

• פסק הדין ממחיש את החשיבות הראייתית והמשקל של בירור מעמיק בחקירת תאונות דרכים מורכבות.
• ההליך הדגיש את ההבדל בין אחריות אזרחית – בה ייתכן ותהיה למעורבים עילה נפרדת לתובענות נזיקין – לבין אחריות פלילית, בה נדרש רף הוכחה גבוה מאוד לצורך הרשעה.

סיכום

מסקנת בית המשפט הייתה כי לא הורם הנטל להוכיח רשלנות מצד הנהג במקרה זה. הנהג זוכה לבסוף מכל אשמה פלילית בשל העדר ראיות מספקות, בין היתר בעקבות מחדלים בחקירה. לצד הצער על פגיעת האופנוען, חוזקה החשיבות לנהוג בזהירות באבטחת מטענים – אך גם הצורך לבחון ביסודיות כל תרחיש אפשרי לפני שמסיקים מסקנות מרחיקות לכת ופוגעים בזכויות נאשם.