העליון: שיכור שישן ברכב מונע נחשב "נוהג" — מבחן השליטה האפקטיבית אושר

בית המשפט העליון קבע כי אדם שנמצא יושב או ישן במושב הנהג, כשמנוע הרכב פועל ובגופו ריכוז אלכוהול גבוה מהמותר, עשוי להיחשב כמי ש"נוהג" גם אם הרכב לא נע. ההכרעה מעגנת את מבחן "השליטה האפקטיבית" כפרשנות ראויה למונח "נהיגה" בעבירת נהיגה בשכרות, מתוך דגש על הסיכון הממשי שהחלטה רגעית של אדם שיכור תגרום למעבר ממצב סטטי לתנועה ולסיכון משתמשי הדרך.

הרקע לפרשה: שתייה, מנוע פועל ושינה ברכב

על פי עובדות המקרה, שהתרחשו בסוף העשור הקודם בעיר במרכז הארץ, נהג חנה את רכבו באופן שיצר הפרעה חלקית לתנועה. לאחר מכן הוא יצא מהרכב, רכש משקה חריף בקיוסק סמוך, שתה ממנו כמות ניכרת ושב למכוניתו.

הנהג, שהבין כי אינו כשיר לנהיגה, בחר לדבריו להישאר ברכב. המנוע נשאר פועל, ובהמשך הוא שקע לשינה במושב הנהג. עוברי אורח שחששו שמדובר באירוע רפואי הזעיקו שירותי חירום ומשטרה. בבדיקה שנערכה לו בתחנה באמצעות "ינשוף" — מכשיר מדידה מהיר הבוחן ריכוז אלכוהול בנשיפה — נמצא בגופו ריכוז הגבוה פי כמה מהקבוע בדין.

נגד הנהג הוגש כתב אישום בעבירה של נהיגה בשכרות. שורש המחלוקת לא נסב על השכרות עצמה אלא על שאלת "הנהיגה": האם ישיבה במושב הנהג, עם מנוע מונע ושליטה במנגנוני הרכב, מהווה נהיגה אף בהיעדר תנועה?

מהתעבורה למחוזי: הרשעה וקולה בענישה

בית המשפט לתעבורה הרשיע את הנהג. נקבע כי התקיימו שני יסודות העבירה: שכרות ונהיגה. היסוד הראשון התבסס על תוצאת הבדיקה. היסוד השני — הנהיגה — הוכח, לפי קביעת הערכאה הדיונית, משום שהנאשם ישב במושב הנהג כשהמנוע פועל והייתה לו שליטה על אמצעי התפעול של הרכב, לרבות ההגה, ההילוכים ובלם היד. בהמשך נגזרו עליו פסילת רישיון לתקופה ממושכת, פסילה על תנאי, מאסר על תנאי וקנס כספי.

בערעור שהוגש למחוזי טען הנהג כי יש להבחין בין "שימוש ברכב" לבין "נהיגה" בפועל. לדבריו, הוא לא הניע את הרכב קדימה ולא נסע, ומכאן שאין לראות בו נוהג. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על הכרעת הדין והבהיר כי ישיבה במושב הנהג ברכב מונע, כשהנהג שיכור, מעידה על שליטה ממשית העלולה להתפתח לנסיעה, ועל כן מדובר בנהיגה לצורך העבירה. עם זאת, המחוזי הקל בעונש: הוא הפחית את תקופת הפסילה בפועל, וציין כי עצם ההימנעות מנסיעה בפועל היא שיקול לקולא בענישה, שכן יש לעודד נהגים להבין שאינם כשירים ולא לנסוע.

בעליון: גלגול שלישי, רשות ערעור ודחייה לגופו של עניין

הנהג פנה לבית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור — הליך המכונה לעיתים "גלגול שלישי", משום שמדובר בפנייה חריגה לערכאה שלישית. העליון נעתר לבקשה לצורך הכרעה בסוגיה עקרונית, אך דחה את הערעור לגופו.

שופט ההרכב הבהיר כי תכליתן של עבירות הנהיגה, ובהן נהיגה בשכרות, היא מניעת סיכון ממשי לחיי אדם ולבטיחות התנועה. לדבריו, שכרות פוגעת קשות בשיקול הדעת וביכולת קבלת ההחלטות של הנהג. כשהמנוע פועל והנהג שיכור נמצא בעמדת שליטה, די בהחלטה אחת בלתי מושכלת — משיכה בידית, לחיצה על דוושה או הזזת ההילוך — כדי להניע את הרכב ולסכן את הציבור. מכאן שהסיכון אינו מתחיל רק בשלב התנועה, אלא קיים כבר בשלב שליטה אפקטיבית בכלים המפעילים את הרכב.

מבחן "השליטה האפקטיבית": מה זה אומר?

העליון קבע כי המבחן הנכון לפרשנות המונח "נהיגה" בהקשר עבירת הנהיגה בשכרות הוא מבחן השליטה האפקטיבית. משמעות המבחן: האם לאדם הייתה שליטה ממשית על מנגנוני התפעול של הרכב — הנעה, היגוי, בלמים, הילוכים ובלם יד — בעודם נגישים להפעלה מיידית. כאשר התשובה חיובית והאדם שיכור, קמה אפשרות להרשעה בעבירה, גם אם הגלגלים לא הסתובבו.

בית המשפט הדגיש כי הכוונות הסובייקטיביות של הנהג אינן מכריעות בשאלת האחריות הפלילית. מדובר באדם ששיקול דעתו מעורפל בשל אלכוהול, וקשה להסתמך על הצהרותיו בדיעבד לגבי כוונותיו. ייתכנו מקרים גבוליים של שכרות קלה, שבהם תישקל טענה של היעדר כוונה להפעיל את הרכב — אולם ככלל, המוקד הוא בשליטה האפקטיבית ובסיכון האובייקטיבי הנובע ממנה.

המשפט המשווה: קו דומה בארה"ב ובבריטניה

בהתייחס להלכות מקבילות במדינות אחרות, ציין העליון כי במערכות משפט רבות בארצות הברית ניתן להרשיע בעבירת נהיגה בשכרות גם כשהרכב אינו נע, ולעיתים אף כשהמנוע כבוי, אם מתקיימת לנהג שליטה פיזית ממשית ברכב. גישה דומה עולה מן המשפט האנגלי, המכיל אחריות גם במצבים של שליטה ברכב בשעת שכרות. בכך ניכרת מגמה רחבה להרחיק סיכונים עוד בשלב הטרום-תנועתי.

יישום למקרה הספציפי

על בסיס המבחן שהותווה, נקבע כי הנהג בפרשה זו היה בשליטה אפקטיבית ברכב: הוא ישב במושב הנהג, המנוע פעל, ומיקום החניה — בנתיב בו נסעה תנועה — הוסיף לסיכון. השינה, כפי שנאמר, אינה שוברת את שרשרת השליטה; להפך, הערפל התודעתי מחדד את החשש לפעולה בלתי מודעת שתניע את הרכב.

ההבדל בין "שימוש" ל"נהיגה" והאיזון הנורמטיבי

טענת ההגנה ביקשה לשרטט גבול ברור בין שימוש ברכב לצרכים אחרים — למשל להאזין לרדיו או להתחמם — לבין נהיגה. העליון השיב כי הגבול אינו עובר בהכרח בשאלה האם הרכב בתנועה, אלא בשאלה האם מתקיימת שליטה אפקטיבית שמאפשרת תנועה מיידית. לצד זאת, הבהיר בית המשפט כי יש לתת משקל לעידוד הנהגים שלא לנסוע במצב של שכרות, וזהו שיקול ענישתי חשוב.

משמעות לציבור הנהגים: כללי אצבע

• ישיבה במושב הנהג עם מנוע פועל תחת השפעת אלכוהול עלולה להיחשב "נהיגה" לצורך העבירה, גם אם הרכב עומד.
• כוונה לישון ברכב או “רק להתחמם” לא בהכרח תספיק להגנה, בעיקר כאשר רמת האלכוהול גבוהה.
• אם אינכם כשירים לנהיגה — הרחיקו את עצמכם ממושב הנהג, כבו את המנוע והימנעו משליטה במנגנוני התפעול.
• בדיקת "ינשוף" היא אמצעי מקובל למדידת אלכוהול בנשיפה, ותוצאתה משמשת ראיה לקיומו של יסוד השכרות.
• ענישה בעבירת נהיגה בשכרות כוללת לעיתים פסילת רישיון, מאסר על תנאי (מאסר שמופעל רק אם תבוצע עבירה נוספת בתקופה מסוימת), פסילה על תנאי וקנסות.
• בתי המשפט עשויים להקל במידת-מה בענישה כאשר נהג נמנע בפועל מתנועה, אך אין בכך כדי לשלול הרשעה כשהתקיימה שליטה אפקטיבית.

ענישה והקלה יחסית

הקו שנקבע מאפשר הבחנה בין אחריות פלילית לבין רמת החומרה לענישה. כך, במקרה הנדון עמדה ההרשעה על כנה, אך הערכאה המחוזית מצאה מקום להפחתת תקופת הפסילה בשל העובדה שבפועל לא בוצעה נסיעה. בית המשפט העליון לא ראה לנכון להתערב בקביעה העקרונית של הרשעה, אך לא סתם את הגולל על שיקולי ענישה פרטניים בכל תיק ותיק.

למה זה חשוב? הוודאות המשפטית והמסר הציבורי

ההכרעה מספקת מענה לפער חקיקתי שבו המונח "נהיגה" לא הוגדר במלואו. אימוץ מבחן השליטה האפקטיבית מעניק ודאות למשטרה, לנהגים ולבתי המשפט, ומצמצם פרשנויות סותרות בין ערכאות. לצד ההיבט הדוקטרינרי, יש כאן מסר ציבורי ברור: האחריות לבטיחות מתחילה עוד לפני שהגלגל מסתובב.

מן העבר השני, פסק הדין מקפיד להבחין בין הרשעה לבין מידת העונש. זהו איזון שמבקש גם להרתיע מפני ישיבה מסוכנת במושב הנהג תחת השפעת אלכוהול, וגם לעודד נהגים להימנע מתנועה כשהם מבינים שאינם כשירים. במילים אחרות: אל תנהגו בשכרות — וגם אל תשבו במושב הנהג עם מנוע פועל במצב כזה.

הקו המנחה מעתה ברור: שליטה אפקטיבית על אמצעי ההפעלה של הרכב בשעת שכרות עשויה להתפרש כ"נהיגה". מי שמבקשים להימנע מסיכון לעצמם ולאחרים — וכמובן מהפללה — טוב יעשו אם ירחיקו עצמם מעמדת הנהיגה, יכבו את המנוע ויבטיחו שאין להם שליטה תפעולית העלולה להפוך בתוך רגע לנסיעה.

המסר המשפטי והחברתי חד: הבטיחות קודמת לנוחות, והחוק מבקש לקטוע את שרשרת הסיכונים רגע לפני שהרכב מתחיל לנוע.