בית המשפט הורה לסגור אתר שהפנה להמרת תכני מוזיקה והכיר בהפרה תורמת

בית המשפט המחוזי קבע כי אתר אינטרנט שפעל כ"מתווך" בין גולשים לבין מקורות תוכן חיצוניים, ואִפשר האזנה לשירים לצד הפניה מהירה לשירותי המרה לקבצי שמע, נושא באחריות של הפרה תורמת לזכויות יוצרים. בפסק הדין הוטעם כי עצם הצבת שירות האזנה, כשבסמוך לו עומד לרשות המשתמש מסלול נוח להמרה ולהורדה, משדלת את ציבור הגולשים לבצע העתקה אסורה של יצירות מוגנות. בהמשך לכך הורה בית המשפט לסגור את האתר, לפצות את החברות התובעות בסכום משמעותי ולחסום את הגישה לאתר בישראל באמצעות ספקיות האינטרנט.

הרקע לתביעה

התביעה הוגשה על ידי מספר חברות מוזיקה מרכזיות בישראל, המפיקות הקלטות מקוריות ומייצגות בלעדית קטלוגים בינלאומיים. מנגד עמדה חברה זרה הרשומה מחוץ לישראל, שבבעלותה עמד אתר אינטרנט פופולרי לאיתור ולהשמעה של תכני מוזיקה המופצים ברשת. לפי הראיות, האתר הציע לגולשים חיפוש של שירים וסרטוני מוזיקה בפלטפורמת וידאו מוכרת; האזנה ישירה מתוך אותה פלטפורמה; יצירת רשימות השמעה; ואף איתור מהיר של אתרים צד-שלישי הממירים קישורי וידאו לקבצי שמע במבנה mp3, אותם ניתן לשמור על המחשב האישי.

לטענת חברות המוזיקה, האתר שימש בפועל "מדף" נוח לאיתור ולהורדה של קבצים מפרים, והמעבר הקל בין האזנה לבין הורדה לא מורשית מעיד על תכליתו. הן ביקשו צו מניעה קבוע שיורה על סגירת האתר, פיצוי ללא הוכחת נזק, וכן הוראה אופרטיבית לספקיות האינטרנט לחסום את הגישה מישראל לכתובות הרלוונטיות.

טענות ההגנה והקו המרכזי של ההכרעה

מפעילי האתר טענו כי מדובר לכל היותר במנוע חיפוש, שאינו מחזיק קבצים, אינו מוריד תוכן לשרתיו ואינו מבצע בעצמו העתקה. בית המשפט דחה עמדה זו. נקבע כי גם אם האתר אינו מאחסן קבצים, השירות הכולל שהוא בנה ומיתג – האזנה רציפה בצמידות להכוונה להמרה ולהורדה – יוצר מעטפת פונקציונלית שמטרתה, או למצער תוצאתה הטבעית, עידוד ושידול להפרה.

הקביעה מבוססת על דוקטרינת ההפרה התורמת, שהוכרה בפסיקה כאחריות אזרחית החלה על מי שמסייע באופן משמעותי להפרת זכויות יוצרים של הזולת. הדוקטרינה מתייחסת למצבים שבהם צד שלישי איננו מבצע את ההפרה הישירה בעצמו, אך מעניק לגולש כלים, הכוונה או פלטפורמה המאפשרים את ביצוע ההפרה או מעודדים אותה.

מהי “הפרה תורמת”?

מפושטת, הפרה תורמת קיימת כאשר מחזיק פלטפורמה או שירות:

• יודע או צריך לדעת על קיומן של הפרות ישירות של זכויות יוצרים מצד משתמשים;
• מספק תרומה ממשית ומשמעותית לביצוע אותן הפרות – למשל, כלי טכנולוגי ייעודי, כפתור הפניה, או תהליך מובנה שמכוון להורדה;
• קיימת הפרה ישירה בפועל – כגון העתקה, שעתוק או הורדה ללא רישיון של יצירה מוגנת.

בית המשפט מצא כי שלושת התנאים מתקיימים בענייננו: ברקע מתקיימות הפרות ישירות מצד גולשים שמעתיקים ושומרים קבצי מוזיקה ללא הרשאה; למפעילי האתר הייתה ידיעה קונקרטית על היקף השימוש ועל אופי השירות; והם תרמו תרומה מהותית באמצעות "כלי ניווט" ייעודיים שסייעו להורדה המפרה.

שילוב שירותי האזנה והורדה – איפה עובר הקו?

הכרעת בית המשפט שמה דגש על האופן שבו הוצג השירות למשתמש. נקבע כי הצבת אפשרות להאזנה ישירה לשיר מפלטפורמת וידאו, בסמיכות לפתרונות "הורדה" דרך אתרי המרה בזמן אמת, יוצרת מסלול שימוש ברור המדריך להעתקה אסורה. אף אם ההמרה הטכנית בוצעה באתר צד שלישי, האתר הנתבע היה הגורם שאיגד, סינן, ניווט וקידם את החיבור בין היצירה המוגנת לבין כלי ההמרה.

בהקשר זה הודגש כי הטענה כאילו "אין לנו מאגר קבצים משלנו" אינה מעלה ואינה מורידה. השאלה המהותית היא האם השירות שניתן מהווה תרומה משמעותית לביצוע ההפרות; והתשובה, לפי בית המשפט, חיובית.

קישוריות, הטמעה וגבולות האחריות

נקודה מעניינת שעלתה בפסק הדין נוגעת למתח שבין "קישור" או "הטמעה" לבין העמדה לרשות הציבור של יצירה מוגנת. בית המשפט ציין כי סוגיות אלה מורכבות ותלויות נסיבות, והותיר בצריך עיון שאלות רחבות של דיני קישוריות. עם זאת, בענייננו, מאפייני השירות והפונקציות האקטיביות שהוצבו לגולש חצו את הגבול שבין הצבעה על מקור לבין תרומה לביצוע פעולת העתקה. מנקודת מבט זו, מסלול המשתמש לא הסתפק בתיווך ניטרלי, אלא הורה הלכה למעשה כיצד להגיע להורדה ולהעתיק את היצירה.

השלכות אופרטיביות: סגירה, פיצוי וחסימת גישה

לאחר שקבע כי מדובר בהפרה תורמת, בית המשפט נקט שורה של סעדים. בין היתר הורה לסגור את האתר, פסק פיצוי כולל בסך של 100 אלף שקל לטובת חברות המוזיקה, והוסיף שכר טרחת עורך דין בסך 50 אלף שקל. בנוסף, הורה לספקיות האינטרנט לחסום את הגישה לאתר בישראל. אחת מספקיות התקשורת הגדולות, שהייתה מעורבת בהליך, חויבה לשאת גם בשכר טרחת עורך דין בסך 25 אלף שקל.

• צו מניעה קבוע: הוראה שיפוטית המחייבת את הנתבעים לחדול מן ההפרה ולסגור את הפלטפורמה.
• פיצוי כספי ללא הוכחת נזק: סכום שנפסק לנפגעי ההפרה, כדי לשפותם ולהרתיע מפני פעולות דומות.
• חסימת גישה: הנחיה לספקיות האינטרנט לנקוט באמצעים טכנולוגיים למניעת כניסה לאתר מן המרחב הישראלי.

ראוי לציין כי בית המשפט הדגיש גם את היבט הפרת תנאי השימוש של פלטפורמת הווידאו ממנה הוזנו התכנים, כמימד נוסף התומך במסקנה על פגם בפעילות האתר.

משמעות ההכרעה לתעשייה הדיגיטלית

פסק הדין משדר מסר ברור למפעילי אתרי "ביניים": כאשר שירות אינו מסתפק בהפניה ניטרלית, אלא בונה עבור המשתמש מסלול קצר וברור להעתקה אסורה – האחריות המשפטית עשויה לחול גם אם הטכנולוגיה המשכפלת יושבת פיזית במקום אחר. במילים אחרות, "היד המכוונת" והתרומה הממשית הן שמכריעות.

מנקודת המבט של חברות המוזיקה, ההכרעה מחזקת את היכולת לאכוף זכויות בעולם דיגיטלי שבו פעולת ההעתקה מתבצעת בלחיצת כפתור. מנגד, היא מציבה גבולות עבור שירותים שמבקשים להיתלות במעטה של מנוע חיפוש טהור, שעה שהממשק מעוצב לכיוון הורדה.

מה צריכים לדעת גולשים ומפעילי פלטפורמות?

• האזנה ישירה לשיר ברשת איננה זהה להורדה ושמירה של היצירה למחשב. הורדה ללא רישיון מהווה בדרך כלל הפרה של זכויות יוצרים.
• אתר שאינו מחזיק קבצים עשוי בכל זאת להימצא אחראי אם הוא תורם באופן משמעותי להפרה – למשל, באמצעות הפניה מובנית להמרה והורדה.
• צו חסימת גישה כלפי אתר מפר הוא כלי משפטי שמוקנה לבית המשפט, ונועד לצמצם את תפוצת ההפרה בתחומי מדינה מסוימת.
• מפעילי אתרים צריכים לבחון את עיצוב הממשק והשירותים הנלווים: כפתורים, קישורים והנחיות עלולים להתפרש כ"שידול" להפרה.

מבט קדימה

הקביעה כי תיווך פעיל בין האזנה להורדה מהווה תרומה מהותית להפרה מציבה אמת מידה פרקטית. היא מתכתבת עם המציאות הטכנולוגית, שבה תוכן זמין בקלות ומערכות צד-שלישי מאפשרות המרה בזמן אמת. לצד זאת, שאלות מורכבות סביב קישוריות והטמעה עודן פתוחות ועשויות להיבחן בעתיד במקרים המתאימים, בהתאם לנסיבות ולתפקיד שממלאת הפלטפורמה בהכוונת המשתמש לתוצאה המפרה.

בשורה התחתונה, בית המשפט סימן גבול ברור: שילוב שירות האזנה לצד נתיב מהיר להורדה אינו ניטרלי. זהו מסלול שמטבעו מעודד העתקה אסורה של מוזיקה מוגנת, ועל כן מטיל אחריות משפטית על מי שמעמיד אותו לרשות הציבור. ההשלכות המעשיות – סגירת האתר, פיצוי כספי וחסימת גישה – נועדו לאזן בין חופש הגלישה לבין ההגנה על זכויות היוצרים, ולהבהיר כי כלים טכנולוגיים אינם חומת מגן מפני אחריות משפטית כאשר מטרתם או תוצאתם היא הפרה.