32 שנות מאסר לנאשם נשא נגיף האיידס שהורשע באונס שש נשים; פיצוי כספי לכל נפגעת

בית המשפט המחוזי גזר 32 שנות מאסר בפועל על נאשם שהורשע באונס ובשורה של עבירות מין חמורות נגד שש נשים, רובן מצויות בשולי החברה ובמצבי מצוקה. לצד המאסר, הופעל במצטבר מאסר מותנה קודם, והוטל פיצוי בסך 45,000 ש"ח לכל מתלוננת. פסק הדין עומד על דפוס פעולה מתוחכם ומניפולטיבי, שנוצל כדי להתקרב אל קורבנותיו תוך הצגת מצגי שווא של סיוע וחסד.

תמונת המקרה: בין מצג של נתינה לניצול מחושב

לפי הכרעת הדין, הנאשם יצר לעצמו מעטפת של דמות מיטיבה. הוא הציג יכולת לסייע בכסף, מזון וקשרים, והתקרב לנשים שהיו שרויות במצוקה אישית וכלכלית. ההתחזות המיטיבה אפשרה לו ליצור אמון ראשוני, שבשלב מאוחר יותר נוצל לפגיעה מינית. אחת מן הנפגעות הייתה קטינה, נערה כבת 14, והיתר נשים בוגרות, חלקן צעירות. המעשים בוצעו זמן קצר לאחר שחרורו של הנאשם ממאסר ארוך בגין עבירות מין קודמות, כשהוא מודע לכך שהוא נשא של נגיף האיידס ולסיכון הכרוך בכך.

על רקע זה, בית המשפט הדגיש כי פגיעתו של הנאשם לא הייתה אקראית, אלא כוּוְוּנה לקורבנות מוחלשות, לעיתים עם היסטוריה של פגיעות קודמות, ולעיתים עם מגבלות קוגניטיביות או בהיעדר רשת תמיכה משפחתית. במקרים מסוימים, צוין כי לאחר הפגיעה המינית נעשה שימוש במניפולציות נוספות כדי למנוע הגשת תלונה.

עמדות הצדדים: חומרה יוצאת דופן מול טענות לרקע אישי קשה

התביעה עמדה על דפוס פעולה מתמשך, ניצול מצבים של תלות והפעלת שיטתיות לשם בידוד הנפגעות והפגיעה בהן. הודגשו המסוכנות הגבוהה, היעדר נטילת אחריות והעובדה שהעבירות בוצעו בסמיכות לשחרור ממאסר קודם. לצד זאת, התביעה הצביעה על היקף פגיעות רחב, הכולל שישה מקרים נפרדים של נפגעות שונות, אשר לכל אחת מהן נגרם נזק פיזי ונפשי משמעותי.

ההגנה ביקשה ליתן משקל לנסיבותיו האישיות של הנאשם: רקע חיים מורכב, התגלגלות בין מסגרות מגיל צעיר, מצב רפואי מורכב בהיותו נשא נגיף האיידס ומורכבות נפשית. נטען כי מדובר באדם צעיר יחסית, וכי יש לשקול את סיכויי השיקום.

בית המשפט קבע כי בנסיבות של עבירות מין חמורות, במיוחד כשהן מתמשכות ומבוצעות כלפי מספר נפגעות ובסמיכות לשחרור ממאסר, משקל השיקולים האישיים פוחת משמעותית מול שיקולי הגמול, ההלימה וההרתעה. בהיעדר נטילת אחריות, ועל רקע הדפוס החוזר, הועדף אינטרס ההגנה על הציבור.

המתחם הענישתי: לכל נפגעת – מתחם עצמאי והכרה נפרדת בנזקה

המותב קבע כי כל אחד מכתבי האישום מייצג פגיעה באישה אחרת, ולכן יש לקבוע לכל מקרה מתחם ענישה הולם נפרד. הרציונל: כל מתלוננת זכאית להכרה עצמאית בפגיעה בכבודה, בגופה ובנפשה. נקבע כי הערכים החברתיים שנפגעו כוללים את בטחון הציבור ובריאותו, האוטונומיה של הפרט על גופו ושלמות הגוף והנפש – ערכים המצדיקים ענישה מחמירה, במיוחד בעבירות מין כלפי נשים וקטינים.

בית המשפט הזכיר את העיקרון שלפיו בעבירות מין חמורות יש להציב רף ענישה גבוה לשם הרתעה כללית ומניעת פשיעה חוזרת, תוך מתן ביטוי הולם לנזק המצטבר לקורבנות ולחברה. ביחס לעבירות כלפי קטינים, הודגש כי ההחמרה מתבקשת אף יותר.

שיטת הפעולה ומידת התכנון: לא אקראי, אלא יזום ומתמשך

נמצא כי הנאשם היה המבצע העיקרי והיחיד של המעשים, הוא שגיבש את התוכנית ופעל באופן עקבי ליישומה: איתור נשים במצוקה, בניית אמון, בידוד, ובשלב המתאים – הפגיעה המינית. בחלק מהמקרים לא ננקטו אמצעי הגנה בעת קיום יחסי מין, והנאשם לא גילה את מצבו הרפואי לנפגעות. דפוס זה חזר על עצמו לאורך חודשים.

• מספר נפגעות: שש נשים, בהן קטינה אחת.
• דפוס פעולה: התחזות לדמות מסייעת, יצירת אמון, בידוד, פגיעה מינית.
• נסיבות מחמירות: סמיכות לשחרור ממאסר, מודעות למצב רפואי והסיכון הכרוך בו, היעדר אחריות וחרטה.
• נסיבות שהעלה הנאשם: רקע חיים קשה, מצב רפואי ונפשי מורכב – משקלן הוגבל.
• פגיעה חברתית: שלמות הגוף והנפש, אוטונומיה על הגוף, בטחון הציבור ובריאותו.

עבר פלילי קודם ומסוכנות: ממרמה לעבירות מין

בחינת העבר הפלילי העלתה ריבוי הרשעות קודמות, בכללן מאות עבירות מרמה והונאה באמצעות כרטיסי חיוב, לצד עבירות מין מן העבר שבעטיין ריצה מאסרים. הרקע מלמד על תחילת מעורבות פלילית בגיל צעיר והמשך פעילות רציפה. לטעמי בית המשפט, מכלול זה מעצים את המסוכנות המינית הנשקפת מן הנאשם ואת הצורך בענישה ממושכת לשם הגנה על הציבור.

הימנעות מהודאה ומהכרה בפגיעה, וכן ניהול ההליך במלואו ללא קבלת אחריות, נשקלו אף הם לחומרה. נקבע כי פרק הזמן הקצר שחלף משחרורו ועד לביצוע העבירות החדשות מעיד שלא חל שינוי בדפוס התנהגותו.

חפיפה או מצטבר? אין "הנחת כמות" בעבירות מרובות

במספר עבירות נפרדות הפוגעות בכל פעם בקורבן אחר, הכלל הוא שאין מעניקים "הנחת כמות". לפיכך, אין לקבוע חפיפה רחבה בין העונשים כאשר בכך תיפגע ההכרה בנזק הייחודי שנגרם לכל נפגעת. יחד עם זאת, בית המשפט בחן את עמדת התביעה שביקשה עונש כולל של 32 שנות מאסר, והקפיד שלא לחרוג מעלה מעתירתה, בהתאם להלכה שלפיה חריגה מעלה מן המבוקש שמורה למקרים חריגים במיוחד.

בנוסף, המאסרים המותנים שהיו תלויים ועומדים בעניינו הופעלו במצטבר, בשל החזרתיות, ההחרפה בדפוס העברייני והפרק הזעום שחלף מאז ששוחרר ממאסר קודם ועד ששב לבצע עבירות.

פיצוי לנפגעות: עזרה ראשונה במסגרת ההליך הפלילי

בית המשפט הורה על תשלום פיצוי לכל אחת מן הנפגעות בסך 45,000 ש"ח, ובסך הכול 270,000 ש"ח. צוין כי תכלית הפיצוי בהליך הפלילי היא להציב במרכז את נפגעת העבירה, להכיר בסבלה ובנזק שנגרם לה, ולהעמיד לרשותה סיוע ראשוני ללא צורך בהליך אזרחי מלא להוכחת נזק. שיעור הפיצוי נגזר מתמונת הנזק ומהלימה לפסיקה במקרים דומים, ואינו מושפע במידה מכרעת ממצבו הכלכלי של הנאשם.

המסר הציבורי: הרתעה, הגנה על נפגעות והוקעת הדפוס המניפולטיבי

הענישה שנקבעה משקפת את חומרת המעשים, את הנזק הקשה לגוף ולנפש של כל אחת מן הנפגעות, ואת הצורך בהרתעת עברייני מין פוטנציאליים. היא מבקשת להבהיר כי התחזות לדמות מיטיבה לשם חדירה לחייהן של נשים במצוקה ושימוש באמון שניתן בידי קורבנות מוחלשים ייענו במלוא חומרת הדין.

פסק הדין מקבע את העיקרון שלפיו בכל מקרה של פגיעה מינית – ובפרט כשהיא כלפי קטינות או נשים מוחלשות – יש לייחד לכל נפגעת הכרה ועונש הולם, ולבחון את העונשים באופן שיבואו בגדר מצטבר, ככל שהדבר נדרש, כדי להבטיח ביטוי ממשי לכל פגיעה בפני עצמה.

העונש הסופי ותמונה לעתיד

בסיכומו של דבר, נגזרו על הנאשם 32 שנות מאסר בפועל, ובנוסף הופעל במצטבר מאסר מותנה בן 10 חודשים. לצד זאת, חויב הנאשם בפיצוי לכל מתלוננת בסך 45,000 ש"ח – 270,000 ש"ח בסך הכול. בית המשפט הדגיש כי משך הכליאה נגזר לא רק משיקולי ענישה קלאסיים, אלא גם מן הצורך להגן על הציבור מפני מסוכנותו המתמשכת של הנאשם.

המסר המשפטי היוצא מהתיק ברור: אין הנחה לעברייני מין סדרתיים, ודאי כאשר הפגיעה נעשית תוך ניצול חולשה, הטעיה ומודעות למצב רפואי שעלול להסב סיכון נוסף. ההכרה בנזק הייחודי של כל נפגעת עומדת בבסיס ההכרעה, לצד מחויבות מערכת המשפט להרתיע, להגן ולהציב גבולות ברורים בפני פשיעה מינית.