14 חודשי מאסר וקנס כבד לאיש עסקים שהציג במרמה את חברת האחזקות שלו כחברה משפחתית לצורכי מס

בית משפט מחוזי גזר 14 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 100,000 ₪ על איש עסקים ותיק ועל חברה שבבעלותו, לאחר שהורשעו בעבירות זיוף, מרמה ועבירות מס. לפי הכרעת הדין, הנאשם הציג מצג כוזב שלפיו החברה נרשמה בתוך פרק הזמן הקבוע כחברה משפחתית לצורכי מס, וזאת כדי ליהנות מהטבה מיסויית ניכרת ולחמוק ממיסוי דו־שלבי על רווחי הון. בית המשפט קבע כי חרף ההרשעה, הנאשם לא נטל אחריות, לא הביע חרטה, והתמקד בעיקר בנזקים הנטענים שנגרמו לו.

הרקע: החברה והמהלך המיסויי

הפרשה עסקה בחברת אחזקות פרטית שהחזיקה מניות בחברה שפעלה בתחום האנרגיה. הנאשם ואח נוסף החזיקו בחלקים שווים במניות החברה. במהלך שנת 2015 מכרה חברת האחזקות חלק ממניותיה במספר עסקאות, שהניבו רווח הון מצטבר של מיליוני שקלים, הוערך בכ־8.6 מיליון ₪. בשיטה המכונה חברה משפחתית, ניתן במקרים מסוימים לראות את החברה כשקופה לצורכי מס, כך שחבות המס מחושבת אצל בעל מניות מסוים ולא בשתי שכבות מס נפרדות. הכלי הזה מיועד למקרים שבהם מתקיימות דרישות סף מוגדרות, ובכלל זה הגשת בקשה מסודרת לרשות המסים בתקופה קצרה ממועד ההתאגדות.

לפי ממצאי בית המשפט, הנאשמים ביקשו להחיל על החברה את משטר המיסוי של חברה משפחתית בדיעבד, וזאת לאחר שחלף המועד הקבוע להגשת הבקשה. התוצאה המעשית של קבלת הבקשה בדיעבד הייתה יכולה להיות הפחתה ניכרת בחבות המס בגין רווחי ההון, משמע הימנעות ממיסוי כפול: גם ברמת החברה וגם ברמת בעל המניות בעת חלוקת דיבידנד.

כתב האישום וההרשעה: מצגי שווא, טפסים ומכתבים

בהכרעת הדין נקבע כי במועד מאוחר בשנת 2015 חתם הנאשם על שני טפסים וצרף מכתב נלווה, שכל מטרתם הייתה להציג מצג כוזב שלפיו הוגשה בזמן בקשה להכיר בחברה כחברה משפחתית. בהמשך, בינואר 2017, הוגש דו״ח שנתי לחברה בגין שנת 2015, חתום בידי הנאשם, ולצדו דו״ח כספי מבוקר שבו צוין כי החברה רשומה כחברה משפחתית – הצהרה שבית המשפט קבע כי אינה אמת. כך, כתוצאה מהפניות וההצהרות שהוגשו לרשות המסים, החברה סווגה בפועל כחברה משפחתית, אף שלא התקיימו התנאים לכך.

המדינה הוכיחה כי ההפחתה הבלתי חוקית בחבות המס כתוצאה ממעשי המרמה עמדה על 1,554,626 ₪. בית המשפט קבע כי מדובר במעשה מכוון, שיטתי ומתוכנן, שנעשה מתוך מטרה לקבל במרמה את הטבת המס.

טענות הצדדים: מרמה מתמשכת מול טענה למעורבות יועצים

• עמדת התביעה: המדינה טענה כי מדובר במצג מרמתי מתמשך לאורך כשנתיים, ולא באירוע נקודתי. עוד נטען כי הנאשם ניהל הגנת בדים שנשענה על תקיפת גורמי האכיפה והמס, וכי הסרת מחדלי המס בוצעה רק לאחר ההרשעה ובחלוף שנים ממועד ביצוע העבירות.
• עמדת ההגנה: מנגד נטען כי לנאשם עבר ציבורי עשיר של התנדבות, כי לא היה לו צורך אישי בכספים וכי ממילא הופנו להשקעות עסקיות אחרות. ההגנה הוסיפה כי מהלך הבקשה והמסמכים נשען על עבודת יועצים ורואי חשבון, וכי קריסת עסקיו של הנאשם וחובותיו הביאו למכירת נכסים ולפגיעה כלכלית ממושכת במשפחה.

קביעות בית המשפט: עבירות מתוחכמות ופגיעה בקופה הציבורית

השופטת הדנה בתיק עמדה על כך שמדובר בעבירות מס, זיוף ומרמה מהזן האקטיבי והמתוחכם. לדבריה, הערכים המוגנים הנפגעים הם מהותיים: ההגנה על הקופה הציבורית והיכולת של המדינה לממן שירותים לציבור, עקרון השוויון בין נישומים, הפיקוח התקין של הרשות, והאמון שניתן במגישי דיווחים כי ימסרו מסמכי אמת וישלמו מס כחוק. בית המשפט הדגיש כי בעבירות כלכליות, הציבור הוא הקורבן השקט – ובמיוחד השכבות המוחלשות התלויות בשירותים ציבוריים.

• קשר הדוק בין העבירות: נקבע כי עבירות המס שלובות בעבירות הזיוף והמרמה שבוצעו בנסיבות מחמירות. לנוכח הזיקה הממשית ביניהן, נקבע מתחם ענישה כולל לכלל המעשים.
• מכלול מהלכי המרמה: הנאשמים פנו תחילה לרשות המסים באמצעות רו״ח אחד, הגם שהמועד לרישום חלף, ותמכו פנייתם במסמכים מזויפים. לאחר שהפנייה לא צלחה, שכר הנאשם שירותי רו״ח נוסף, ואף פנה בעצמו לגורמים בכירים ברשות במספר ערוצים – שיחה, דוא״ל ומכתב – שכללו שוב מסמכים מזויפים והצגת טענה כי הטפסים המקוריים כביכול אבדו.
• אחריות אישית: בית המשפט דחה את הטענה כי רו״ח כזה או אחר היה מחולל העבירות, והבהיר כי טביעת האצבע של הנאשם ברורה – החל בחתימתו על הטפסים המזויפים ומכתב הנלווה, וכלה בפניות הישירות שלו לרשות לאחר שניסיונות קודמים כשלו.
• תרומה ציבורית כשיקול מוגבל: אף שהתרומה הציבורית הובאה בחשבון בשיקולי הענישה בתוך המתחם, היא לא השפיעה על קביעת המתחם עצמו. בעבירות צווארון לבן, קבע בית המשפט, אין התרומה החברתית מחפה על פגיעה עקבית בקופה הציבורית ובאמון הציבור.
• טענת היעדר צורך בכסף: הטענה כי לנאשם לא היה צורך אישי בכספים ואף השקיעם בחברה אחרת לא זכתה למשקל לקולא; בית המשפט ציין כי העדר צורך כלכלי עשוי דווקא ללמד על תאוות בצע בבסיס המעשים.

שיקולי הענישה והדגשת ההרתעה

לצד ההכרה בכך שמחדלי המס הוסרו בסופו של יום – נסיבה שבית המשפט ראה כקלה במעט – נקבע כי המחדל הוסר באיחור ניכר ורק לאחר ההרשעה. עוד נקבע כי הנאשם לא נטל אחריות גם בשלביו המאוחרים של ההליך, ולא הביע חרטה או הפנמה של הפסול, אף לאחר הכרעת דין מנומקת.

• מאסר בפועל: 14 חודשי מאסר בין כותלי בית הסוהר.
• קנס כספי: 100,000 ₪, תוך הדגשה כי בעבירות מן הסוג הזה קנס הוא אמצעי ענישה מרכזי המכוון לשלול כל כדאיות כלכלית מהעבירה.
• פגיעה ממשית בקופה הציבורית: סכום המס שנגרע, בסך כ־1.55 מיליון ₪, העיד על חומרה משמעותית.
• הימשכות המעשה: התנהלות שנפרשה על פני תקופה ארוכה, במספר פעימות, מול מספר גורמים.
• מסרים מערכתיים: חשיבות חיזוק אמון הציבור בדיווחי אמת ובפיקוח הרשות, לצד הרתעת היחיד והציבור הרחב מפני תכנוני מס בדיעבד בליווי מסמכים כוזבים.

מהי חברה משפחתית ולמה חשוב המועד

חברה משפחתית היא מסלול מיסוי ייחודי המאפשר, בנסיבות מוגדרות, לראות את הכנסות החברה כאילו יוחסו לנישום יחיד. המשמעות המעשית היא שמס משולם פעם אחת ברמת אותו נישום, ולא פעמיים – פעם אחת ברמת החברה ופעם נוספת בעת חלוקת דיבידנד. כדי למנוע ניצול לרעה של הכלי, הדין מתנה את החלתו בעמידה בתנאים מהותיים וצורניים, לרבות הגשת בקשה מסודרת בתוך פרק זמן קצר ממועד ההתאגדות. הגשה מאוחרת ללא תיעוד מתאים – ובוודאי הצגת מסמכים מזויפים – פוגעת ביכולת הפיקוח של הרשות ומערערת את האמון במערכת.

לקחים מעשיים למנהלים וליועצים

• אחריות החתימה: גם כאשר נישום נעזר ביועצים ובאנשי מקצוע, האחריות על המסמכים שהוא חותם עליהם ועל נכונותם מוטלת עליו.
• תיעוד מסודר: טענות בדבר מסמכים שאבדו או הוגשו בעבר מחייבות גיבוי בתיעוד אמין. בלעדיו, הפנייה לרשות עלולה להיתפס כניסיון להנדס בדיעבד את המסגרת המיסויית.
• הרתעה כלכלית: מגמת הענישה בעבירות כלכליות, ובפרט עבירות מס, שמה דגש על קנסות משמעותיים ומאסר בפועל, כדי לשדר שאין רווח בצידן של עבירות כאלה.
• תרומה חברתית אינה מגן: פעילות ציבורית מבורכת נשקלת, אך אינה מחליפה קיום הדין, ובוודאי שלא כאשר נגרם נזק של ממש לקופה הציבורית.

מבט רחב: אמון הציבור והקורבן השקט

הכרעת הדין חידדה כי בעבירות מס וזיוף נפגעים ערכי יסוד. הקופה הציבורית מאפשרת מימון שירותים לכלל האוכלוסייה; כשנגרע ממנה כסף במרמה, הפגיעה היא בכל אחד ואחת מאיתנו, ובמיוחד באוכלוסיות התלויות בשירותים אלה. לצד זאת, נדרשת אמונה בסיסית בדיווחי הנישומים ובמסמכים שהם מגישים. כאשר האמון מופר, הפגיעה עמוקה, והיא מחייבת תגובה עונשית שתשיב את האיזון ותתרום להרתעה.

סיכומו של דבר: פסק הדין משדר מסר ברור לנישומים וליועצים – ניסיון להלביש לאחור סטטוס מיסויי מיטיב באמצעות מצגי שווא ומסמכים כוזבים ייענה בענישה מוחשית של מאסר וקנס. בית המשפט ביקש להבהיר כי אין ולא תהיה תועלת כלכלית בעבירות מן הסוג הזה, וכי ההגנה על אמון הציבור והקופה הציבורית גוברת על כל אינטרס נקודתי.