פרוטוקולים שנחשפו: כשלים בפיקוח הובילו להתאבדות אסיר חסוי; מצלמות לא נצפו בזמן אמת

בית משפט שלום במחוז המרכז התיר לאחרונה לפרסם חלקים נרחבים מפרוטוקולים שעסקו בנסיבות התאבדותו של אסיר חסוי, שהוחזק בבידוד במתקן כליאה במרכז הארץ. מהמסמכים עולה תמונה מורכבת של פיקוח חסר, ליקויים טכנולוגיים ועומס כוח אדם, המעלים שאלות נוקבות בדבר אחריות המדינה לשמירת חיי עצורים ואסירים. לצד זאת, נחשף כי באותה תקופה הוחזק במתקן אסיר חסוי נוסף, בתנאים הדומים לאלה שהוטלו על המנוח.

מה הותר לפרסום ומדוע

השופטת הבכירה, העומדת בראש אותו בית משפט, איזנה בין עקרון פומביות הדיון לבין שיקולי ביטחון ושמירה על חסיון. עקרון פומביות הדיון מבטא את זכות הציבור לדעת ואת הפיקוח הציבורי על רשויות האכיפה והענישה. מנגד, כאשר מדובר בחומרים רגישים הנוגעים לביטחון המדינה או לחייו ולפרטיותו של אסיר, ננקטים לעיתים צעדים של צמצום פרסום, השחרת פרטים או איסור חלקי. במקרה זה הותר לפרסם את מהות הממצאים והדיונים, אך בזהירות אשר מגינה על זהות המעורבים ועל שיטות העבודה הרגישות.

רצף האירועים והניסיון להטעות את הסוהרים

מן הפרוטוקולים עולה כי המנוח, אזרח בעל זיקה לשתי מדינות ואדם ששירת בעבר בגוף ביטחוני רגיש, נעצר בשלהי העשור הקודם בחשד לפגיעה בביטחון המדינה. מספר חודשים לאחר מעצרו שם קץ לחייו בתאו. לפי החומר שפורסם, הוא הותיר את מכשיר הטלוויזיה פועל, כיבה את האור בתא ויצר מצג כאילו הוא שוכב במיטה וצופה במסך. את המעשה ביצע בחדר השירותים שבתא, הרחק מעינו של מי שהביט במצלמה המופנית לפינת המגורים.

חקירה פנימית העלתה כי פרק זמן משמעותי חלף בין הרגע שבו נראה המנוח לאחרונה כשהוא בחיים לבין הרגע שבו נמצאה גופתו. מדובר על כשעה ארוכה שבמהלכה לא בוצע מעקב הדוק אחר התמונות הרלוונטיות, למרות היותו אסיר רגיש הנתון לניטור מוגבר.

המצלמות, חדרי הבקרה והמשמרת הדלילה

אחד הממצאים המרכזיים נוגע לשרשרת הבקרה. מצלמת האבטחה שנקבעה כך שתוכל לתעד את הנעשה בחדר השירותים בתא המנוח לא העבירה באותה עת אות תקין אל מרכז השליטה הראשי. התיעוד היה זמין בחדר פיקוח ייעודי באגף הסגור, אך פרוטוקולי הדיון מציינים כי אותו חדר לא אויש ברציפות. סוהר שהיה אמור לשהות בו עזב, לטענתו, כדי לסייע בכוח אדם במוקד הבקרה המרכזי.

עוד צוין כי באותו יום עבדה המשמרת במוקד המרכזי בתפוסה נמוכה מהרגיל: ארבעה סוהרים במקום חמישה. נתון זה, שהובא במסגרת הדיונים, חיזק את תחושת הכשל המוסדי ולא רק האישי. לא נטען כי הייתה כוונת זדון או עצימת עיניים, אולם הובהר כי המדיניות והנהלים לא נאכפו במלואם, והסתמכות היתר על מערכות טכנולוגיות ללא גיבוי אנושי צמוד יצרה חלון סיכון קטלני.

טענות המדינה: איזון בין זכויות יסוד לבין מניעת התאבדות

נציג המדינה טען בדיונים כי לנוכח התנהגותו והערכת המסוכנות האמורה בזמנה, לא ניתן היה למנוע את מעשה האובדנות מבלי להטיל על המנוח תנאים מחמירים במיוחד. תנאים כאלה, כך נטען, היו מהווים פגיעה בלתי מידתית בזכויות היסוד שלו כאסיר, ובכלל זה בזכות לכבוד, לפרטיות ולמינימום תנאי קיום שאינם בלתי אנושיים.

מונח המידתיות, המוכר ממשפט חוקתי, מחייב את המדינה לבחור באמצעי הפחות פוגעני להשגת המטרה הלגיטימית. כאשר בוחנים צעדים כגון ניטור רציף ללא הפסקה, ניתוק מגישה לחפצים שגרתיים, או הגבלות בדלת אמות התא, נדרש בית המשפט להכריע אם מדובר באמצעים הכרחיים או בעלי פגיעה עודפת. הדיון במקרה זה חשף את המתח בין החובה להגן על חייו של אסיר לבין האיסור להעמידו תחת תנאי בידוד או פיקוח דרקוניים.

אסיר חסוי נוסף בתנאים דומים

הפרוטוקולים מציינים כי במתקן הכליאה הוחזק במקביל אסיר חסוי נוסף, באגף ביטחוני סגור. לדברי סנגורו של המנוח, עורך דין ותיק המוכר בתחום הפלילי-ביטחוני, אותו אסיר הוא אזרח ישראלי שנחשד בעבירות חמורות לאחר תקופת תעסוקה בשירות ממלכתי רגיש. העובדה כי אסיר נוסף הוחזק בתנאים קרובים מאלצת את הרשויות לבחון אם הנהלים שחלו על המנוח היו עקביים, ואם התקיימה השוואה עניינית בין רמות הפיקוח הנדרשות בכל מקרה.

אחריות המדינה ושאלת הרשלנות המוסדית

מעבר לשאלת ההצדקה להחמרת תנאים, הפרוטוקולים מציירים תמונה של פיקוח חלקי וחסרים מבניים: תלות בפעילות מצלמה שלא נבדקה די הצורך, היעדר נוכחות רציפה בחדר פיקוח ייעודי, ומשמרת מצומצמת במרכז השליטה. בהיבט המשפטי הרחב, מצבים אלה מעוררים סוגיות של חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי אסירים, וכן את השאלה אם בוצעו כל פעולות הסבירות הנדרשות למניעת התוצאה הקשה.

ככל שקיימים כשלים מערכתיים, האחריות אינה נבחנת רק ברמת הפרט ששמר או לא שמר, אלא גם ברמת הנהלים, ההכשרות והמשאבים שהועמדו. בדרך כלל, במקרים כאלה מתנהלות בדיקות פנימיות וחקירות משמעת, ולעיתים נבחנת גם אחריות אזרחית של המדינה לפיצוי בני משפחה. הפרוטוקולים שפורסמו אינם מכריעים בשאלות אלה, אך הם מייצרים תשתית עובדתית לבחינה שיפוטית וציבורית.

שקיפות דיונית מול שמירה על חסיון

החלטת בית המשפט להתיר פרסום, גם אם חלקי, משקפת מגמה של חיזוק השקיפות בענייני כליאה רגישים. עם זאת, נשמרו הסתרות נקודתיות, ונמנע פרסום פרטים שעלולים לחשוף זהויות או שיטות. בדרך זו מבקש בית המשפט לאפשר לציבור להבין את עיקרי המחדלים הנטענים ואת הדיון הערכי-משפטי, מבלי לפגוע באינטרסים ביטחוניים חיוניים.

הלקחים העיקריים מן המסמכים

• מצלמת האבטחה שהופנתה לחדר השירותים בתא לא שידרה בזמן אמת למוקד הראשי.
• התיעוד היה זמין בחדר פיקוח ייעודי באגף, אך אותו חדר לא אויש ברציפות.
• במשמרת פעלו פחות סוהרים מן התקן, מה שהוביל לפערים בבקרה.
• חל פרק זמן ממושך בין הופעתו האחרונה של המנוח בחיים לבין גילוי המעשה.
• המדינה טענה כי מניעה ודאית הייתה מחייבת הגבלות קשות שפגיעתן בזכויות יסוד בלתי מידתית.
• במתקן הוחזק אסיר חסוי נוסף בתנאים דומים, דבר המחייב בחינה של יישום אחיד של נהלים.

השלכות רוחב ומבט לעתיד

הפרוטוקולים מחדדים את הצורך בעדכון הנהלים למניעת התאבדויות, בהבטחת תפקוד רציף של מערכות טכנולוגיות ובהימנעות מתלות בלעדית בהן. מומחים מציינים כי ניטור יעיל מחייב שילוב בין טכנולוגיה לבקרה אנושית, נהלי סבב תכופים, ובחינה פסיכולוגית ומצבית רציפה של אסירים בסיכון. לצד זאת, יש לשמור על איזונים בין צורכי הפיקוח לבין זכויות יסוד, כדי שלא יהפכו אמצעי מניעה לתנאים בלתי אנושיים.

מבחינת מדיניות, ייתכן כי הפרסום יוביל לרענון הקצאת משאבים, להשלמת תקנים ולחיזוק הכשרות ייעודיות לסגל. מבחינה משפטית, החומרים עשויים לשמש עוגן לבחינת אחריות המדינה, אך מסקנות מחייבות ייגזרו רק מהליכים עצמאיים ונפרדים. אין בפרסום כשלעצמו כדי לקבוע אשם, אולם הוא מציף שאלות שחייבות מענה.

המסגרת הנורמטיבית – הסבר קצר

הליך פלילי ועצם החזקה במשמורת מציבים על המדינה חובת שמירה על חיי מי שמצוי בין כותלי הכלא. לצד החובה הזו קיימות זכויות לאסיר, ובהן כבוד, פרטיות ומינימום תנאים אנושיים. בתי המשפט בוחנים במקרים כאלה אם הופעלו אמצעים סבירים למניעת סיכון ידוע, ואם נשמרה המידתיות. אין מדובר בנוסחה מתמטית, אלא בבחינה פרטנית של נסיבות הזמן, המידע שהיה זמין, ויישום הנהלים בפועל.

פרסום פרוטוקולים הוא חריג כאשר קיים חשש לפגיעה בביטחון המדינה או בפרטיות. במקרה זה, האיזון הדיוני אפשר לציבור לקבל תמונה מספקת על מוקדי הכשל הנטענים ועל הקו ההגנתי של המדינה, בלי לחשוף זהויות או שיטות פעולה מוגנות.

בסופו של יום, הסוגיה אינה מסתכמת בשאלה אם ניתן היה למנוע את המעשה בוודאות, אלא אם הוטמעו נהלים מספקים, אם נאכפו בשטח, ואם התקיימה בקרה הדוקה על מערכות קריטיות. במבחן זה, הפרוטוקולים שהותרו לפרסום מצביעים על פערים שיש לסגור.

תיק זה נותר חסוי בחלקו, אך עצם הדיון הפומבי בו משדר מסר חשוב: גם כאשר מדובר באסירים חסויים ובעבירות ביטחוניות, חובת המדינה לשמור על חיי אדם ולפעול בשקיפות יחסית אינה מתבטלת. השילוב בין לקחי המקרה, בקרה ציבורית ומדיניות מתוקנת עשוי לצמצם סיכונים דומים בעתיד.

תיק חסוי.