העליון קבע: פעולות הדנ"א קטעו את ההתיישנות – תיק רצח מלפני עשורים ישוב להתברר במחוזי

בית המשפט העליון קיבל ברוב דעות את ערעור המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי, וביטל את ביטול כתב האישום בעבירת רצח שנעברה, על פי הנטען, לפני כארבעה עשורים. נקבע כי פעולות שבוצעו בשנת 2010 בידי גורמי משטרה לצורך הקמת מאגר דנ"א לנעדרים אינן בגדר מהלך מנהלי גרידא, אלא "פעולות חקירה" על פי דין שיש בכוחן לקטוע את מרוץ ההתיישנות. בעקבות ההכרעה, ההליך הפלילי כנגד הנאשם, המכונה כאן דוד מ', יימשך בבית המשפט המחוזי.

הרקע: היעלמות, חשד לרצח והחלטה לבטל כתב אישום

לפני שנים רבות נעלמו עקבותיו של נער, שייקרא כאן אורי ל', לאחר שלפי כתב האישום הוצא מבית שבו שהה, הוכנס בניגוד לרצונו לרכב, והוסע לאזור יערי בהרי יהודה. שם, כך נטען, המתינו נוספים, תקפו אותו באלימות קשה עד שאחד הנוכחים הכריז כי הוא מת. הגופה לא נמצאה עד היום. החקירה נמשכה בגלים, ובחלוף עשורים הוגש כתב אישום נגד דוד מ' ואחרים, שלפי הנטען פעלו בהכוונת דמות רוחנית מקהילה דתית מוכרת.

בית המשפט המחוזי קבע כי עבירת הרצח התיישנה, וכתוצאה מכך ביטל את כתב האישום. לשיטתו, פעולות שנעשו בשנת 2010 במסגרת הקמת מאגר דנ"א לנעדרים ואלמונים היו פעולות מינהליות שאינן קשורות לליבת החקירה הפלילית, ולכן אינן קוטעות את מרוץ ההתיישנות. על החלטה זו ערערה המדינה.

מהי התיישנות פלילית ומהם החריגים?

התיישנות פלילית היא כלל יסוד בדין הפלילי המגביל את פרק הזמן שבו ניתן להעמיד אדם לדין מרגע ביצוע העבירה. הרציונלים המרכזיים הם דהיית העניין הציבורי, הזכות להליך הוגן ולבירור מהיר, פגיעה ביכולת לברר אמת ככל שחולף זמן, ויצירת תמריץ לרשויות לחקור ביעילות. החוק קושר בין חומרת העבירה לאורך תקופת ההתיישנות: ככל שהעבירה חמורה יותר, כך פרק ההתיישנות ארוך יותר.

לצד הכלל קיימים חריגים הקוטעים את מרוץ ההתיישנות ומאתחלים אותו מחדש. החריג הרלוונטי כאן הוא ביצוע "חקירה על פי חיקוק" – כלומר פעולות חקירה בעלות יסוד בדין, שיש להן זיקה להליך הפלילי ולהתקדמותו. ההלכה שנקבעה היא שאין די בכל פעולה פורמלית; יש לבחון אם הפעולה נועדה לקדם את החקירה או בעלת פוטנציאל ממשי לעשות כן, גם אם בפועל לא הניבה ראיה חדש.

בשנים האחרונות שונה הדין והובהר כי בעבירות רצח אין תחולת התיישנות, ובמקביל הוגבלה האפשרות להאריך את תקופת ההתיישנות באמצעות פעולות חקירה לאורך זמן בלתי מוגבל. עם זאת, שינוי זה חל מכאן ולהבא, ולענייננו נבחנת השאלה לפי הדין שחל בעת ביצוע הפעולות והגשת כתב האישום.

האם פעולות שנת 2010 היו חקירה או מהלך מנהלי?

בלב המחלוקת עמדה מהותן של הפעולות שביצעו שוטרים בשנת 2010, אז הוחל במיזם להקמת מאגר דנ"א לנעדרים ולמטרות זיהוי אלמונים. בין היתר נעשו פניות יזומות לבני משפחה לצורך קבלת דגימות, המידע תועד בתיקי המשטרה, ובוצעו מעקבים אחר התקדמות הטיפול. בשלב מסוים המאמצים נבלמו בשל עמדת בני משפחה, אך טרם לכך הושקעו מאמצים של ממש לאיתור עקבות.

העליון קבע כי פעולות מסוג זה יונקות את כוחן מחקיקה המסדירה את סמכויות המשטרה באיתור נעדרים וזיהוי אלמונים. לכן, הן עומדות בהגדרת "על פי חיקוק". מעבר לכך, נבחנה תכליתן הקונקרטית: איתור הנעדר או זיהוי גופה, אם תימצא, מהווה צעד שיכול להשפיע ישירות על גורל ההליך הפלילי – בין אם באמצעות אישוש חשד לרצח והעמדה לדין, ובין אם באמצעות הפרכתו.

• הקמת המאגר לא הייתה מטרה בפני עצמה; היא היוותה מנוע לביצוע פעולות ספציפיות לאיתור ולזיהוי, בעלות פוטנציאל ראייתי מובהק.
• גם אם הפעולות בוצעו בידי שוטרים שלא טיפלו ישירות בתיק החקירה המקורי, אין בכך לגרוע מאופיין החקירתי. הדין אינו מתנה את הפעולה בזהות החוקר אלא במהותה.
• הפסיקה מדגישה כי הבחינה אינה תוצאתית. די בפוטנציאל לקידום החקירה כדי להיחשב פעילות קוטעת התיישנות, גם אם בסוף לא אותרה ראיה מכרעת.
• נשמרה שרשרת פעולות לאורך שנים – מחקירות ועדויות שנגבו בסוף שנות השמונים וראשית התשעים, דרך פעולות שנעשו באמצע שנות התשעים, המשך בפעולות שנת 2010, ועד לחידוש מאמצים בשנים מאוחרות יותר – ובין פעולה לפעולה לא חלפה תקופת ההתיישנות שעמדה אז לעבירת רצח.

דעת הרוב: פוטנציאל ראייתי ממשי קוטע את המרוץ

השופטים בדעת הרוב הדגישו כי איתור נעדרים וזיהוי אלמונים אינם פעילות מינהלית כללית, אלא במקרים רבים חלק אינטגרלי משרשרת החקירה הפלילית. קבלת דגימות דנ"א מקרובי משפחה, תיעודן וניסיון להשוותן לממצאים – כל אלה הם מהלכים שמכוונים להפיק מידע ראייתי שעשוי להכריע אם יש מקום להמשך חקירה ולהעמדה לדין.

עוד הודגש כי מתן פרשנות מצמצמת מדי למונח "פעולת חקירה" תיצור תמריץ שלילי ותחסום דרכים אפקטיביות לברור האמת בעבירות חמורות שנחקרות לאורך שנים. מנגד, הובהר שאין להרחיב את המושג עד אינסוף; לא כל פעולה טכנית תיחשב חקירה. המבחן הוא ייעוד הפעולה והסיכוי הממשי שלה לקדם את ההליך.

דעת המיעוט: פעולה מינהלית שאינה קשורה לליבת החקירה

שופט בדעת מיעוט סבר כי פעולות שנת 2010 נשאו אופי מינהלי בעיקרו – הפרויקט להקמת מאגר נתונים – ולא נועדו לקדם הליך פלילי קונקרטי. לפיכך, לשיטתו, אין לראות בהן כפעולות הקוטעות התיישנות, ויש להותיר על כנה את קביעת המחוזי בדבר ביטול כתב האישום. עמדתו לא התקבלה.

המשמעויות המעשיות

הכרעת העליון משרטטת גבולות מעשיים לשימוש בחריג של "חקירה על פי חיקוק". המסר לרשויות אכיפת החוק הוא כפול: מחד, פעולות יזומות ומגובהות בדין שמטרתן לאתר נעדרים או לזהות אלמונים יכולות להיחשב פעולות חקירה קוטעות התיישנות, כל עוד הן נשענות על תכלית ראייתית וניתן להצביע על פוטנציאל לקידום ההליך. מאידך, אין להפוך כל פעולה אדמיניסטרטיבית או ארגונית ל"חקירה" בדלת האחורית. נדרשת הקפדה על תיעוד, על זיקה עניינית לתיק, ועל כוונה לחתור להשלמת הבירור הפלילי.

ממד נוסף קשור לשינויים המאוחרים בדין, שביטלו את ההתיישנות בעבירות רצח והגבילו הארכות התיישנות באמצעות פעולות חקירה. אף שאותם תיקונים אינם חלים ישירות על פרשיות עבר, רוחם מחזקת את הצורך באיזון: לאפשר למצות חקירות חמורות, ובמקביל למנוע ניצול יתר של חריגים.

לאן ממשיכים מכאן?

עם קבלת הערעור, התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך ניהול ההליך הפלילי. כרגיל בשלב זה, חזקת החפות עומדת לנאשם וכל טענה עובדתית וראייתית תתברר במסגרת המשפט. ההכרעה הנוכחית עוסקת בשאלת ההתיישנות בלבד ואינה מביעה עמדה לגבי עצם האחריות הפלילית.

הפרשה היא תזכורת לכך שעבירות חמורות עשויות להיחקר במשך זמן רב, ושכלי חקירה מודרניים – ובהם מאגרי דנ"א לנעדרים – יכולים לשמש חוליה משמעותית בשרשרת החקירה. כשהפעולות הללו נעשות מכוח סמכות שבדין ומתוך מטרה ראייתית ברורה, הן עשויות לקטוע את מרוץ ההתיישנות ולהבטיח שההליך הפלילי יתברר לגופו.

לסיכום, העליון קבע כי פעולות הדנ"א שבוצעו בשנת 2010 היו פעולות חקירה מלאות תוקף, שקוטעות את ההתיישנות. שרשרת הפעולות לאורך השנים מנעה את התיישנות העבירה עד מועד הגשת כתב האישום. כעת, לאחר הסרת מחסום ההתיישנות, ייבחנו הראיות לגופן בבית המשפט המחוזי.