העליון החמיר את העונש: אזרח ישראלי שקיים קשר עם גורם חוץ לצורך הברחת נשק יישלח ל-6 שנות מאסר

בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה על גזר דינו של אזרח ישראלי שהורשע בקשר מתמשך עם גורם מחוץ לישראל, המזוהה עם ארגון עוין, לצורך הברחת אמצעי לחימה לתוך הארץ. העליון קבע כי מתחם הענישה שבו בחר בית המשפט המחוזי היה מקל מדי ביחס לפוטנציאל הנזק לביטחון המדינה ולחיי אדם, ובפרט לנוכח עברו הפלילי של הנאשם בעבירות נשק. העונש הועלה מ-42 חודשי מאסר ל-6 שנות מאסר בפועל; יתר רכיבי הענישה נותרו על כנם.

הרקע: קשר חוצה גבולות והיערכות להברחות נשק

על פי עובדות כתב האישום שבו הודה, בתחילת קיץ 2021 יצר פעיל בארגון עוין שמוצאו מעבר לגבול הצפוני קשר עם מכר ותיק של הנאשם. אותו מכר ניהל עם הפעיל שיחות על אפשרות להבריח לישראל כלי נשק ואף סמים, ולמכור אותם לגורמים עברייניים בתוך הארץ. בהמשך, פנה המכר אל הנאשם, איתו שמר על קשר לאורך שנים, והציע לו להצטרף ליוזמה. הנאשם הסכים להצטרף לקשר.

בהמשך, הועבר לאותו פעיל סכום כספי במטבע זר – סכום של עשרות אלפי דולרים – במטרה לקדם רכישה והברחה של מספר אקדחים לתוך ישראל ללא היתר. לפי המתואר, הנשק אכן הוכן להפצה, אולם נתפס בגזרה המזרחית בטרם נכנס לשימוש. במהלך התקופה, הנאשם אף צילם אזור גבול בצפון והעביר את התמונות לידי הגורם הזר, כדי לבחון נקודות אפשריות להברחות עתידיות.

בשלב מסוים, טסו הנאשם והמכר למדינה שכנה לקיים פגישה פנים-אל-פנים עם אותו פעיל. בפגישה זו עלו מצדו של הפעיל בקשות נוספות: להבריח נשק וסמים לישראל; להעביר כלי נשק לפעילים בתוך הארץ; ואף לבצע חטיפה של אזרח או חייל ישראלי לשם יצירת מנוף לחץ לעסקת חילופים. העבירות הללו נותרו בשלב הכנה ותיאום – אך החשש הממשי שנשקף מהן היה ברור.

בחודש מאוחר יותר, רכש הנאשם ללא היתר תת-מקלע תקני. עם זאת, בהמשך הדרך, הוא לא העביר את הנשק לגורמים קשורים לארגון העוין, ומסר לרשויות את מיקומו של הנשק. עובדה זו נשקלה לטובתו בהמשך, לצד הודאתו בעובדות והבעתו נכונות לשתף פעולה בחקירה.

ההליך במחוזי: הרשעה והטלת מאסר קצר יחסית

במסגרת הסדר טיעון הורשע הנאשם בעבירות ביטחוניות ועבירות נשק, בהן מגע עם סוכן חוץ, מתן שירות או העמדת אמצעים לגוף המוגדר כארגון טרור, וקשירת קשר לפשע. בית המשפט המחוזי הדגיש כי מדובר בעבירות הפוגעות בביטחון המדינה, וכי הן תוכננו לאורך חודשים. נקבע כי במעשי הנאשם היה פוטנציאל ממשי לפגיעה באזרחי ישראל ולערעור הביטחון. עם זאת, המחוזי נתן משקל להודאה, לשיתוף הפעולה, ולהימנעות לבסוף מהעברת הנשק לידיים עברייניות – וגזר עונש של 42 חודשי מאסר בפועל לצד קנס כספי.

טענות הצדדים בערעור

• עמדת המדינה: מדובר בעבירות ברף חומרה גבוה במיוחד. הקשר עם פעיל זר המזוהה עם ארגון טרור נמשך למעלה מחצי שנה, הועברו כספים לקידום הברחות אמצעי לחימה, והופרדו שלבי תכנון מוקדמים להברחות נוספות, לרבות רעיונות מסוכנים כגון חטיפה לצורכי מיקוח. לשיטת המדינה, פסק הדין של המחוזי אינו משקף את רמת הסיכון ואת הצורך בהרתעה אפקטיבית.
• עמדת ההגנה: הנאשם חדל מיוזמתו מפעילותו עוד לפני מעצרו, לא העביר את הנשק לגורמים עוינים, מסר לרשויות את מיקומו של תת-המקלע, והודה בהזדמנות הראשונה. ההגנה טענה כי בנסיבות אלה יש להותיר את עונשו כפי שנגזר, תוך מתן משקל לשיקום ולהפחתת מסוכנות כתוצאה מהפסקת הפעילות.

פסק הדין בעליון: החמרה בעונש בשל סכנה ניכרת והרתעה

השופט הבכיר בבית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה וקבע כי מתחם הענישה שנקבע במחוזי מקל באופן המצדיק התערבות. נקבע כי עצם המגע עם סוכן חוץ מגלם פגיעה קשה בערכים המוגנים של ביטחון המדינה ושלמות הגוף וחיי אדם. לכן, המחוקק קבע לעבירה זו עונש מירבי חמור במיוחד, והפסיקה חזרה והדגישה כי יש ליתן משקל נכבד לשיקולי הרתעה כללית ומניעתית.

לצד עבירה זו, הרשעתו של הנאשם בעבירת נשק – ובפרט החזקת תת-מקלע תקני – מחמירה את התמונה. בתי המשפט נוהגים לראות בעבירות נשק גורם סיכון מיידי לשלום הציבור, גם כאשר הנשק לא הופעל בסופו של דבר. החזקה, הכנה או העברה של אמצעי לחימה נחזים כמקדמי-פגיעה הדורשים תגובה עונשית ברורה, מתוך תפיסה של מניעה והרתעה.

בהערכת כלל הנסיבות, העליון הדגיש את משך הקשר, ממדיו הבין-לאומיים, ההיערכות לביצוע הברחות והמעבר משלב דיבורים לשלב ביצועי (העברת כספים, רכישת נשק, סיורי גבול ותיעוד). כל אלה מעידים על נחישות עבריינית ומהווים סיכון שאינו בר-התעלמות. לכך הצטרף עבר פלילי קודם בעבירות נשק – נסיבה מחמירה המגבירה את הצורך בהרתעה אישית.

מנגד, ניתן משקל להודאת הנאשם, לשיתוף הפעולה ולמסירת הנשק לרשויות. עם זאת, נקבע כי נסיבות מקלות אלה אינן יכולות לאיין את חומרת המעשים. בפועל, בית המשפט המחוזי נתן להן משקל עודף, באופן שהפחית את רכיב ההרתעה והתוצאה העונשית מתחת לרף הראוי.

העליון ציין כי ערכאת הערעור אינה נוטה למצות את הדין עם הנאשם, אך כאשר מתגלה פער מהותי בין רמת הענישה לבין חומרת המעשים ומדיניות הענישה המקובלת – יש מקום להתערבות. לפיכך, הועמד עונש המאסר בפועל על שש שנים. יתר רכיבי העונש – לרבות תקופת מאסר מותנה וקנס – הושארו בעינם.

המסר המשפטי: הרתעה, מניעה והגנה על הציבור

מגע עם סוכן חוץ נחשב לאחת העבירות החמורות בדין הפלילי הישראלי, בין היתר משום שהסיכון הגלום בו טמון בעצם הקשר. בניגוד לעבירות אחרות המודדות נזק לאחר מעשה, כאן די בעצם ההתקשרות עם גורם עוין, בהחלפת מסרים ובהתווה שלבים אופרטיביים, כדי ליצור איום ממשי הדורש התערבות עונשית תקיפה. גם אם פעולות מסוימות אינן מתממשות בסופו של דבר, הפוטנציאל ההרסני לביטחון המדינה ולחיי אדם מצדיק ענישה שמדגישה מניעה מוקדמת.

במישור עבירות הנשק, הפסיקה חזרה וקבעה כי החזקת אמצעי לחימה, סחר בהם או הכנה להברחתם – כולם מהווים תשתית לסיכון שהתממשותו עלולה להיות מיידית וקטלנית. לפיכך, הענישה בתחום זה נוטה להחמיר, במיוחד כאשר מדובר באמצעי לחימה צבאיים דוגמת תת-מקלע, או כאשר העבירות נשזרות בפעילות בעלת הקשר ביטחוני-טרוריסטי.

עוד חזר העליון על העיקרון שלפיו עבר פלילי קודם – ובמיוחד בעבירות דומות – מעלה את הצורך בהרתעה אישית. מי שחוזר לנשק לאחר שהורשע בעבר, מאותת כי אמצעי הענישה שננקטו כלפיו בעבר לא השיגו את יעדם. במקרה כזה, ההצדקה להעלאת רף הענישה מתחזקת, לצד ההצדקה להרתעה כללית כלפי מי שעלולים לשקול צעדים דומים.

מה חשוב לדעת

• מגע עם סוכן חוץ הוא עבירה שבה עצם יצירת הקשר עם גורם עוין עשויה להספיק להרשעה, גם אם הפגיעה לא התממשה בפועל. האינטרס המוגן הוא ביטחון המדינה והציבור.
• עבירות נשק – ובייחוד החזקת נשק צבאי – נחשבות מסוכנות כשלעצמן. החוק והפסיקה מייחסים להן חומרה מיוחדת בשל הקרבה לנזק מיידי.
• הודאה, שיתוף פעולה והפסקת פעילות ביוזמת הנאשם הם שיקולים מקלים, אך הם אינם מאיינים את הצורך בהרתעה, במיוחד כשמדובר בעבירות ביטחוניות.
• עבר פלילי קודם בעבירות דומות מגביר את הצורך בהחמרה בעונש בשל הצורך בהרתעה אישית ובשמירה על שלום הציבור.
• ערכאת הערעור תתערב בגזר דין כאשר קיים פער ניכר בין חומרת המעשים לבין העונש שנגזר, או כשנדרש תיקון מדיניות ענישה לצורך הרתעה אפקטיבית.

סיכום

פסק הדין של בית המשפט העליון שולח מסר חד וברור: קשר עם גורמים עוינים והיערכות להברחת אמצעי לחימה לתוך ישראל ייענו בענישה מחמירה, גם אם חלק מהתוכניות לא התגשמו בפועל. ההחמרה מעמדת מאסר של 42 חודשים לשש שנות מאסר משקפת את תפיסת הסיכון הגבוהה הגלומה בעבירות אלה, את הצורך בהגנה על הציבור ואת עקרון ההרתעה – הכללית והאישית. לצד זאת, ההודאה ושיתוף הפעולה של הנאשם נשקלו אך לא הכריעו את הכף, לנוכח המשקל הרב שניתן לביטחון המדינה ולחיי אדם.