העליון דחה בקשת נאשם להשתלבות בקהילה טיפולית לפני גזירת הדין: שיקולי השיקום ייבחנו בעיקר בשלב הענישה

בית המשפט העליון דחה ערר של נאשם שביקש להשתלב בקהילה טיפולית עוד לפני שייגזר דינו. בפסק הדין הודגש כי שאלת השיקום והטיפול בהתמכרות נבחנת בעיקר בשלב הענישה, לאחר שמיעת טיעונים לעונש, וכי עצם קיומן של המלצות טיפוליות חיוביות אינו כובל את שיקול דעתו של בית המשפט בשלב המעצר. השופט שכתב את ההחלטה ציין עוד כי מוסדות הכליאה עצמם כוללים מסגרות טיפול משמעותיות, ולעיתים מאסר בפועל יכול לשמש נדבך מהותי בתהליך השיקום.

רקע והליך קודם

הנאשם הורשע בתחילת 2023, בעקבות הודאתו בהסדר טיעון, בעבירות חמורות של פגיעה מכוונת, ירי מנשק חם ונשיאת נשק. מאז סוף 2021 הוא מצוי במעצר מאחורי סורג ובריח. בתקופת מעצרו השתלב בתכנית גמילה ייעודית והקפיד להתמיד בה לאורך זמן. במהלך הדיונים עתר הסניגור לשחרר את הנאשם לקהילה טיפולית סגורה, בטענה כי זהו צעד הכרחי לטיפול בהתמכרותו ולהפחתת מסוכנותו.

המותב שדן בתיק העיקרי בבית המשפט המחוזי קבע כי שאלת השיקום במסגרת קהילה טיפולית תידון בהליך העיקרי, לאחר שיוצגו טיעוני הצדדים לעונש. בסופו של דבר, וברוב דעות, נדחתה הבקשה לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר טיפולית בטרם ייגזר דינו. לצד זאת הוזכר כי המסגרת הטיפולית בבית הסוהר פתוחה בפניו, וכי השיקום ייבחן בצורה מלאה בשלב הענישה.

טענות הצדדים

בערר שהוגש לעליון טען הנאשם כי נוצרה לו ציפייה לגיטימית להמשך הליך שיקומי בקהילה טיפולית, נוכח תסקירים חיוביים של שירות המבחן, החלטות קודמות בתיק והעובדה שכבר עבר ראיונות במסגרות טיפוליות מתאימות. עוד ביקש כי הערר יישמע בפני מותב מורחב של שלושה שופטים, בטענה שמדובר בסוגיות עקרוניות המשפיעות על נאשמים רבים השוהים במעצר.

מנגד טענה המדינה כי מסוכנותו של הנאשם נלמדת הן ממעשיו החמורים והן מעברו הפלילי. לשיטתה, המקרה אינו עומד בקריטריונים שנקבעו בפסיקה להעברה לקהילה טיפולית במהלך המעצר, ובפרט כאשר מועד גזר הדין קרוב יחסית. המדינה הדגישה כי שלב המעצר נועד להבטיח את ביטחון הציבור ואת תקינות ההליך, ופתרונות שיקומיים יישקלו בעיקר במסגרת גזירת הדין.

• הנאשם: תסקירים חיוביים, ראיונות בקהילה טיפולית וציפייה לגיטימית לשילוב.
• המדינה: מסוכנות גבוהה, עבר פלילי ותזמון מאוחר המקרב לגזר הדין – אין הצדקה לשחרור.
• המחלוקת: האם יש לדון בשיקום כחלופת מעצר או להותירו בעיקר לשלב הענישה.

הכרעת העליון: השיקום נבחן בעיקר בשלב הענישה

שופט בית המשפט העליון דחה את הערר ואת הבקשה להעברת הדיון למותב תלתא. השופט קבע כי אין כאן סוגיה עקרונית המצדיקה הרחבת ההרכב, וכי פסק הדין של המחוזי מבוסס, מנומק ומיישם הלכה פסוקה לגבי העיתוי הראוי לבחינת הליכי טיפול וגמילה – בעיקר בשלב גזירת הדין, לאחר שהשתכללו הנתונים והוצגו טיעוני הצדדים לעונש. מושג "חלופת מעצר" הוסבר בפסק הדין כצעד בו משוחרר נאשם בתנאים מגבילים במקום מעצר, לעיתים במסגרת טיפולית; ואולם, צוין כי חלופה זו תיבחן בזהירות יתרה כאשר ההליך קרוב לשלב גזר הדין.

העליון חידד עיקרון נוסף: ככל שמועד גזר הדין מתקרב, משקלם של שיקולי השיקום בשאלה אם לשחרר נאשם לחלופת מעצר פוחת, והבחינה העיקרית של ההיבט הטיפולי תיעשה במסגרת הענישה עצמה. זאת, מפני שבשלב גזירת הדין בוחן בית המשפט את מכלול השיקולים – גמול, הרתעה, שיקום והגנה על הציבור – ויכול להתאים מסלול טיפולי בתוך או לצד מסגרת המאסר, לפי העניין.

ציפייה והסתמכות – לא שיקול מכריע בשלב המעצר

אחת מטענות ההגנה התמקדה באינטרס ההסתמכות: לטענת הנאשם, עצם ההפניה לראיונות והמלצות חיוביות של גורמי הטיפול מקימות ציפייה ברורה לשחרור לקהילה. בית המשפט העליון דחה טענה זו. נקבע כי עצם בדיקת האפשרות לשילוב בקהילה טיפולית אינה מבטיחה קבלה לחלופה, ואין בה כדי לכבול את ידי בית המשפט.

השופט הסביר כי אם ציפייה סובייקטיבית של נאשם תהפוך לשיקול מכריע, עלולה להיווצר תופעה לא רצויה: בתי המשפט ימנעו מלבקש חוות דעת מקצועיות של גורמי טיפול בשל החשש שהמלצה חיובית תייצר ציפייה שתכבול את שיקול דעתם. גישה זו, כך צוין, תפגע באינטרס של כלל העצורים, שכן היא תצמצם את בחינת החלופות האפשריות מלכתחילה.

• המלצות חיוביות אינן התחייבות לשחרור לחלופה טיפולית.
• בחינת חלופה טיפולית אינה כובלת את ידי בית המשפט, גם אם נוצרת ציפייה אצל הנאשם.
• יש לשמור על שיקול דעת שיפוטי מלא, לטובת בחינה עניינית של כלל האפשרויות.

התנהלות הנאשם והשפעתה על הבקשה

עוד עמד בית המשפט על כך שהנאשם שקל לחזור בו מהודאתו אם בקשתו לשחרור לקהילה טיפולית לא תתקבל. התנהלות זו פוגעת במשקל טענתו בדבר נטילת אחריות מלאה, חרטה כנה ומסלול שיקומי מגובש. בית המשפט ציין כי אין להשלים עם מצב שבו נאשם מבקש בו-זמנית ליהנות מפירות הודאתו והתקדמותו הטיפולית, ובמקביל מאיים לחזור בו מן ההודאה אם לא ייענו בקשותיו הדיוניות. החזקת החבל משני קצותיו – כך נאמר – אינה מתיישבת עם כנות תהליך שיקומי.

שיקום בין כותלי הכלא – אפשרות ולא סתירה

פסק הדין התייחס בהרחבה לטענה רווחת במערכת הפלילית שלפיה מאסר פוגע אנושות בשיקום. השופט הדגיש כי לעיתים אכן קיים סיכון כזה, אך אין לראות בשיקום חלופה יחידה למאסר או להפך. בפועל, יש בכלא תכניות טיפוליות, קבוצות גמילה, מסגרות חינוכיות ותעסוקה, שמטרתן להכין את האסיר לשיבה מדורגת לחברה. עבור לא מעט נאשמים, ההתמדה בתכניות אלו היא נדבך משמעותי בשיקום ואף תנאי להצלחה.

בהקשר זה הובהר כי אין קיצורי דרך: התמדה, עמידה בכללים, השתתפות פעילה בתכניות טיפוליות והפנמה של תהליכים הם המפתח. לכן, גם אם ייגזר מאסר בפועל, אין פירוש הדבר נסיגה משיקום. להפך – מסגרת מאורגנת, ומפוקחת, עשויה להוות לצעירים ולבוגרים כאחד חממה טיפולית שתסייע לניתוק ממעגל הסמים והעבריינות, ותבנה יכולות התמודדות לקראת השחרור.

• מאסר אינו שולל שיקום; לעיתים הוא מאפשר תהליך טיפולי עקבי ומוגן.
• שיתופי פעולה עם גורמי טיפול בשב"ס ותכניות גמילה בכלא עשויים לחזק את הרצון והיכולת לשוב לחברה.
• שיקולי שיקום הם חלק ממערך הענישה וייבחנו במלואם בגזירת הדין.

השלכות ההחלטה ומשמעותה המעשית

ההחלטה מבהירה למותבים בבתי המשפט המחוזיים והשלום כי אין הכרח לראות בהמלצה טיפולית ככובלת בשלב המעצר, וכי בירור מעמיק של חלופות אפשרי מבלי לפגוע בשיקול הדעת. עוד היא מזכירה לסנגורים כי מסמכים חיוביים אינם כשלעצמם מקימים זכות לשחרור לקהילה טיפולית, במיוחד כאשר מועד גזר הדין קרוב. עבור נאשמים המצויים במסלול טיפולי, המסר כפול: מצד אחד, התהליך שקדם לגזירת הדין אינו מבוטל; מצד שני, שאלת השחרור לקהילה נשקלת בעיקר במסגרת הענישה, לצד שיקולים נוספים של הרתעה, גמול והגנה על הציבור.

העליון גם הדגיש כי עצם פתיחת הדלת לשקילת חלופה טיפולית אינה מבטיחה קבלתה בסופו של דבר. על כן, אין לייחס לבחינה המקדימה משקל שיוצר הסתמכות מחייבת. מנגד, אין לפרש בדיקה זו כתרגיל סרק; לעיתים אכן יימצא שהחלופה ראויה, אך הדבר ייקבע במבחן כולל של עיתוי, מסוכנות, היענות הנאשם לתכנית ותמונת המצב העדכנית בתיק.

לבסוף, בית המשפט הותיר פתח של תקווה: חרף חומרת המעשים והתנהלותו הדיונית הבעייתית לעתים, רצונו של הנאשם להשתקם והדרך הטיפולית שבה החל ניכרים מן המסמכים. אם ייגזר מאסר בפועל, ניתן יהיה להמשיך במסלול השיקומי במסגרת הכלא, מתוך ציפייה שיבחר להתמיד ולשמור על רצף טיפולי.

הערר נדחה אפוא, וכמותו גם הבקשה להעברת הדיון להרכב מורחב. ההכרעה משמרת את האיזון בין שמירת ביטחון הציבור וניהול ההליך הפלילי התקין, לבין מתן משקל ממשי לשיקום – אולם בעיקר בשלב גזירת הדין, שם יוכלו גורמי המקצוע ובית המשפט לעצב תכנית מותאמת לאדם ולנסיבותיו.

מונחים משפטיים בקצרה: "חלופת מעצר" – שחרור של נאשם מהמעצר בתנאים מגבילים, לעיתים בתוך מסגרת טיפולית, במקום שהייה בבית מעצר; "תסקיר שירות המבחן" – חוות דעת מקצועית המוגשת לבית המשפט לגבי מסוכנות, מוטיבציה לשיקום ויכולת השתלבות בתכנית; "מותב תלתא" – הרכב של שלושה שופטים, המיועד בדרך כלל לתיקים או סוגיות בעלי חשיבות מיוחדת; "ערר" – פנייה לערכאה גבוהה יותר על החלטה נתונה, לרוב בענייני מעצרים והליכים ביניים.

סיכומו של דבר: בית המשפט העליון קבע כי בשלב המעצר אין מקום, ככלל, לשחרור לקהילה טיפולית כאשר גזר הדין קרוב, וכי השיקום יישקל במלואו בעת הענישה. יחד עם זאת, הודגש כי מסגרות טיפול בין כותלי הכלא יכולות להוות נדבך משמעותי בשיקום, וכי ההתמדה בדרך זו עשויה להסיט נאשמים ממסלול הפשיעה בחזרה לחברה.