בית המשפט: שינוי מדיניות ברשות אינו פוטר מפיצויים לדוגמה על פיגוע עבר קטלני

בית משפט מחוזי במרכז הארץ קבע כי שינוי מדיניות עתידי ברשות הפלסטינית, במסגרתו תופסק התמיכה הכלכלית למשפחות אסירים, אינו משפיע על חובת הפיצוי לדוגמה כלפי נפגעת פיגוע קטלני שאירע לפני שנים רבות. ההכרעה נוגעת לתביעה אזרחית שהגישה צעירה, אשר איבדה את אמה בפיגוע התאבדות בבית קפה הומה אדם בשלהי שנות התשעים, והותירה אותה תינוקת בעגלה. בית המשפט הבהיר כי הרשות צברה לאורך השנים מעמד של “מאשררת” פעולות טרור, בין היתר בשל מנגנון תשלומים ממושך למשפחות אסירים, ומשכך אין די בהצהרה על שינוי מדיניות מאוחר כדי לחלץ אותה מחובותיה בהליך הנוכחי.

הרקע: פיגוע קטלני ותביעה אזרחית רחבת היקף

ליבת התיק נסובה סביב פיגוע התאבדות שאירע בשנת 1997 בבית קפה באזור המרכז. המחבל פוצץ מטען בשעת עומס, וגרם לאבידות בנפש ובפגיעות קשות. בין הקורבנות הייתה אמה של התובעת, אז תינוקת כבת שבעה חודשים. שנים לאחר מכן, ובעקבות השלכות נפשיות מתמשכות, הוגשה תביעה אזרחית רחבה נגד ארגון טרור וחוליית המבצעים, וכן נגד הרשות הפלסטינית בטענה כי תמיכתה הכספית ארוכת השנים במשפחות אסירים מהווה אישרור (אימוץ והכשרה בדיעבד) של פעולות הטרור.

בעוד הגורמים שנטען כי ביצעו ותכננו את הפיגוע לא הגישו הגנה וניתן נגדם פסק דין בהיעדר, הרשות ביקשה להתגונן. בין היתר טענה כי בשנה החולפת התקבלו אצלה החלטות חדשות המכוונות לצמצם או להתנות העברת כספים לאוכלוסיות מוחלשות בלבד, והציגה זאת כעדות לשינוי תפיסתי-נורמטיבי שיש בו כדי להשפיע על שאלת החבות. במקביל, הצדדים הגיעו להסכמה דיונית — הסדר פרוצדורלי בניהול ההליך — שנועדה לייעל את הבירור ולשמש בסיס לקידום פסק דין חלקי בשאלת החבות לפי חוק לפיצוי קורבנות טרור.

טענות הרשות: שינוי מדיניות, חזרה מהסכמה דיונית ובקשה להבאת ראיות

הרשות ביקשה מבית המשפט לחזור בה מההסכמה הדיונית ולאפשר לה להגיש ראיות חדשות בדבר השינוי הנורמטיבי הפנימי. לשיטתה, החוק הישראלי שנכנס לתוקף בשנת 2024, המטיל פיצויים לדוגמה על מבצעי טרור ועל מי שמתגמל טרור, מקים חזקה הניתנת לסתירה. מכאן, טענה הרשות, כי לאחר שינוי המדיניות והחקיקה הפנימית בצידה — יש לאפשר פתיחת שלב הראיות מחדש כדי להראות שבפועל אין עוד מתן “תגמול” למשפחות אסירים באופן שיטתי ורחב, וכי מטרת המערך הנוכחי היא הומניטרית ומידתית בלבד.

עוד נטען כי בקשת התובעת לפסק דין חלקי הוגשה לאחר גיבוש ההסכמה הדיונית, ומכאן שחל שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת של מתכונת הראיות וסדר פעולות ההליך. הרשות ביקשה להגיש מסמכים נורמטיביים ותצהירים עדכניים שיאשרו את הפסקת התשלומים שבהם דובר לאורך שנים.

מסגרת משפטית: פיצויים לדוגמה, “מאשררת” לעומת “מתגמלת” והסכמה דיונית

בית המשפט חזר והבהיר כי החוק הישראלי לפיצוי קורבנות טרור שנכנס לתוקף בשנת 2024 מייצר מנגנון של פיצויים לדוגמה — סכום סטטוטורי, בעל אופי הרתעתי, שאינו תלוי בהוכחת מלוא היקף הנזק הקונקרטי. פיצויים לדוגמה נועדו לשדר מסר ברור: מי שמבצע או תומך (במובן של תגמול) או מאשרר פעולות טרור, יישא בתשלום משמעותי לנפגעים, לצד המסלול הנזיקי הרגיל. בית המשפט הזכיר גם את הפסיקה הקיימת עוד בטרם כניסת החוק לתוקף, שהכירה באחריות נזיקית של מי שאישרר פעולת טרור — בין אם באמצעות מסגרות תשלומים קבועות ובין אם בדרך אחרת המעניקה גושפנקה בדיעבד.

ההבחנה בין מונחי היסוד “מאשררת” ו“מתגמלת” תופסת מקום מרכזי בניתוח המשפטי: “מאשררת” היא מי שמקנה לגיטימציה בדיעבד למעשה — למשל באמצעות משטר תשלומים ממוסד לאורך זמן — ואילו “מתגמלת” מתייחסת למי שמעבירה תשלום כתגמול שנועד לקשור תמריץ או תמורה לפעולת הטרור. בעוד ב“תגמול” יש לעתים צורך להראות זיקה תכליתית או סיבתית בין התשלום לפעולה, הרי ש“אישרור” נלמד גם מהקיום המתמשך של מסגרת משפטית-מנהלית המאפשרת ומבטאת אימוץ. לצד זאת, “הסכמה דיונית” היא הבנה בין הצדדים לניהול ההליך — למשל ויתור הדדי על חקירה של מומחים או קביעת מתווה ראיות — שאין לסטות ממנה חד-צדדית אלא ברשות בית המשפט ובנסיבות חריגות.

• פיצויים לדוגמה: כלי סטטוטורי להרתעה ולמסר ציבורי, שאינו תלוי בהוכחת נזק פרטני מלא.
• “מאשררת” לעומת “מתגמלת”: אישרור הוא לגיטימציה בדיעבד המתבטאת בין היתר במשטר תשלומים ארוך שנים; תגמול הוא העברת כספים כתמריץ או כפרס לפעולה.
• הסכמה דיונית: הסדר פרוצדורלי מחייב, שביטולו מצריך החלטת בית משפט ובדרך כלל רק בהתקיים שינוי נסיבות מהותי.

יישום לדין: שינוי עתידי אינו מוחק אישרור עבר, וההליך מתקדם לסיכומים

לאחר שבחן את טענות הצדדים, בית המשפט קבע כי ההסכמה הדיונית תחול ותישמר. אמנם הוכר בכך שהוגשה בקשה לפסק דין חלקי לאחר גיבוש ההסדר, ושמדובר בהליך בעל השלכות כספיות ניכרות — אך השאלה המכרעת היא האם הראיות החדשות שביקשה הרשות להגיש עשויות לשנות את התוצאה המשפטית. התשובה שניתנה הייתה שלילית: גם אם יוכח שינוי אמיתי וממשי במדיניות הרשות ביחס להעברות למשפחות אסירים מכאן ולהבא, אין בכך כדי לפגוע בקביעה שהרשות שימשה לאורך השנים כמי שמאשררת פעולות טרור, ועל כן חבה בתשלום פיצויים לדוגמה בהליך דנן.

בית המשפט עיגן מסקנה זו בשני נדבכים: ראשית, זיקת האחריות כאן נלמדת מהתנהלות ממושכת לאורך עשרות שנים, שבמהלכן הועברו כספים בהיקפים משמעותיים, והדבר מבסס את דימוי האישרור בדיעבד. שנית, מאחר שמדובר בפיצויים לדוגמה — מסלול ייחודי בעל תכלית הרתעתית — שאלות הנזק הפרטני והיקפיו אינן משמשות נקודת המוקד; די בהתקיימות התנאים הסטטוטוריים הבסיסיים. בהקשר זה הודגש כי אין חולק שאמה של התובעת נרצחה בפיגוע, ולאחריו נקבעה לתובעת נכות נפשית צמיתה בשיעור שנע סביב החמישית, כפי שקבע מומחה שמונה על ידי בית המשפט. מעבר לכך, גם לפי עמדת ההגנה עצמה הוכרה נכות לצמיתות בשיעור נמוך יותר — ודי בכך, לפי הדין החל, כדי להיכנס לגדר הזכאות למנגנון הפיצוי לדוגמה.

נוכח כל אלה, הבקשה לחקור בשלב זה את המומחה ואת המצהירים נדחתה. בית המשפט ציין כי הצדדים כבר ויתרו בהסכמה דיונית על חקירת המומחה מטעם בית המשפט, וכי אין מקום לפתוח מחדש את שלב הראיות חרף עדכונים נטענים בדבר שינוי מדיניות עתידי. המסקנה המעשית: ההליך יתקדם לשלב הסיכומים, ובמסגרתם יתבקשו הצדדים להתייחס גם לעילת הפיצויים לדוגמה שנוספה לכתב התביעה המתוקן.

מדיניות ותכלית: שינוי מבורך לעתיד, אך לא תרופת פלא לעבר

בית המשפט הוסיף כי ככל שיוכח שינוי מדיניות אותנטי ברשות, המדובר במהלך מבורך המכוון לעתיד וליצירת תמריצים ראויים במרחב הציבורי; עם זאת, שינוי כזה אינו פועל רטרואקטיבית ואינו מוחק את השפעת המנגנונים שהתנהלו לאורך עשרות שנים, אשר שימשו אישרור לפעילות טרור ומבססים את החבות בהליך הספציפי. מבחינה נורמטיבית, כך נקבע, החלת שינוי מדיניות בדיעבד על אירועי עבר תכרסם בתכלית ההרתעה של הפיצויים לדוגמה, ותעודד ניסיונות “לנקות שולחן” באמצעים אדמיניסטרטיביים מושהים.

לצד זאת, חזר בית המשפט על מבחני המשנה בנוגע להסכמות דיוניות: גמישות פרוצדורלית יכולה להינתן במקרים חריגים, אך מותנית בכך שלראיות נוספות יש פוטנציאל ממשי לשנות את התוצאה. משהתשובה לכך הייתה שלילית, אין הצדקה לסטות מן ההסכמה שגובשה ולחשוף את ההליך לעיכובים ולסיבוכים.

נקודות מרכזיות בהחלטה

• שמירת ההסכמה הדיונית: אין להתיר לרשות לחזור בה באופן חד-צדדי, בהיעדר פוטנציאל ראייתי לשינוי התוצאה.
• פיצויים לדוגמה חלים: די בהתקיימות תנאי הזכאות הבסיסיים — מוות בפיגוע ונכות צמיתה לנפגעת — כדי להקים עילה לפיצוי לדוגמה.
• אין רטרואקטיביות לשינויי מדיניות: גם אם יופסקו תשלומים בעתיד, אין בכך כדי למחוק את אישרור העבר.
• אין צורך בחקירת מומחה בשלב זה: הצדדים ויתרו על כך מראש, וחוות הדעת השיפוטית נותרת הבסיס לקביעת שיעור הנכות.

בסיכומו של דבר, בית המשפט דחה בשלב זה את הבקשה למתן פסק דין חלקי, אך הורה כי ההליך יתקדם לסיכומים בהתאם למתווה הדיוני שהוסכם. עילת הפיצויים לדוגמה מכוח הדין הקיים נותרה על כנה, והדיון יתמקד ביישומה הקונקרטי למקרה, על רקע העובדה שהרשות הוכרה כמי שאישררה את מעשה הטרור באמצעות משטר תשלומים ממושך בעבר. בכך משודר מסר חד: שינויי מדיניות עתידיים מבורכים כשלעצמם, אך אינם מהווים תרופה לעוולות עבר ואינם פוטרים מהחובה לפצות את הנפגעים לפי הדין.