שימוש רשלני בבינה מלאכותית: עורך דין הגיש פסיקה פיקטיבית בטעות והופנה לבירור

בשבועות האחרונים אירע מקרה חריג בבית הדין לעבודה, כאשר עורך דין הגיש סיכומים אשר כללו ציטוטים מפסקי דין שלא קיימים, על פי החשד כתוצאה משימוש לא זהיר בכלי בינה מלאכותית. התקרית עוררה דיון ציבורי ומשפטי סביב אחריותם של עורכי דין בעת השימוש בטכנולוגיה חדשנית ומשמעות ההשלכות על ההליך המשפטי.

התרחשות המקרה והתגובה של בית הדין

עורך דין אשר ייצג תובע בתיק אזרחי בבית הדין האזורי לעבודה באזור המרכז, הגיש לבית המשפט מסמך מסכם, שהתברר כי הוספו אליו פסקי דין שלא היו קיימים מעולם. לאחר שהתברר העניין, עורך הדין טען כי לאחר שכתב את הסיכומים העביר אותם למתמחה במשרדו, במטרה שהיא תוסיף חומר משפטי ותקינים, אך המתמחה, לפי הגרסה, הסתייעה בכלי בינה מלאכותית, אשר "המציא" ציטוטים ומקורות משפטיים שלא התרחשו בפועל.

המסמך הוגש מבלי שעבר בדיקה חוזרת על ידי עורך הדין, וכתוצאה מכך, ניסחו כתבי טענות אשר כללו טיעונים וציטוטים שהתבססו על פסקי דין פיקטיביים. עם חשיפת הכשל, הגיב בית הדין בתקיפות והורה לעורך הדין לנמק מדוע אין להטיל עליו הוצאות אישיות בתיק זה, בשל הרשלנות שנגרמה.

תגובות בית המשפט והשלכות

סגן נשיא בית הדין הבהיר באופן חד משמעי כי האחריות המלאה על הנאמר והמצורף לכתבי הטענות מוטלת על עורך הדין המייצג, ולא ניתן להסירה ממנו בטענה להעברה לא מבוקרת למתמחה, גם אם זו נעזרת בטכנולוגיות מתקדמות כגון בינה מלאכותית.

• עורך הדין לא נתן הנחיות מספקות למתמחה לוודא את אמיתות המקורות.
• הסיכומים הוגשו לבית המשפט מבלי שעברו בדיקת עריכה סופית על ידי עורך הדין המייצג.
• בית הדין סירב למחוק לחלוטין את התביעה, אך חייב את התובע לשלם הוצאות משפט לנתבעת בגין המחדל.

הנחיית בית המשפט לעורך הדין להסביר מדוע לא יישא בהוצאות אישיות (במקום להטיל אותן על הלקוח) נועדה להדגיש כי לקוח אינו צריך להיפגע ממעשים בלתי זהירים או טעויות מקצועיות של עורך דינו.

שימוש בטכנולוגיית AI במערכת המשפט

הופעת הבינה המלאכותית במרחב המשפטי יוצרת אתגרים חדשים. בתי המשפט הבהירו באחרונה כי תועלת השימוש בטכנולוגיה רבה, אך במקביל טמונים בה סיכונים – במיוחד כאשר בינה מלאכותית "הוזה" ומייצרת מקורות שאינם בנמצא.

בפסקי דין ודיונים מהעת האחרונה, חזרו שופטים והבהירו כי אין מקום למקורות משפטיים כוזבים או לטעוני שווא בכתבי טענות. חלק מהשופטים נדרשו להבחין בין יתרונות החדשנות, המאפשרת ניהול ידע ומשאבים ביעילות, לבין החובה לבדוק בקפידה כל מסמך בטרם הגשתו לבית המשפט.

המשמעות והאחריות המקצועית

הפסיקה מדגישה את האחריות האישית של כל עורך דין על המסמכים אותם הוא מגיש. מסירת מסמכים לבדיקה או עריכה בידי מתמחה אינה פוטרת מאחריות, ותהליך העבודה במשרד מחייב בקרת איכות הדוקה יותר עם השימוש בתוכנות מתקדמות.

בית הדין קבע כי ניתן לתקן את הטעות – ההליך יימשך תוך אפשרות להגיש סיכומים מתוקנים, אך עדיין עומדת בחזקת עורך הדין הדרישה להסביר את מחדלו ובמידת הצורך לשאת בהוצאות אישיות בגין שגיאותיו.

לקראת עתיד המשפט והבינה המלאכותית

המקרה מהווה תמרור אזהרה נוסף למשרדי עורכי דין ולגורמים משפטיים, ומלמד על חשיבות הפיקוח והביקורת על חומר המוגש לבית המשפט. שילוב טכנולוגיות מתקדמות מחייב זהירות יתרה – הן בשימוש והן בבדיקה קפדנית של כל נתון, במיוחד כאשר מדובר במקורות משפטיים וציטוטי פסיקה.

בסיכומו של דבר, האחריות לספק לבית המשפט מידע מדויק, לרבות באשר לפסיקות הנסקרות ומקורות האסמכתא, מוטלת אך ורק על המגישים עצמם. הטמעה נכונה של כלים דיגיטליים במשרדי עורכי הדין לא תוכל להחליף שיקול דעת מקצועי ועריכת בדיקות נאותות, בייחוד כאשר מונחים על כף המאזניים שמם ומקצועיותם של נציגי הציבור במערכת המשפט.

פרופסיונאליות, זהירות ובדיקה מדוקדקת של כל מסמך המוגש לבית המשפט – אלה עיקרי ההתנהלות הנדרשים במאה ה-21, לצד יתרונות הקדמה.