מנהל מכירות זכה בפיצויי פיטורים חרף טענות למעילה באמון

פסק דין שניתן לאחרונה בבית הדין האזורי לעבודה דן במחלוקת בין תחנת רדיו מסחרית לבין מנהל מכירות בכיר, שפוטר ממשרתו לאחר יותר משני עשורים של עבודה. בית הדין פסק כי אין הצדקה לשלול מהמנהל את פיצויי הפיטורים, למרות טענות המעסיק כי התנהל בניגוד לחובת האמון.

הרקע לסכסוך – פיטורים ללא פיצויים

תחנת הרדיו העסקית החליטה לסיים את העסקתו של מנהל מכירות שהועסק על ידה במשך כ-22 שנים. לדברי התחנה, הפיטורים נעשו ללא תשלום פיצויי פיטורים בשל טענות על כך שהמנהל עסק בעניינים אישיים בשעות העבודה ואף עבד, לכאורה, אצל גוף אחר – פעולה המהווה לטענתם הפרה בוטה של חוזה העבודה ושל חובת האמון. חובת אמון משמעותה, בין היתר, שעל עובד להעדיף את טובתו של המעסיק בשעות העבודה ולא לפעול בעניינים אישיים או למען גורם מתחרה.

המנהל, שכפר בטענות, הגיש לבית הדין תביעה נגדית, בה עתר כי התחנה תפצה אותו לא רק בפיצויי הפיטורים שלהם הוא זכאי, אלא גם בתגמולים נוספים, בגין רכיבים שונים שצבר לאורך שנות עבודתו. בין היתר, נטען כי עצם פיטוריו, לאחר תרומה מקצועית ארוכת שנים, מהווה פגיעה קשה בזכויותיו.

העובדות ומוקד המחלוקת

המנהל הצטרף לתחנת הרדיו בסוף שנות ה-90, תחילה כמנהל מכירות ולאחר מכן קודם לתפקיד מנהל ארצי לשוק הפרטי. לדברי התחנה, ממצאים מחקירה פרטית חשפו כי במהלך שנת 2020 ביצע המנהל סידורים פרטיים בזמן עבודה: ביקר בקניון, הפקיד כספים בבנק ואף הספיק לבצע טסט לרכבו.

בעקבות ממצאים אלו, ולאור העובדה שלדברי המעסיק חלה ירידה משמעותית בתרומתו המקצועית, דרשה התחנה לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים, תוך טענה שאין לאפשר לפרוע את כספי הפיצויים המגיעים לעובד שפעל בניגוד לאינטרס החברה. זאת ועוד, במסגרת הגנתה הגישה התחנה גם תביעה שכנגד – דרישה חוקית שבה הנתבע בעצמו הופך לתובע בפסק הדין – בה ביקשה כי בית הדין יכיר באופן רשמי בצדקת שלילת הפיצויים.

טענות הצדדים: פגיעה אישית מול חשש להרתעה

בתביעתו טען המנהל, שעיסוקו בעניינים אישיים לא עלה כדי פגיעה של ממש בתפקודו או הפרה של החוזה. לדבריו, כל פעולותיו היו קשורות לניהול מערך המכירות והגיוס – ולא מדובר בעבודה אצל גוף אחר. בנוסף, הדגיש כי במשך 22 שנות עבודתו לא נרשמו נגדו הסתייגויות מהותיות או הפרות משמעת.

מנגד, המעסיק סבר כי מדובר בהתנהלות פסולה, שמצדיקה סנקציה חמורה – שלילת מלוא הפיצויים. "לא ניתן להעלים עין ממי שהופך את יום העבודה הפרטי ליום סידורים אישיים, תוך התרשלות ממושכת בתפקיד מרכזי", נטען בהליך.

תפקידו של בית הדין: איזון בין זכויות העובד לאינטרס המעסיק

בית הדין האזורי לעבודה התבקש להכריע בסוגיה המרכזית: האם מעשים אלו מהווים הפרה חמורה שמצדיקה שלילת פיצויי פיטורים. לפסיקת פיצויי פיטורים משקל רב בשוק העבודה, שכן פעמים רבות מדובר בבסיס כלכלי ממנו נסמכת משפחת העובד, במיוחד כשמדובר בעובד ותיק.

בפסק הדין פורט כי חקירתו של המנהל לא העלתה תמונה מובהקת של זלזול קיצוני בהתחייבות כלפי המעסיק או מעילה חמורה שראוי לקנוס עליה בשלילה מוחלטת של הפיצויים. עוד ניתן דגש להיקף העבירות, לתרומתו רבת השנים של המנהל, לגילו ולכך שמציאת מקום עבודה חדש בגיל מאוחר אינה מלאכה פשוטה.

הכרעה: פיצויי הפיטורים לא ישוללו

בית הדין הדגיש כי פיטורים עצמם מהווים צעד משמעותי כלפי העובד, במיוחד כאשר מדובר ביחסי עבודה ארוכים ומתמשכים שהתבססו על אמון הדדי במשך שנים רבות. לשיטתו, יש בכך די בשביל להוות ענישה או "סנקציה" בגין התנהלות לא תקינה בשנה האחרונה.

• בית הדין פסק שלא התקיימה עילה חמורה לשלילת פיצויי פיטורים.
• המנהל יקבל את מלוא הפיצויים ואת יתר הזכויות החוזיות שצבר.
• סכום הפיצויים נקבע על סך כ-200 אלף ש"ח, ובנוסף פדיון ימי חופשה חויב בסכום נוסף של כ-27 אלף ש"ח.
• התביעה שכנגד שהגישה התחנה נדחתה.

משמעות ההחלטה והשלכותיה

פסיקתו של בית הדין האזורי לעבודה ממחישה את האיזון העדין שמערכת המשפט שואפת אליו בין זכויות העובד לבין צורכי הארגון. מדובר בהחלטה שתהיה לה השפעה על מקרים דומים בהם עובדים ותיקים מפוטרים עקב סיבות משמעתיות, אך עיקרון המידתיות נשמר ולא חוצה את גבול הפגיעה המוצדקת בזכויותיהם לאחר שנים רבות של תרומה מקצועית.

לסיום, בית הדין הדגיש שהשלכת פיצויי הפיטורים הינה סנקציה דרסטית שמורה למקרים קיצוניים בלבד, ויש להפעילה בזהירות ותוך שיקול דעת, בעיקר בבואו של עובד ותיק שנמצא לפני שלב חדש ומשמעותי בחייו.

זהירות ואיזון בדרכי הענישה – כך יכולה מערכת העבודה להגן על זכויות העובדים גם כשיש פגם בהתנהלותם, מבלי להטיל סנקציות בלתי מידתיות הפוגעות בהווה ובעתיד הכלכלי של העובד ובני משפחתו.