בית הדין דחה תביעה להשבת כספי קצבת פנסיה שנמשכו בטעות לאחר מותו של פנסיונר

מקרה יוצא דופן בו הופקדו לחשבון אישה שנרצחה סכומים משמעותיים מקרן פנסיה, עורר דיון משפטי עקרוני בבית הדין לעבודה: מי אחראי להחזיר את הכספים – בת המנוחה שהיתה מיופת כוח בחשבון, או שמא אדם אחר? סוגיה זו מדגימה כיצד טעויות אדמיניסטרטיביות של גופים מוסדיים עלולות להוביל להליכים משפטיים מורכבים.

הרקע לאירוע: תשלומים לאחר הפטירה

האישה, פנסיונרית שפרשה לגמלאות זה מכבר, נרצחה על ידי בן זוגה מעבר לים בשנת 2005. על אף פטירתה, המשיכה קרן הפנסיה לשלם לחשבונה קצבה חודשית במשך למעלה מעשור – טעות שהובילה להפקדה של למעלה מרבע מיליון שקלים בחשבון, בו הייתה לבתה ייפוי כוח לטיפול בנושאים בנקאיים.

• קרן הפנסיה העבירה סכום עודף של יותר מ-250 אלף שקלים לאחר הפטירה.
• ביתה של המנוחה הייתה מיופת כוח בחשבון, אך טענה שלא משכה את הכספים.
• בהליך המשפטי נטען כי על הבת להשיב את הכסף לקרן.

הטענות בין הצדדים

בתביעה שהוגשה לבית הדין, טענה קרן הפנסיה כי הבת, אשר נרשמה כמיופת כוח בחשבון, עשתה שימוש בכספים ולאור זאת עליה להשיבם. הבסיס המשפטי לכך – כללים בתקנון הקרן המחייבים השבת קצבה ששולמה שלא כדין, לצד עקרונות מ'ההתעשרות שלא כדין', המאפשרים בקרות מסוימות לחייב בהשבה כאשר אדם נהנה שלא בצדק מכספים שאינם שייכים לו.

הבת דחתה מכל וכול את הטענה, והוסיפה כי כלל לא שהתה בארץ בשנים הרלוונטיות ושאין לה קשר למשיכת הכספים. לדבריה, עזבה את הארץ זמן קצר לאחר מותה הטרגי של אמה ובמשך שנים רבות התגוררה במדינה אפריקאית, ממנה שבה לישראל רק עקב מחלה. כמו כן, הסבירה שהחשבון הופעל למען הנוחות בלבד, לצורך סיוע לאם הזקנה, ושלא הייתה לה כל ידיעה על פעולות בחשבון לאחר הפטירה.

שאלת הסמכות ותוקף ייפוי הכוח

סוגיית ייפוי הכוח עמדה בלב המחלוקת: בית הדין הסביר כי ברגע שפטירת המנוחה, בוטל באופן אוטומטי ייפוי הכוח שניתן לבתה. פירוש הדבר – גם אם הייתה מיופת כוח, מרגע שאמה נפטרה לא חלה עליה החובה לפקח או לדווח על המתרחש בחשבון, שכן אין עוד תוקף להסדר הייצוגי שניתן לה.

• ייפוי כוח לחשבון בנק פוקע ממילא עקב פטירת נותן הביטוי.
• המשך החזקת כרטיס בנק או אפשרות טכנית לפעול – אינם מקנים אחריות אוטומטית למשיכת כספים שבוצעה לאחר המוות.

ברקע הדברים, הדגישה השופטת כי לבית הדין לעבודה קיימת סמכות לדון במחלוקות הנוגעות לחברי קופות גמל ובני משפחותיהם רק כאשר מדובר בזכויות או חובות הנגזרות ישירות מחברות זו. במקרה הנידון, לא הוכח כי הבת נחשבת כיורשת או כ'חליפת' הפנסיונרית על פי דין.

התוצאה: דחיית התביעה מחוסר סמכות

בית הדין קבע כי אינו מוסמך להכריע במחלוקת מהסוג המתואר, שכן לא הוכח שנערכו פעולות בשם המנוחה לאחר מותה או שהבת פעלה בחשבון שלא כדין. בכך, נדחתה התביעה של קרן הפנסיה ולא נפסקו חיובים כלפי הבת.

• ההחלטה נשענה על הבחנה ברורה בין אחריות מיופת כוח לבין אחריות חליפית כיורשת או נציגה חוקית של בעל החשבון.
• עצם המשך התשלום התקיים בשל רשלנות אדמיניסטרטיבית של הקרן, שאמורה הייתה לזהות את הפטירה בזמן אמת ולחדול מהעברות.

השופטת סיכמה כי מדובר במחלוקת הנתונה לסמכותו של בית משפט השלום ולא של בית הדין לעבודה, וכי גם לגופה של התביעה – סיכוייה היו קלושים לנוכח טענות הבת והעדר ראיות ממשיות לדברים הנטענים נגדה.

היבטים משפטיים רחבים יותר

פרשה זו ממחישה את החשיבות בפיקוח אדוק של גופים מוסדיים אחר תיקוני זכויות ומעבר מידע – במיוחד כאשר מדובר באירועים קיצוניים כמו פטירת מבוטח. טעות מהסוג הזה עלולה לגרור הליכים יקרים ומורכבים, ובמיוחד להעמיד יורשים או בני משפחה בפני תביעות שאינן מוצדקות. יחד עם זאת, במצבים שבהם לא ניתן להצביע על פעולה אסורה מצד בני המשפחה, בתי הדין ייטו לדחות את התביעות.

• מוסדות פנסיה, בנקים וחברות ביטוח מחויבים לבדוק בקפידה אירועים מסלקי זכאות כמו פטירה, ולדווח אחד לשני במועדים שנקבעו מראש.
• ייפוי כוח הוא הסדר שייפק תוקפו עם פטירת מעניקו – כך שאין להטיל אחריות בגין פעולות שבוצעו לאחר מכן, אלא אם ניתן להוכיח העברת כספים ביודעין ובכוונת רמייה.

סיכום

הטעות של קרן הפנסיה, שהביאה להמשך תשלום קצבה בחשבון שנפגע בעקבות אירוע טראגי, הסתיימה ללא חיוב כספי כלפי בת המנוחה. בית הדין לעבודה קבע שהוא נעדר את הסמכות לדון במקרה כזה, ואף ציין כי גם אילו טרם שאלת הסמכות – עיקרי התביעה אינם איתנים. הפרשה מדגימה עד כמה הליך משפטי בענייני עיזבון, פנסיות וניהול חשבונות דורש בירור קפדני ומעמיק – בדגש על זיהוי נכון של האחראי לאירועים והבנת הגבול בין אחריות אזרחית לבין מחדל אדמיניסטרטיבי מוסדי.