נדחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה להפרדה בין יולדות: בית המשפט קבע כי לא הוכחה מדיניות מפלה

בית משפט מחוזי דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה נגד ארבעה בתי חולים ציבוריים ברחבי הארץ, בטענה כי קיימת בהם מדיניות של הפרדה בין יולדות על רקע השתייכותן הלאומית. בהכרעתה הדגישה השופטת הבכירה כי לא הובאה תשתית ראייתית מספקת למדיניות שיטתית של הפרדה, וכי מדיניות בתי החולים – שלפיה ניתן להיעתר לבקשות פרטניות של יולדות משיקולים תרבותיים או לשוניים, ובלבד שאין בהן נופך גזעני – תואמת את הוראות הדין ואת הנחיות משרד הבריאות לאורך השנים.

הרקע לבקשה: טענות להפרדה באשפוז מיילדותי

הבקשה לאישור התובענה הוגשה בשם קבוצת נשים ערביות שילדו בארבעה מוסדות רפואיים שונים ובמהלך האשפוז שהו בחדרים שבהם אושפזו, לפי הטענה, רק יולדות מאותו מוצא. המבקשות טענו למדיניות סמויה של הפרדה בין יולדות ערביות ליהודיות ולפגיעה קשה בכבוד, בשוויון ובחוויית האשפוז. הן ביקשו כי בית המשפט יורה לבתי החולים לגבש נהלים שיבטיחו שיבוץ בחדרים משיקולים רפואיים בלבד, ויאסור כל היענות לבקשות נפרדות שמקורן בהבדל לאומי. בגזרת הסעדים הכספיים העמידו המבקשות את נזקיהן של חברות הקבוצה על סכום קבוע לכל יולדת, בשל עוגמת נפש והפליה נטענת בזמן האשפוז.

עמדת בתי החולים: אין מדיניות של הפרדה, יש היענות לבקשות פרטניות

בתי החולים השיבו כי הטענות למדיניות הפרדה גורפת אינן נכונות. לטענתם, שיבוץ חדרים במחלקות היולדות נעשה בראש ובראשונה לפי שיקולים רפואיים, זמינות מיטות, אילוצי תפעול ולוגיסטיקה, ולעיתים גם לפי צרכים אישיים של יולדות – ובכלל זה שפה משותפת או נוחות תרבותית. לדבריהם, בקשות מעין אלו מגיעות מצדן של יולדות מכל הקבוצות, וחלקן נענות כאשר הדבר מתאפשר ואינו פוגע ביולדות אחרות או במערך הטיפולי.

עוד ציינו בתי החולים כי הם שוללים מכל וכל בקשות הנושאות אופי גזעני או שמטרתן הדרה של יולדת על בסיס זהותה. בה בעת, הם רואים חשיבות בדאגה לרווחת היולדת ולתנאי ההחלמה, ובמקרים מתאימים – למשל כאשר שפה משותפת מקלה על ההבנה הרפואית ועל התחושה בבית החולים – יש היגיון להיענות לשינוי שיבוץ, כל עוד אין זו הפליה פסולה.

המסגרת הנורמטיבית: שוויון בשירותי בריאות ורווחת המטופל

בית המשפט הזכיר כי איסור ההפליה במתן שירותי בריאות מעוגן בדין הישראלי, ובפרט במסגרת דיני זכויות המטופל. לצד זאת, הובהר בפסיקה כי שירותי בריאות כפופים להסדרים ייחודיים שנועדו לאזן בין עקרון השוויון לבין הדאגה לרווחת המטופל בהיבט רחב, ולא רק בשיקולים רפואיים-קליניים צרים. כלומר, ניתן – ולעיתים אף ראוי – לשקול את חוויית האשפוז, יכולת התקשורת עם הצוות והסביבה התומכת, כל עוד לא מדובר בהפליה אסורה על בסיס לאום, דת או גזע.

החלטת בית המשפט מדגישה כי אין לאפשר בקשות שמקורן בהדרה או בהכפפת אדם אחר בשל זהותו. מנגד, בקשה עניינית שנועדה לשפר את תחושת הביטחון, למנוע בדידות או לחזק יכולת הבנה בשפה מוכרת – כאשר אין בכך פגיעה בזולת – עשויה להיות לגיטימית. עמדה זו עולה בקנה אחד עם הנחיות משרד הבריאות, אשר לאורך השנים הבהיר כי אין להפריד יולדות מראש על בסיס שיוך לאומי, וכי יש לדחות כל בקשה שיש בה ניחוח גזעני. יחד עם זאת, ההנחיות מותירות בידי הצוות שיקול דעת נקודתי ביחס לבקשות שאינן מפלות, מתוך מטרה לקדם החלמה ורווחה.

הכרעת בית המשפט: אין תשתית למדיניות הפרדה שיטתית

השופטת הבכירה קבעה כי המבקשות לא הוכיחו, בשלב המקדמי של אישור התובענה הייצוגית, תשתית המלמדת על מדיניות גורפת של הפרדה על בסיס לאומי בבתי החולים שנגדם כוונה הבקשה. נהפוך הוא: מן הראיות עלה כי במקרים רבים יולדות ממגזרים שונים מאושפזות יחד בחדרים משותפים. התמונה העובדתית שנפרשה הצביעה על נוהג של טיפול פרטני בבקשות יולדות, שאיננו מבוסס על אפליה שיטתית.

בית המשפט הוסיף כי אף אם אירעו בשטח מקרים נקודתיים בהם חברי צוות יישמו – בניגוד למדיניות המוצהרת – הפרדה פסולה, הרי שבירורם מחייב בחינה עובדתית פרטנית וקונקרטית. סוגיות אלו אינן מתאימות, מטבען, להליך ייצוגי המבקש לקבוע קיומה של מדיניות כללית עוולתית. לפיכך נקבע כי אין מקום לאשר את התובענה כייצוגית, וכי כל טענה פרטנית לאירוע הפליה ספציפי תוכל, אם בכלל, להתברר בתביעה אישית מתאימה.

תובענה ייצוגית: מתי מאשרים? הסבר קצר

הליך של תובענה ייצוגית נועד לאפשר לקבוצה גדולה של נפגעים לנהל תביעה אחת, כאשר קיימות שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל הקבוצה. בשלב האישור בית המשפט בוחן, בין היתר, האם קיימת עילת תביעה לכאורה, האם יש זיקה בין התובע המייצג לבין הקבוצה, האם התובענה היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת, והאם יש תועלת ציבורית בהמשך ההליך. כאשר עיקר המחלוקת נוגע לאירועים פרטניים המחייבים בירור עובדתי שונה מאדם לאדם, הנטייה היא שלא לאשר את התובענה כייצוגית.

יישום העקרונות על המקרה

בענייננו, בית המשפט מצא כי לא הוצגה תשתית המלמדת על מדיניות מוסדית של הפרדה יזומה בין יולדות על בסיס לאומי. המדיניות המוצהרת בבתי החולים המדוברים – כך לפי הראיות – היא להימנע מהפליה, לדחות בקשות הנגועות בגזענות מוצהרת, ולשקול בחיוב בקשות שאינן מפלות כאשר הן משפרות את רווחת היולדת, כגון שפה משותפת או שיקולי צניעות ופרטיות שאינם מבוססי הדרה. בנוסף, מן החומר שהוצג עלה כי קיים שיבוץ משותף רווח של יולדות מרקעים שונים, המחליש עוד יותר את הטענה למדיניות עקבית של הפרדה.

על רקע זה נקבע כי אף אם יש יולדות הסבורות כי נפגעו בפועל מהחלטה נקודתית, הרי שבירור טענות אלו מצריך בחינה אינדיבידואלית, לרבות זהות חברי הצוות המעורבים, נסיבות אותו אשפוז, חלוקת המיטות באותה עת ושיקולי עומס. אלו שאלות שאינן מתיישבות עם מתכונת ייצוגית המבקשת לקבוע אשמה מערכתית.

נקודות מרכזיות בהחלטה

• לא הוכחה מדיניות שיטתית של הפרדה בין יולדות על בסיס לאום בבתי החולים שנגדן הוגשה הבקשה.
• שיבוץ יולדות נעשה בראש ובראשונה לפי שיקולים רפואיים ותפעוליים, ולעיתים מתקבלות בקשות אישיות לשינוי חדר מטעמים תרבותיים או לשוניים – בכפוף לדחיית בקשות גזעניות.
• הנחיות משרד הבריאות אוסרות הפרדה מראש ודורשות לסרב לבקשות בעלות ניחוח גזעני, אך מותירות שיקול דעת מקצועי ביחס לבקשות שאינן מפלות לצורך רווחת היולדת.
• טענות להפליה שנעשו, אם נעשו, בנסיבות קונקרטיות, מחייבות בירור פרטני ולא מתאימות למסגרת ייצוגית.
• הדין מכיר בחשיבות רווחת המטופל כאינטרס לגיטימי, לצד עקרון השוויון, ובלבד שאין פגיעה בזכותו של אחר ואין הפליה פסולה.

מה המשמעות למטופלות, לצוותים ולמערכת

ההכרעה מבהירה לצוותים רפואיים כי מותר לשקול בקשות לשינוי שיבוץ המטופלת כאשר הבקשה נטועה בצורך אנושי-מקצועי ברור, כגון שפה משותפת המשפרת הבנה והיענות לטיפול, או שיקולים של פרטיות שאינם מבוססים על הדרה. עם זאת, הגבול ברור: בקשות המבטאות דחייה של אדם אחר בשל מוצאו או דתו – אסורות, ועל הצוות לסרב להן.

למטופלות, ובעיקר ליולדות המצויות ברגע רגיש, פסק הדין משדר כי יש להן זכות להביע העדפות הקשורות לנוחות, לשפה ולתחושת הביטחון, כל עוד אין בכך פגיעה בזולת ואין מדובר בהפליה. מערכת הבריאות, מצדה, נדרשת להמשיך להקפיד על מנגנונים שיבטיחו ניטרליות שוויונית בשיבוץ לצד יכולת תגובה אנושית לצרכים פרטניים.

איזון עדין בין שוויון לרווחה

הדיון עסק בליבת האיזון בין ערך השוויון האוסר כל הפליה על בסיס לאום, לבין חובת הדאגה לרווחת המטופל, המוכרת בדין ומאפשרת התחשבות בהיבטים שאינם רפואיים-קליניים גרידא. בית המשפט הבהיר כי לא כל הבחנה היא הפליה: הבחנה מותרת היא כזו הנשענת על צידוק ענייני שאינו קשור לזהות ולא כרוכה בפגיעה בזכויות האחר. לעומת זאת, הפרדה יזומה או היענות לבקשות שמקורן בשלילת האחר – אסורה.

בהיבט מוסדי, מוסדות רפואיים מתבקשים לעדכן נהלים פנימיים, להדריך צוותים ולהטמיע תרבות ארגונית שמפרידה בבירור בין בקשות לגיטימיות לשיפור חוויית האשפוז לבין בקשות פסולות. פסק הדין מדגיש כי המדיניות הראויה אינה מדיניות "עיניים עצומות" שאינה שומעת את קול המטופלת, אלא מדיניות שוויונית, קשובה ומקצועית, שאינה נותנת יד לגזענות.

היבט ייצוגי ומדיניות כללית

כיוון שההליך שנדון היה בקשה לאישור ייצוגי, בית המשפט התמקד בשאלה האם קיימת מדיניות כללית עוולתית המשותפת לכל חברות הקבוצה ומצדיקה בחינה ייצוגית. המסקנה הייתה שלילית: הנטען על ידי המבקשות לא הוכח במידה המספקת לשלב זה; ומנגד הוצגו ראיות סותרות רבות לשיבוץ משותף ולטיפול פרטני בבקשות שאינן מפלות. בכך נחלשה התזה בדבר דפוס פעולה רוחבי המצדיק התערבות ייצוגית.

עוד הודגש כי קביעת פיצוי כספי רוחבי לכלל הקבוצה מחייבת בסיס עובדתי ומשפטי מוצק לגבי הפרה מערכתית. כאשר מירב המחלוקת נוגעת לנסיבות משתנות בין מקרה למקרה, אין הצדקה לחתוך בסכום אחיד לכלל הקבוצה במסגרת ייצוגית.

מבט קדימה

החלטה זו מציבה תמרור ברור: אסור להפלות, אך מותר להקשיב. בקשות המבוססות על נוחות שאינה פוגעת בזולת, על שפה משותפת או על צורך אחר המיטיב עם רווחת המטופלת – כל עוד אינן נושאות אופי מפלה – יכולות להישקל בחיוב. לצד זאת, יש להמשיך ולחזק נהלי מניעה, הדרכה ובקרה כדי לוודא שמקרים נקודתיים של שיקול דעת מוטעה לא יתקבעו כדפוס.

בכך, בית המשפט שב ומאזן בין שני ערכים יסודיים: שוויון בפני החוק ובשירות הציבורי מחד גיסא, וזכותו של מטופל לשירות רגיש, מכבד ומותאם-אדם מאידך גיסא. האיזון העדין הזה הוא תנאי למערכת בריאות צודקת, אנושית ומקצועית.

לסיכום, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחתה. לא נמצאה תשתית מספקת לקיומה של מדיניות הפרדה שיטתית בין יולדות על בסיס לאום, והיענות פרטנית לבקשות שאינן גזעניות הוכרה כהתנהלות מותרת התואמת את הדין ואת הנחיות משרד הבריאות. מקרים חריגים, ככל שהתרחשו, יידרשו להתברר בהליכים פרטניים מתאימים.