615 אלף שקל פיצוי לשחקן כדורסל שנפצע באימון: טענת "הסתכנות מרצון" נדחתה

בית משפט השלום בצפון פסק פיצוי כולל של 615,000 שקל לשחקן כדורסל לשעבר בקבוצה עירונית מהגליל, שנפצע במהלך אימון טרום-עונה לאחר שהחליק על פרקט חדש. השופטת הבכירה דחתה את טענת ההגנה שלפיה מדובר ב"הסתכנות מרצון" הנלווית לפעילות ספורטיבית, וקבעה כי האולם לא היה בטיחותי. מכוח הסכם פנימי בין הנתבעות, הפיצוי ישולם במלואו בידי העמותה המפעילה את הקבוצה.

רקע: אימון טרום-עונה, פרקט מוחלף ותאונה כואבת

האירוע התרחש בסוף 2018, זמן קצר לאחר שבאולם העירוני שבו התאמנה הקבוצה הוחלף רציף העץ. התובע, כיום בשנות העשרים המאוחרות לחייו וסטודנט בתחום הבריאות, תיאר כי במהלך תרגיל טקטי שגרתי בכדורסל מסוג "פיק אנד רול" החליק לפתע על המשטח, איבד את שיווי המשקל והתנגש בשחקן אחר. כתוצאה מכך נגרמו לו פגיעות משמעותיות בברך ימין ובקרסול שמאל.

בעקבות התאונה הוא נבדק וטופל רפואית, וטען כי מאז נותרו לו מגבלות תפקודיות המשפיעות על יכולתו לשוב למשחק תחרותי ועל מסלול חייו המקצועי. לדבריו, חלום הקריירה הספורטיבית נקטע, והוא נאלץ להסיט את מסלולו ולהתמקד בלימודים.

התביעה: רשלנות בתחזוקה ובפיקוח

התביעה הוגשה נגד שני גופים: העמותה שמפעילה את קבוצת הכדורסל ומעסיקה את השחקנים, והעירייה המחזיקה באולם הספורט. לשיטת התובע, שני הגופים חבים בחובת זהירות כלפיו: העירייה – כמי שמנהלת ומתחזקת את המתקן; והעמותה – כמעסיקה שאמונה על סביבת עבודה בטוחה ותנאי אימון תקינים. לטענתו, האולם הוכן לקראת העונה ללא דאגה מספקת לבטיחות המשטח, והפרקט, שהיה חדש, נותר חלקלק באופן חריג ובלתי סביר.

התובע הוסיף כי לא ניתנו לשחקנים אזהרות מתאימות ולא בוצעה בדיקת תקינות יסודית למשטח לפני החזרת הקבוצה לשגרת אימונים אינטנסיבית. עוד נטען כי לא הופעלה שיטת ניקוי מתאימה ולא ננקטו אמצעים פשוטים להקטנת הסיכון, כגון שימוש בציוד ייעודי לטיפול בפרקט ספורט.

עמדת ההגנה: התנגשות בין שחקנים ו"הסתכנות מרצון"

הנתבעות דחו את האחריות וטענו כי הפציעה אירעה בעיקר בשל התנגשות בין שחקנים, תרחיש המהווה חלק בלתי נפרד ממשחק כדורסל תחרותי. לשיטתן, לא הוכחה החלקה מיוחדת על הרציף, והאירוע מצוי בתוך מתחם הסיכונים הרגיל של פעילות ספורטיבית – מתחם שבגינו אין להטיל עליהן אחריות. העירייה הוסיפה טענה חילופית: ככל שתימצא אחריות, יש לגלגל את מלוא החיוב לפתח העמותה מכוח הסכם פנימי ביניהן.

בנוסף, הועלתה טענת "הסתכנות מרצון" – דוקטרינה בדיני הנזיקין שלפיה אדם שבחר להשתתף בפעילות הכרוכה בסיכון מוכר ומובחן, נוטל על עצמו מרכיב מהסיכון ועל כן יש לצמצם או לשלול אחריות של גורמים אחרים. ההגנה טענה כי כדורסל, מעצם טבעו, כרוך בריצות, עצירות חדות, מגע פיזי ונפילות – ועל כן אין כל רשלנות בגין פציעה שמקורה במפגש פיזי בין שחקנים.

קביעות בית המשפט: משטח מחליק אינו סיכון טבעי למשחק

לאחר שמיעת עדים והצגת חוות דעת, בית המשפט קיבל את גרסת התובע בנקודה המרכזית: ההחלקה על הפרקט הייתה הגורם העיקרי לנזק, ולא עצם המגע עם שחקן אחר. מן הראיות עלה כי המשטח היה חלק מהרגיל בעת האימון, באופן שהגביר את הסיכון מעל לרף המקובל בספורט תחרותי.

השופטת הדגישה כי אכן, משחק כדורסל כרוך בתנועות מהירות, עצירות חדות ושינויי כיוון, היוצרים סיכונים סבירים לשחקנים. עם זאת, כאשר משטח האימון אינו נאחז היטב תחת הנעליים ומגביר את סכנת ההחלקה, הסיכון הופך בלתי סביר. זהו מצב שאינו "טבעי" למשחק אלא תוצר של תחזוקה לקויה או הכנה לא מספקת של המתקן.

באשר לעירייה, נקבע כי הייתה מודעות תפעולית לכך שהמשטח החדש דרש טיפול מתאים, וכי הימנעות מהפעלה בזמן של ציוד ניקוי ייעודי לפרקט תרמה ישירות למסוכנות. ביחס לעמותה נקבע כי כמעסיקה, היה עליה לוודא שהתאמן באולם בטיחותי ולדרוש את ביצוע הבדיקות ההכרחיות טרם חזרת הסגל לפעילות מלאה.

דחיית טענת "הסתכנות מרצון" ואשם תורם

בית המשפט דחה את טענת ההסתכנות מרצון. ההנמקה פשוטה: שחקן רשאי לצפות לכך שהסיכונים שבפעילות יהיו הסיכונים הסבירים המוכרים למשחק, ולא כאלה הנובעים מפגם במשטח או ממחדל תחזוקתי. כאשר הגורמים האחראים לאולם מאפשרים אימון במגרש שאינו תקין, אין לומר שהשחקן קיבל על עצמו את אותו סיכון חריג.

בהמשך נקבע כי אין לייחס לתובע אשם תורם. השופטת ציינה כי התובע פעל על פי הוראות המאמן וביצע תרגיל מקובל, ללא חריגה מהוראות בטיחות וללא הפגנת קלות דעת. משכך, האחריות רובצת על כתפי הגופים שצריכים היו למנוע את התנאים המסוכנים.

הקצאת האחריות והסדרי השיפוי

בין העירייה לעמותה חולקה האחריות העקרונית ביחס למחדלים: 70% לעמותה ו-30% לעירייה, בשל מעמדה של העמותה כמעסיקה ישירה והחובה המוגברת לדאוג לסביבת אימון בטוחה. ואולם, מכוח הסכם פנימי בין שני הגופים, הוחלט כי העמותה תשפה את העירייה בגין כל נזק הנובע מהפעלת האולם בתקופת השיפוץ וההכנה. משמעות הדבר היא שהחיוב הכספי הכולל יוטל בפועל על העמותה בלבד.

ראשי הנזק והסכומים שנפסקו

סך הפיצוי הועמד על 615,000 שקל: 545,000 שקל בגין נזקי גוף וכלכלה – לרבות הפסדי השתכרות בעבר ולעתיד, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות וכאב וסבל – ועוד 70,000 שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. בית המשפט התייחס באופן מיוחד לפגיעה בערך מימוש החלום המקצועי של התובע כספורטאי תחרותי, והכיר בכך כמרכיב בעל משקל במסגרת הפיצוי הלא-ממוני.

הפיצוי נועד לשקף גם את הפגיעה התפקודית המתמשכת: מגבלות בפעילות מאומצת, צורך בהסתגלות מקצועית חדשה, וטיפולים עתידיים אפשריים. נפסק כי הנזק אינו זמני בלבד, אלא בעל השלכה על מהלך חייו של התובע.

המשמעות המשפטית: חובת זהירות במתקני ספורט

ההכרעה ממחישה עיקרון יסוד בדיני הנזיקין: מחזיקים במקרקעין ומעסיקים נושאים בחובת זהירות כלפי המשתמשים במתקנים ועובדיהם. מתקן ספורט עירוני, על אחת כמה וכמה בתקופה שלאחר שיפוץ, חייב לעמוד בסטנדרט תחזוקה המתאים לשימוש האינטנסיבי ולסיכוני הפעילות. כשלים כגון משטח מחליק מהווים סטייה מרמת הזהירות הנדרשת ועלולים להביא להטלת אחריות.

באשר לדוקטרינת ההסתכנות מרצון, בית המשפט מחדד כי אין להשתמש בה כדי להכשיר מפגעים. הסכמה לסיכון ספורטיבי סביר אינה הסכמה לסיכון הנובע מרשלנות. לכן, במקרים שבהם הפגיעה נגרמה בשל פגם בתנאי השטח, הדוקטרינה נסוגה מפני חובת הזהירות.

לקחים למועדונים ולעיריות

המסר המעשי ברור: בתקופות מעבר – לאחר החלפת פרקט או ציוד אחר – יש לקיים בדיקות תקינות מסודרות, לנקות את המשטח בכלים ייעודיים, לתעד את הטיפולים, ולהימנע מהחזרת קבוצות לפעילות עד לאישור בטיחות. מומלץ להציב נהלי בטיחות ברורים, להדריך צוותים ושחקנים, ולפעול מתוקף שגרה של תחזוקה מונעת.

מועדונים ועמותות ספורט, כמעסיקים, נדרשים למפות את הסיכונים ולהקטין אותם באופן אקטיבי. עיריות וגופים ציבוריים, כמחזיקים במתקני ספורט קהילתיים, נדרשים להקצות משאבים הולמים לשימור תנאים בטוחים ולפיקוח יעיל. פעולה מוקדמת יכולה למנוע תאונות, לחסוך הוצאות ולצמצם חשיפות משפטיות.

נקודות מרכזיות מהפסק

• הפרקט באולם הספורט נמצא מחליק באופן חריג, והדבר הוכח כגורם המרכזי לתאונה.
• טענת "הסתכנות מרצון" נדחתה: הסיכון לא היה טבעי למשחק אלא תוצר של תחזוקה לקויה.
• אחריות עקרונית חולקה: 70% לעמותה ו-30% לעירייה; מכוח הסכם פנימי – העמותה נושאת לבדה בפיצוי.
• סך הפיצוי: 545,000 שקל בגין נזקים מהותיים ועוד 70,000 שקל הוצאות ושכ"ט – יחד 615,000 שקל.
• אין אשם תורם לתובע, שפעל לפי הוראות וביצע תרגיל מקובל.

בסיכומו של דבר, פסק הדין קובע רף ברור לתחזוקת מתקני ספורט: שחקנים רשאים לצפות למשטח תקין ובטיחותי, גם בעת אימונים בעומס גבוה. כאשר תנאי הבסיס אינם עומדים בדרישה זו, האחריות מוטלת על הגופים המפעילים והמחזיקים, ולא על הספורטאים הנדרשים לבצע את מלאכתם.