העליון: עצירה להוצאת מזון מתא המטען אינה שימוש תחבורתי; החבות לפיצוי תוטל על הקרן הציבורית ולא על המבטחת המסחרית

האם עצירה אקראית בצד הדרך כדי להוציא חטיף מתא המטען היא חלק אינטגרלי מ"נסיעה" ברכב? פסק דין עדכני של בית המשפט העליון משיב בשלילה ומחדד את גבולות ההגדרה של "שימוש ברכב מנועי" לצרכי פיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. ההכרעה משאירה את החבות לפיצוי בידי הקרן הציבורית המטפלת בנפגעים מרכבים בלתי מבוטחים, ולא בידי המבטחת המסחרית שביטחה את הרכב הפרטי שבו נסעה המשפחה.

הרקע: עצירה קצרה שהסתיימה בפגיעה קשה

במוקד ההליך עומדת תאונה שאירעה במהלך נסיעה משפחתית. ההורה שאינו נהג יצא מהרכב לאחר שהאם, שנהגה, עצרה במפרץ בצד הדרך כדי להוציא מזון מתא המטען לבקשת הילדים. ברגע שבו התכופף אל התא, רכב דו-גלגלי התנגש ברכב ובאדם גם יחד, וכתוצאה מכך נגרמה לו פגיעה חמורה שהצריכה קטיעה.

מכיוון שהאופנוע הפוגע לא היה מבוטח כדין, הוגשה תביעה הן נגד חברת הביטוח שביטחה את הרכב המשפחתי והן נגד הקרן הציבורית המפצה נפגעי תאונות כאשר אין כיסוי ביטוחי תקף לכלי הרכב המעורב. ההכרעה נסבה סביב השאלה: האם האירוע נכנס בשערי החוק כמקרה שבו בוצע שימוש תחבורתי ברכב הפרטי, באופן המטיל את הפיצוי על המבטחת המסחרית, או שמא אין מדובר ב"נסיעה" או שימוש מוכר – ואז החבות תוטל על הקרן הציבורית.

ההליכים הקודמים: אחריות הקרן הציבורית – לא המבטחת

בית המשפט המחוזי קבע כי אין לראות בעצירה לשם הוצאת מזון מתא המטען חלק מפעולת "נסיעה" כהגדרתה בפסיקה ובחוק הפיצויים. בנוסף נקבע כי החניה במפרץ בצד הדרך לא יצרה סיכון תחבורתי מובהק, ולכן האירוע לא נכנס גם למסלול החלופי של תאונה שנגרמה עקב פגיעה ברכב שחנה במקום מסוכן מהיבט תחבורתי. מכאן נקבע שהחבות לפיצוי מוטלת על הקרן הציבורית, לנוכח היעדר ביטוח תקף של האופנוע הפוגע, ולא על חברת הביטוח של הרכב המשפחתי.

על קביעה זו הוגשה בקשת רשות ערעור. טענת הקרן הציבורית הייתה כי יש לראות בעצירה וביציאה מהרכב כדי להוציא מזון חלק ממצב של "נסיעה", או לחלופין – כי החניה יצרה סיכון תחבורתי שהתקיים בפועל. חברת הביטוח המסחרית טענה כי מדובר בפעולה שאינה חיונית פיזית להמשך הנסיעה ואינה חלק טבעי ממנה, וכי אין להחיל את מנגנון האחריות החלופי של חניה מסוכנת.

המסגרת המשפטית: שימוש תחבורתי וחזקות ההכרה

חוק הפיצויים מגדיר "תאונת דרכים" כמאורע שבו נגרם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. לצד ההגדרה הבסיסית קבע המחוקק גם חזקות שבכוחן להכניס מאורעות מסוימים למסגרת החוק אף אם אינם עומדים בכל רכיבי ההגדרה הראשית, למשל כאשר התאונה נגרמה עקב פגיעה ברכב שחנה באופן היוצר סיכון תחבורתי מובהק.

במרוצת השנים התגבשה בפסיקת הערכאות העליונות הלכה פרשנית לגבי המונח "נסיעה": לא רק תנועה ממשית של גלגלי הרכב עשויה להיחשב נסיעה, אלא גם מצבים נלווים הכרחיים לביצועה. עם זאת, כדי שפעולה תסווג כחלק מ"נסיעה" עליה לעמוד בשני תנאים מצטברים: היותה חיונית מבחינה פיזית להמשך הנסיעה, והיותה חלק טבעי ואינטגרלי ממנה. מדובר במבחן מצמצם שנועד לחדד את הגבולות ולהימנע מהרחבת יתר שתפגע בפשטות ובוודאות של מנגנון הפיצוי.

עוד הובהר בפסיקה כי בכל הנוגע לחניה – מבחן "מקום שאסור לחנות בו" אינו רק שאלה טכנית של תמרור או הוראה פורמלית, אלא בראש ובראשונה בחינה אם החניה יצרה סיכון תחבורתי מהותי שבפועל התממש וגרם לתאונה. נדרש קשר סיבתי-משפטי בין הסיכון שהחניה יצרה לבין התרחשות התאונה.

הכרעת העליון: לא נסיעה, לא חניה מסוכנת – החבות על הקרן הציבורית

בית המשפט העליון, מפי שופטת בהרכב, העניק רשות לערער אך דחה את הערעור לגופו. נקבע כי עצירת הרכב כדי להוציא מזון מתא המטען אינה פעולה החיונית מבחינה פיזית להמשך הנסיעה, ואף אינה חלק טבעי ואינטגרלי ממנה. כדי להמשיך בנסיעה לא היה הכרח לעצור בצד ולהוציא מזון. טענות בדבר אי-נוחות, רעב של ילדים או קושי תפעולי מסוג זה, אינן יוצרות חיוניות פיזית במובן המשפטי של המונח.

העליון הדגיש כי קבלת מבחנים סובייקטיביים של עוצמת הרעב או מידת הסבלנות של הנהג והנוסעים, תכרסם ביעדי החוק – פשטות הדיון ונמנעות מאבחנות דקיקות. החוק וההלכה מכוונים למבחנים אחידים וברורים המאפשרים הכרעה יעילה וללא הרחבות בלתי צפויות של תחולת החוק.

גם הנתיב החלופי – חניה היוצרת סיכון תחבורתי שהתממש – אינו מתקיים כאן. אמנם הרכב נעצר במפרץ בצד הדרך, אולם העובדות כפי שנקבעו אינן מצביעות על הפרעה לתנועה או על סיכון תחבורתי עקרוני שנגזר מעצם החניה. משלא הוכח קשר בין מאפייני החניה לבין התרחשות התאונה, אין לראות באירוע ככזה שנגרם עקב "חניה מסוכנת" לצורך תחולת החזקה.

משכך, נקבע כי האירוע אינו "שימוש" ברכב הפרטי במובן של נסיעה ואינו נופל לגדר החזקות החלופיות ביחס לרכב זה. המשמעות המעשית היא שהרכב המשפחתי אינו "מעורב" משפטית לצורך הטלת חבות על מבטחתו. מי שנותרה לשאת בפיצוי היא הקרן הציבורית שתפקידה לכסות נפגעים כאשר כלי רכב מעורב אינו מבוטח כדין – במקרה זה, האופנוע הפוגע.

מדוע זה חשוב: גבולות ברורים, וודאות לנפגעים ולמבטחים

ההכרעה משקפת גישה שמרנית ומסודרת לפרשנות ההגדרה "שימוש ברכב מנועי". הקריטריון הדו-שלבי מחייב כי רק פעולות שהן גם חיוניות פיזית וגם חלק טבעי ממעשה הנסיעה ייחשבו חוליה בשרשרת התחבורתית. עצירות ביניים לצרכים פרטיים, ולו מיידיים או נוחותיים, אינן עונות בדרך כלל למבחן זה.

מעבר לכך, פסק הדין מחדד את בחינת החניה המסוכנת: אין די באיסור פורמלי או במיקום שאינו מיועד לחניה כדי להטיל חבות אוטומטית. השאלה המכרעת היא אם נוצר סיכון תחבורתי מהותי, ואם התאונה ארעה עקב התממשות אותו סיכון. בהעדר זיקה סיבתית-משפטית, החזקה לא תחול.

מן ההיבט היישומי, המשמעות לנפגעים היא כפולה: כאשר רכב פרטי עוצר לצורך פעולה שאינה חלק טבעי מן הנסיעה, אין ודאות שהפיצוי יגיע ממבטחת הרכב. אם מעורב כלי רכב בלתי מבוטח שגרם לפגיעה, הקרן הציבורית עשויה לשאת בנטל. עבור חברות הביטוח, ההכרעה מספקת מסגרת פרשנית מצמצמת וברורה, התואמת את מגמת המחוקק להימנע מהרחבת פתחים העלולים להוביל להליכים סבוכים ולאחידות נפגמת.

מושגים משפטיים – הסבר קצר

"תאונת דרכים": מאורע שבו נגרם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה.המונח כולל לעיתים גם מצבים שנקבעו בחזקות מיוחדות בחוק."שימוש ברכב מנועי": לא רק נהיגה בפועל, אלא גם פעולות נלוות שעומדות במבחן הדו-שלבי של חיוניות פיזית וחלק טבעי ואינטגרלי מהנסיעה."חזקות חלוטות": מצבים שהחוק קובע כי ייחשבו תאונת דרכים גם אם אינם עומדים בדיוק בהגדרה הראשית, למשל חניה היוצרת סיכון תחבורתי שהתממש."הקרן הציבורית": גוף סטטוטורי שמטרתו לפצות נפגעים כאשר הרכב המעורב בתאונה אינו מבוטח בביטוח חובה תקף."מבטחת מסחרית": חברת הביטוח שביטחה בביטוח חובה את הרכב המעורב, שנושאת בדרך כלל בפיצוי כשהאירוע עומד בתנאי החוק ביחס לרכב המבוטח.

לקחים והכוונה לעתיד

הקביעה כי עצירה לשם הוצאת מזון מתא המטען אינה "נסיעה" יכולה לשמש מצפן במקרים דומים: עצירות למטרות פרטיות שאינן תנאי פיזי להמשך התנועה – כגון סידור ציוד, אחיזת חפץ, או הפוגה שנועדה לנוחות הנוסעים – לא ייחשבו בדרך כלל חלק משרשרת הנסיעה. עם זאת, כל מקרה ייבחן על יסודותיו: פעולה שיש בה חיוניות פיזית אמיתית להמשך התנועה – למשל התמודדות עם תקלה בטיחותית מיידית – עשויה להיחשב אחרת.

גם בתחום החניה ההכרעה קוראת לבחינה עניינית של הסיכון: חניה במקום שאינו יוצר הפרעה או סכנה ממשית לתנועה לא תסווג אוטומטית כ"אסורה" לצורך החלת החזקה; מאידך, מקום שבו מנח הרכב פוגע בשדה הראייה, בנתיב התנועה או בבטיחות הולכי רגל – עשוי להיחשב יוצר סיכון תחבורתי, בכפוף לקשר סיבתי ברור לאירוע הנזק.

שורה תחתונה

בית המשפט העליון השאיר על כנה את קביעת הערכאה הדיונית: עצירה בצד הדרך כדי להוציא מזון מתא המטען אינה שימוש תחבורתי מסוג "נסיעה" ואינה חניה מסוכנת שהולידה את התאונה. בהתאם, הרכב המבוטח לא נחשב מעורב משפטית בתאונה, וחברת הביטוח המסחרית פטורה מהחבות לפיצוי. מאידך, לנוכח מעורבות כלי רכב בלתי מבוטח – הקרן הציבורית היא שתישא בפיצוי לנפגע. ההלכה שנשנתה כאן מדגישה את הצורך במבחנים ברורים ופשוטים, המקדמים ודאות, יעילות ואחידות בהכרעה בתביעות נזקי גוף בתאונות דרכים.