מאומצת משנות החמישים תבעה פיצויים מהשירות למען הילד – ובית המשפט דחה: "המאמצים היו חריגים לטובתה"

אישה שאומצה במחצית שנות החמישים תבעה מהשירות למען הילד סכום של מיליוני שקלים בטענה כי רשלנות בטיפול בעניינה מנעה ממנה לאתר את הוריה הביולוגיים. בית משפט מחוזי במרכז הארץ דחה את התביעה וקבע כי השירות פעל במקצועיות, על פי הדין והנהלים, ואף נקט צעדים יזומים כדי לסייע לה לאתר מידע על משפחתה הביולוגית.

הרקע: אימוץ מוקדם וילדות שהוגדרה כקשה

לפי הנטען בתביעה, התובעת נולדה לעולה חדשה זמן קצר לאחר שהגיעה לארץ, הועברה למעון תינוקות ולאחר כשנה נמסרה לאימוץ. לדבריה, הבית המאומץ לא היה עבורה מקום בטוח: היא תיארה שנים ארוכות של יחס עוין, קללות והשפלות, וכינתה את התקופה "גיהינום אישי".

כמקובל בתיקי אימוץ מאותה תקופה, פרטי המשפחה הביולוגית נשמרו בתיק חסוי. כאשר הגיעה לבגרות, היא ביקשה לפתוח את התיק כדי ללמוד על שורשיה, לברר מי היו הוריה, והאם ניתן ליצור עמם קשר. בקשתה זו הובילה להתנהלות ממושכת מול השירות למען הילד שנמשכה שנים.

פניות לשירות ומחלוקת לגבי פרטי האב

בסוף שנות השבעים, לאחר שמלאו לה 18, פנתה התובעת לשירות בבקשה לקבלת מידע. בהמשך קיבלה מהשירות מכתב ובו צוין שמה לפני האימוץ ושמה של האם הביולוגית כפי שנרשם במסמכים ההיסטוריים. באשר לאב, הובהר כי לא נמצאו בתיק פרטים מזהים.

לאורך השנים ביצע השירות פעולות שונות בניסיון לאתר את האם הביולוגית. בין היתר הוזמן חוקר פרטי, והושקעו משאבים בבדיקת רישומים ישנים, לרבות מסמכים ממוסדות קליטה ומעונות. למרות המאמצים, לא התגלו נתונים שאפשרו לאתר את האם או ליצור איתה קשר.

כעבור שנים, במסגרת מפגש שנערך בלשכת השירות, טענה התובעת כי הבחינה במסמך שעל גביו צויין, לדבריה, שם אפשרי של האב הביולוגי. נציגי השירות הכחישו כי המסמך קשור אליה, והבהירו שאין בידיהם אינדיקציה אמינה לזהות האב. מחלוקת זו הפכה בהמשך לאחד הצירים המרכזיים בתביעה.

הגשת התביעה: טענות לרשלנות ולהסתרת מידע

בשנים האחרונות הגישה התובעת תביעה אזרחית בסכום של כ-2.6 מיליון שקל. לטענתה, השירות למען הילד לא רק שלא סייע לה כדבעי באיתור הוריה, אלא אף הקשה על דרכה: הוצבו מכשולים בירוקרטיים, מידע חיוני לא נמסר במועד, ונתונים שנגעו במיוחד לזהות האב הוסתרו.

התביעה נשענה על עילת רשלנות – טענה כי התנהלות השירות סטתה מסטנדרט הזהירות המצופה מרשות ציבורית המטפלת בתיקי אימוץ. בנוסף נטען להפרת חובת הגילוי ביחס למסמכים היסטוריים, ולפגיעה באוטונומיה שלה לאתר את שורשיה.

הגנת השירות: עמידה בדין, נהלים ורגישות גבוהה

נציגי השירות דחו את הטענות מכל וכל. לשיטתם, כל הפעולות נעשו בהתאם לדין ובהתאם לנהלים המקצועיים שהשתנו במרוצת השנים, בין השאר לאור התפתחות הגישה כלפי מסירת מידע למאומצים בגיל בגרות. השירות הדגיש כי פעל בשקיפות, מסר לתובעת את המידע שהיה ברשותו, וביצע פעולות סבירות ואף מקיפות לאיתור פרטים על המשפחה הביולוגית.

נקודת מפתח בעמדת השירות הייתה מדיניות מסירת המידע. בשל הרגישות הרבה של תיקי אימוץ, השירות נוהג להזמין את המאומץ למפגש אישי, שבו מוסברים המסמכים והנתונים, מובהרות המשמעויות הרגשיות והמשפטיות, ונבחנות יחדיו אפשרויות ההמשך. לטענת השירות, מדיניות זו מגינה על פרטיות המעורבים ומאפשרת מסירה אחראית של מידע מורכב, במקום העברה טכנית של "חבילה" ללא הקשר והכוונה.

פסק הדין: "פעלו מעל ומעבר" והיעדר הוכחה להסתרה

בית המשפט המחוזי במרכז הארץ קיבל את עמדת השירות ודחה את התביעה. השופט הבכיר שדן בתיק קבע כי מהתכתובת ומהמסמכים שהוצגו לפניו עולה תמונה ברורה: השירות מסר לתובעת את הפרטים שניתן היה למסור כדין, פירט את המאמצים שבוצעו לאורך השנים, ואף הזמין את התובעת לפגישה שבה הובטח להעביר חומר נוסף ולהציג דוח של חוקר פרטי.

עוד צוין בפסק הדין כי התובעת לא ניצלה את ההזמנה למפגש מסודר, אף שניתנה לה אפשרות לקבל הבהרות נוספות ולבחון עם הגורמים המקצועיים כל פיסת מידע שעלתה מן התיק. בית המשפט קיבל את ההסבר שלפיו מסירת חומרי אימוץ צריכה להיעשות בליווי והסבר, ולא בדרך של העברת מסמכים יבשים, וזאת מטעמי רגישות וכבוד לאדם. לפי קביעה זו, המדיניות שלפיה השירות אינו יוזם פניות שוטפות למאומצים בגירים, אלא מאפשר להם להוביל את הקצב, היא סבירה ומידתית.

באשר לטענה על "מסמך שגילה את שם האב", בית המשפט קבע כי לא הובאה תשתית ראייתית מספקת. השופט הבהיר כי אין כל היגיון בכך שהשירות, אם היה בידיו מידע בדוק ומבוסס על זהות האב, ימנע אותו מן התובעת. לשיטתו של בית המשפט, מדובר בהשערה שלא גובתה בעדויות או במסמכים קונקרטיים.

בסיכומו של דבר נקבע כי השירות פעל על פי הדין והנהלים, ולמעשה נקט צעדים חריגים לטובת התובעת בניסיון לסייע לה. לא הוכחה רשלנות, לא הוכחה הסתרת מידע, והתביעה כולה נדחתה. התובעת חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 40,000 שקל.

ההיבט המשפטי: רשלנות בתיקי אימוץ ותכלית החיסיון

כדי לבסס עילת רשלנות במשפט האזרחי נדרשת הוכחה של מספר רכיבים: חובת זהירות של הגורם הנתבע, הפרת החובה, נזק וקשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק. בתיקי אימוץ, שאלת חובת הזהירות נבחנת על רקע מסגרת חוקית שמגינה על פרטיות המאומץ, ההורה הביולוגי וההורה המאומץ, לצד זכותו של המאומץ לדעת על מוצאו בגיל המתאים.

מסירת מידע מתיקי אימוץ נעשית בדרך כלל בהתאם להנחיות מקצועיות, הנגזרות מתכליות החוק: שמירה על אינטרס הילד, הגנה על פרטיות המעורבים, ומניעת פגיעה בלתי מידתית בצדדים שלישיים. לכן, העברת מידע נעשית לרוב במפגש מודרך, שבו מועבר ההקשר, ניתנות הבהרות, ונבחנות ההשלכות האפשריות של כל פרט. היגיון זה עמד בבסיס קביעת בית המשפט כי אין פסול במדיניות שנוקט השירות למען הילד.

נוסף על כך, כאשר השנים חולפות, האתגר באיתור קרובי משפחה מבוסס לעיתים על תיעוד חלקי, רישומים לא אחידים, ושינויים בהליכים המינהליים לאורך עשורים. במצבים כאלה, אין די בהשערות; יש צורך בתימוכין ראייתיים ממשיים שיהפכו טענה לעילה משפטית.

משמעויות מעשיות: למאומצים, למשפחות ולרשויות

הכרעת בית המשפט מדגישה את חשיבות שיתוף הפעולה והדיאלוג בין מאומצים לבין השירות האמון על תיקי האימוץ. למאומצים המבקשים לפתוח תיק, מפגש מסודר עשוי להיות הזדמנות לקבל הסברים מקצועיים, לחדד ציפיות, ולבחון דרכי איתור נוספות – לעיתים גם באמצעות גורמי סיוע משלימים.

מנגד, על הרשויות להמשיך לשפר נהלים ולתעד מאמצים באופן שיטתי, כך שהמסלול שנעשה בתיק יהיה שקוף, מובן ומתועד. במתח הרגיש שבין זכות לדעת לבין חיסיון, נדרשת רגישות אנושית לצד דיוק משפטי – והכרעת בית המשפט כאן מחזקת את הגישה שלפיה שילוב שני אלה הוא תנאי הכרחי לעשייה מקצועית נכונה.

נקודות מרכזיות מההחלטה

• התביעה נדחתה לאחר שנקבע כי השירות למען הילד פעל בהתאם לדין ולנהלים, ואף מעבר לנדרש, באיתור פרטי המשפחה הביולוגית.
• בית המשפט מצא כי מדיניות מסירת המסמכים במפגש אישי, ולא בשליחה טכנית, היא סבירה נוכח רגישות תיקי האימוץ.
• לא הוצגה תשתית ראייתית לכך שהשירות החזיק במידע מוסתר לגבי זהות האב הביולוגי.
• התובעת חויבה בהוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 40,000 שקל.

מי ייצג את הצדדים

התובעת יוצגה על ידי עורך דין ותיק מתחום המשפט האזרחי. השירות למען הילד יוצג על ידי פרקליט מטעם רשות ציבורית. השמות המלאים אינם מובאים כאן מטעמי צנעת הפרט.

מבט כולל

ההכרעה מלמדת עד כמה מורכב הטיפול בתיקי אימוץ ישנים ועד כמה חשוב הממשק האנושי בתהליך מסירת מידע. לצד כאב אישי אמיתי של מי שמבקשים לדעת על שורשיהם, עומדת מערכת חובה לפעול בזהירות, במקצועיות ותוך שמירה על זכויות כל המעורבים. האיזון הזה, כך קבע בית המשפט, נשמר במקרה הנדון, ועל כן לא הונחה תשתית להטלת אחריות נזיקית על השירות למען הילד.

בסופו של יום, בית המשפט שלל את טענות הרשלנות וההסתרה, התרשם ממכלול הפעולות שנעשו במשך השנים כדי לסייע לתובעת, והבהיר כי ללא הוכחות חותכות אין מקום לפסוק פיצויים. פסק הדין מהווה תזכורת לכך שתיקי אימוץ דורשים יד מקצועית ורגישה, וגם כאשר התוצאה אינה משיבה את המידע המיוחל, אין בכך כדי ללמד על כשל משפטי.