טענה להתמכרות לקנאביס – אך בית המשפט הורה: אחריות הורית וזמני שהות שוויוניים

פסק דין עדכני מבית המשפט לענייני משפחה דחה תביעה של אם לקבלת אחריות הורית בלעדית לבן המשותף, ילד צעיר המאובחן על הרצף האוטיסטי. חרף טענות קשות שהופנו כלפי האב – אלימות, התקפי זעם והתמכרות לקנאביס – נקבע כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת לשלילת מסוגלותו ההורית. גורמי הרווחה המליצו על חלוקת אחריות הורית וזמני שהות שוויוניים, והמלצה זו אומצה במלואה.

רקע: פרידה, בקשת הגנה ותביעה למשמורת בלעדית

הצדדים ניהלו קשר זוגי שממנו נולד בנם, כיום כבן חמש. הילד מאובחן על הרצף האוטיסטי ומקבל מענה טיפולי ומימוני בהתאם לזכויותיו. לאחר פרידת בני הזוג, האם פנתה בבקשה לצו הגנה בטענה כי בן הזוג לשעבר מתנהג באלימות וכי היא חוששת ממנו. הבקשה לא התקבלה, וההורים הסכימו לקיים קשר ענייני וממוקד בענייני הילד בלבד.

זמן קצר לאחר מכן הוגשה התביעה העיקרית: האם ביקשה כי ייקבע שהאחריות ההורית תירשם על שמה באופן בלעדי וכי זמני השהות של האב עם הילד יוגבלו משמעותית. מנגד, האב טען כי הוא מעורב, יציב ומסוגל לטפל בילד באופן מלא, וכי אין כל בסיס לדרישה לצמצום נוכחותו בחיי בנו.

טענות הצדדים: שימוש בקנאביס, אלימות נטענת ומסוגלות הורית

לטענת האם, האב צורך קנאביס באופן תדיר ובלתי מבוקר, וכי השימוש משפיע על תפקודו. עוד נטען כי הוא נוטה להתפרצויות כעס ומסכן את סביבתו. לשיטתה, צירוף נסיבות זה מצדיק העברה של מלוא הסמכויות ההוריות לחזקתה וצמצום דרסטי של זמני השהות עם האב.

האב דחה את הטענות מכל וכל. לדבריו, השימוש בקנאביס רפואי נעשה על פי מרשם ובהשגחה, כחלק מהתמודדות ממושכת עם מחלה כרונית הגורמת לכאבים מפושטים. הוא הבהיר כי הוא שומר על תפקוד מלא, מנהל שגרה מסודרת, ומקפיד להפריד בין צרכיו הרפואיים לבין חיי ההורות. עוד הוסיף כי התרשמויות אנשי המקצוע המעורבים בחיי הילד – מסגרת חינוכית וצוותים טיפוליים – מצביעות על כך שהוא הורה מעורב וקשוב לצרכי בנו.

מהו תסקיר רווחה וכיצד הוא משפיע על ההכרעה

בתיקים הנוגעים לילדים, בתי המשפט נעזרים לא אחת בתסקיר של שירותי הרווחה, המוגש על ידי עובדים סוציאליים לחוק הנוער או עובדים סוציאליים לסדרי דין. התסקיר כולל התרשמות מקצועית מההורים, מהילד ומדפוסי התקשורת במשפחה, והוא מספק המלצות באשר למסוגלות הורית, לאחריות ולזמני שהות. תסקיר איננו פסק דין, אך הוא כלי משמעותי המסייע לבית המשפט לבחון את טובת הקטין בצורה עניינית ומבוססת.

במקרה זה, התסקיר המליץ שלא לשנות את נקודת האיזון שנקבעה לאחר הפרידה. נקבע כי שני ההורים נוכחים בחיי הילד, קשובים לצרכיו, ומשקיעים מאמץ בהשתלבותו במסגרת חינוכית וטיפולית. על כן הומלץ על חלוקת אחריות הורית וזמני שהות שוויוניים – הן בשגרה והן בחגים.

ממצאי בית המשפט: הטענות לא הוכחו, האב מעורב ומסוגל

בית המשפט עיין בטענות ובמסמכים ובחן את עדויות הצדדים. נקבע כי לא הוצגה ראיה ממשית לאלימות מצד האב או להתנהגות מסכנת כלפי הילד. גם ביחס לשימוש בקנאביס, הובהר כי קיים מרשם רפואי, וכי אין בפני בית המשפט אינדיקציה לפגיעה בתפקוד ההורי. ההתרשמות הישירה מן האב הייתה כי מדובר בהורה המכיר היטב את צרכי בנו, מצוי בקשר קבוע עם הצוות החינוכי, ומעודכן בפרטי ההתערבויות הטיפוליות הניתנות לו.

בנסיבות אלה, בית המשפט לא מצא הצדקה לשלול מהאב את חלקו השווה בגידול הילד. נקבע כי טובת הקטין – עיקרון יסוד במשפט המשפחתי המתייחס לרווחתו הרגשית, הפיזית וההתפתחותית – מחייבת שיתוף שני ההורים ולא הדרה של מי מהם, כל עוד אין סיכון מוכח.

חזקת הגיל הרך: כלל שמכיר בחריגים

חזקת הגיל הרך היא כלל משפטי ותיק ולפיו, במקרים מסוימים, ילדים צעירים במיוחד ייטו להימצא בחזקת האם. עם זאת, החזקה אינה חזות הכול. בתי המשפט בוחנים בכל מקרה את הנסיבות הממשיות ואת טובת הילד הספציפי. כאשר שני ההורים זמינים, מעורבים ומסוגלים לספק סביבה מיטיבה, קיימת הצדקה לסטות מן החזקה ולהעדיף חלוקה שוויונית של אחריות וזמני שהות.

כך גם כאן: העדר סימני מצוקה מאז שנקבעה חלוקה שוויונית, בצירוף התרשמותם החיובית של גורמי המקצוע מן ההורות של שני הצדדים, תמכו בהמשך המודל המאוזן. בית המשפט הדגיש כי בחינת טובת הילד גוברת על הנחות כלליות, וכי אין הצדקה לשנות את ההסדר המאוזן הקיים.

קנאביס רפואי והורות: המבחן הוא תפקוד ובטיחות

הכרעת בית המשפט מאירה נקודה בעלת חשיבות ציבורית: שימוש בקנאביס רפואי בהתאם למרשם ולפיקוח רפואי אינו שקול לשימוש בלתי חוקי או להתמכרות. המבחן המשפטי איננו עצם קיומו של מרשם, אלא השאלה האם התנהלות ההורה פוגעת בבטיחות הילד או בכשירותו למלא תפקיד הורי יציב. אם לא הוצגה ראיה לפגיעה כזו – אין הצדקה לצמצום קשר עם הילד.

עם זאת, חשוב להדגיש כי בכל מקרה ספציפי יתכן שהראיות יצביעו אחרת. כאשר יש אינדיקציות לשימוש שאינו מבוקר, להזנחה או לסיכון, בית המשפט רשאי ואף חייב להתערב. ההבחנה בין טיפול רפואי עקבי לבין שימוש מזיק היא עניינית ותלויה בעובדות.

המסוגלות ההורית במוקד: מה בית המשפט מחפש

מושג "מסוגלות הורית" מתייחס ליכולת ההורה לספק לילד צרכים בסיסיים ורגשיים: גבולות, יציבות, בטיחות, סיוע התפתחותי ושיתוף פעולה עם גורמי טיפול וחינוך. בית המשפט בוחן את התנהלות ההורים לאורך זמן, מידת המעורבות בשגרה, איכות התקשורת עם מערכות החינוך והטיפול, ומידת הנכונות לשתף פעולה זה עם זו. הורה שמסוגל להניח בצד מחלוקות אישיות לטובת הילד, מציג קייס חזק להכרה בזמני שהות משמעותיים.

השלכות מעשיות והמלצות כלליות להורים בסכסוך

הכרעה זו משגרת מסר ברור: טענות חמורות על אלימות או התמכרות מחייבות ביסוס ראייתי מוצק. מלים חריפות ללא תיעוד, חוות דעת מקצועיות או דיווחים רשמיים – אינן מספיקות לשינוי מהותי בהסדרי חיים של ילד. במקביל, הוריו של ילד עם צרכים מיוחדים נדרשים לשיתוף פעולה מוגבר, עקב הצורך ברצף טיפולי ובסביבה יציבה.

• תיעוד ושקיפות: הקפידו לשמור מסמכים, דיווחים מהמסגרת החינוכית ותכתובות ענייניות. אלה מסייעים להציג תמונה עובדתית ולא רק תחושות.
• שיתוף פעולה עם גורמי טיפול: תקשורת רציפה עם גננת, תרפיסטים ועובדים סוציאליים משפרת את רצף הטיפול בילד ומעידה על אחריות.
• מיקוד בטובת הילד: הימנעו מהסלמה ומהאשמות לא מבוססות. בתי המשפט נוטים לחזק הורים שמקדמים קשר עם שני הצדדים.
• בחינת סיכונים אמיתיים: כאשר קיים חשש ממשי לבטיחות, יש לפנות לערוצים המוסמכים. דיווחים מסודרים תורמים להחלטה מקצועית ומידתית.
• גמישות והדרגתיות: הסכמות הדרגתיות והתאמות לשגרת הילד מבטיחות יציבות ומאפשרות בדיקה מחודשת על פי הצורך.

נקודות מרכזיות בהחלטה

• האחריות ההורית נותרה משותפת, וזמני השהות נשארו שוויוניים.
• הטענות לאלימות ולהתמכרות לא בוססו בראיות מספקות.
• תסקיר הרווחה, שהצביע על תפקוד הורי תקין של שני הצדדים, אומץ על ידי בית המשפט.
• העובדה שהאב משתמש בקנאביס רפואי לפי מרשם לא הובילה כשלעצמה להגבלת הורותו.
• סטייה מחזקת הגיל הרך הוצדקה בשל טובת הילד והמעורבות ההורית הגבוהה של שני ההורים.

לסיכום, המסר המרכזי מפסק הדין הוא שחיי היום-יום של הילד, תחושת הביטחון והיציבות שלו, והאופן שבו שני הוריו ממלאים את תפקידם בפועל – עומדים מעל לכל. טענות קשות שאינן מגובות בעובדות אינן מספיקות כדי לשנות את נקודת האיזון. כל עוד אין סיכון ממשי והורים פועלים באופן אחראי ומכבד, הנטייה תהיה לשמר אחריות הורית וזמני שהות שוויוניים, לטובת התפתחותו ורווחתו של הקטין.