בית המשפט המחוזי: שתי בנות זוג יוכרו כאימהות כאשר אחת הרתה מביצית השנייה – גם לאחר פרידה

בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המדינה וקבע כי שתי נשים, שהיו בנות זוג ונפרדו במהלך ההיריון, יוכרו שתיהן כאימהות של קטינה שנולדה מהפריה חוץ־גופית: ביצית של אחת הופרתה בזרעו של תורם אנונימי והועברה לרחמה של השנייה. בפסק הדין הודגש כי אנונימיות התורם שוללת חשש להיווצרות “הורות משולשת”, וכי טובת הקטינה מחייבת שלא ליצור עדיפות משפטית לאחת האימהות. לפי ההכרעה, ההכרה באם הגנטית תיעשה באמצעות פסק דין הצהרתי – ולא בדרך של צו הורות פסיקתי – כדי לשקף את אדן ההורות הגנטי ולהבטיח שוויון מלא בין ההורים.

הרקע העובדתי וההליך

שתי נשים חיו כבנות זוג והחליטו להביא ילד לעולם. לצורך כך הופרתה ביצית של אחת מהן (האם הגנטית) בזרעו של תורם אנונימי, והעובר הושתל ברחמה של בת הזוג השנייה (האם היולדת). במהלך ההיריון השתיים נפרדו, אולם לאחר הלידה פנו יחד לבית המשפט לענייני משפחה בתביעה להכרה באימהות שתיהן. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את התביעה והצהיר כי האם הגנטית היא אם נוספת, לצד האם היולדת, כבר ממועד הלידה.

המדינה, באמצעות היועצת המשפטית, ערערה לבית המשפט המחוזי. לשיטתה, הדין הישראלי קובע כי היולדת היא האם על פי ברירת המחדל, וכי הכרה באימהות של בעלת הביצית – שעה שאינה היולדת – מחייבת הליך של כינון הורות בדרך של צו הורות פסיקתי ולא באמצעות פסק דין הצהרתי. עוד נטען כי המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית היא דיני תרומת הביציות והסכמים לנשיאת עוברים, מהם עולה כי יש צורך בצו שיפוטי מכונן כדי להקנות מעמד הורי כאשר ההיריון נישא בידי מי שאינה האם הגנטית.

עמדת המדינה בערעור

לטענת המערערת, הדין מכיר ביולדת כאם הילוד כברירת מחדל. כאשר בעלת הביצית איננה היולדת, אין די בזיקה הגנטית כדי לעגן הורות, ויש לכונן את המעמד בצו שיפוטי מתאים. נטען כי החלת דיני תרומת ביציות מובילה לכך שהיילוד הוא ילדה של הנתרמת, וכי לתורמת אין זיקה משפטית להורות. בכך ביקשה המערערת להדגיש כי אין להכיר במעמד הורי רק מכוח “קול הדם” בלי הליך פורמלי של כינון.

עוד הוסיפה המדינה כי מנגנון צו ההורות הפסיקתי נועד לתת מענה למבנים משפחתיים שבהם ההורות אינה נקבעת על פי המודל הביולוגי המסורתי, וכי מתן פסק דין הצהרתי עלול לעקוף את מנגנון הכינון הראוי ולהביא ליצירת מסלול הורות חדש שלא נקבע בחקיקה.

עמדת המשיבות

המשיבות טענו כי הזיקה הגנטית היא אדן מרכזי בהגדרת הורות, וכי אין תחולה לדיני תרומת ביציות במצב שבו בעלת הביצית איננה “תורמת” זר מבחינה משפטית, אלא מי שמלכתחילה התכוונה לשמש הורה יחד עם האם היולדת. עוד הודגש כי תורם הזרע היה אנונימי, ולכן לא קיים חשש שיתגבש הורה נוסף שיתחרה בזיקות ההוריות, באופן העלול להוביל להורות משולשת שאיננה מוכרת בדין.

עוד נטען כי דחיית ההכרה באם הגנטית והפנייתה למסלול של צו הורות פסיקתי תיצור מדרג סטטוס בין שתי האימהות ותפגע בטובת הקטינה. המשיבות הדגישו כי שתיהן נטלו על עצמן בפועל את הזכויות והחובות ההוריות, וכי ההכרה צריכה לשקף מצב חיים ושוויון מהותי.

הכרעת בית המשפט המחוזי

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור והותיר על כנו את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. נקבע כי לב המחלוקת איננו השאלה אם האם הגנטית זכאית להכרה – על כך אין מחלוקת עקרונית – אלא האופן שבו תינתן ההכרה: האם באמצעות פסק דין הצהרתי או בצו הורות פסיקתי.

בית המשפט הדגיש כי הזיקה הגנטית היא אדן מרכזי בהקניית מעמד הורי. הפיצול הייחודי בין ההריון (שהתקיים ברחם אחת הנשים) לבין המטען הגנטי (השייך לבת הזוג השנייה) אינו יוצר “מסלול הורות חדש”, אלא וריאציה עובדתית של אדן הורות מוכר. העובדה שתורם הזרע אנונימי מונעת התנגשות עם בעל זיקה גנטית נוסף, ולכן לא נוצר חשש להורות משולשת – מצב שהדין הישראלי אינו מכיר בו.

עוד נקבע כי אין מדובר ב”תרומת ביצית” במובן המשפטי הנפוץ, שבו תכלית החוק היא ניתוק הזיקה המשפטית בין התורמת לבין היילוד והעברת ההורות לנתרמת. כאן, מלכתחילה שתי הנשים ביקשו לשמש אימהות לילדה, וההיריון לא נשא עבור צדדים שלישיים. על כן המסגרות הנורמטיביות של תרומת ביציות ושל הסכמים לנשיאת עוברים אינן מתיישבות עם תבנית המקרה, ואינן מחייבות צו מכונן לצורך הבניית ההורות.

לגבי חוקי הפונדקאות, הובהר כי הם עוסקים בסיטואציה שבה יש לנתק את הזיקה בין האם הנושאת לבין היילוד ולהעביר את מעמד ההורות להורים המיועדים. במקרה זה אין צורך בניתוק, אלא בהכרה בשתי האימהות יחד – ולכן המסקנות מן ההסדרים הייעודיים של פונדקאות אינן ניתנות להיקש ישיר.

טובת הקטינה ושאלת השוויון בהורות

גורם מרכזי בהחלטה היה עקרון טובת הילד. בית המשפט מצא כי הכרה באם הגנטית רק באמצעות צו הורות פסיקתי עלולה ליצור בפועל תחושת מדרג בין שתי האימהות, גם אם מבחינה משפטית מדובר בצווים בעלי עוצמה דומה. השוואת מעמד באמצעות פסק דין הצהרתי מציבה את שתיהן על אדן הורות זהה – “טבעיות” במובן המעמדי – ובכך מגינה על יציבותה של הקטינה, במיוחד נוכח הפרידה בין ההורים.

בית המשפט התייחס גם למצבים מורכבים שעלו בשיח הציבורי והמשפטי, כגון מקרים של בלבול עוברים בבתי חולים. צוין כי אין הכרה מוחלטת באם הגנטית בכל נסיבה: בכל מקרה תיבחן טובת הילד והקשר ההורי בפועל. לעיתים תינתן עדיפות לאם היולדת, ולעיתים – כאשר שתיהן מבקשות לגדל את הילד והקשר מתקיים – תזכה גם האם הגנטית להכרה מלאה.

בין “פסק דין הצהרתי” ל“צו הורות פסיקתי” – הסבר קצר

פסק דין הצהרתי הוא החלטה שיפוטית הקובעת את המעמד המשפטי הקיים על בסיס עובדות שהסתברו, מבלי “ליצור” סטטוס חדש. לעומתו, צו הורות פסיקתי הוא כלי המיועד לכונן הורות במבנים משפחתיים מסוימים, כשהדין דורש פעולה שיפוטית ייחודית כדי להקנות את המעמד. אף שהשניים מובילים לתוצאה מעשית דומה מבחינת אחריות הורים וזכויות הילד, בית המשפט סבר כי בנסיבות המקרה דנן מתן פסק דין הצהרתי משקף נכונה את אדני ההורות ומבטיח שוויון במעמד בין האימהות.

השלכות רוחב

להכרעה יש השלכה פרקטית על זוגות מאותו מין המשתמשים באמצעים רפואיים להקמת משפחה, במיוחד כאשר יש פיצול בין ההיריון לבין המטען הגנטי. המסר המרכזי הוא שהדין מכיר בזיקה הגנטית כאדן ראשי של הורות, ובמקרים המתאימים – כאשר אין חשש להורות שלישית וכאשר שתיים מהמעורבות הן-הן ההורים המיועדים – ניתן להעניק הכרה הצהרתית מלאה, לטובת הילד ולמען הוודאות המשפטית.

• הערעור נדחה, ופסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה נותר על כנו.
• שתי האימהות – היולדת והגנטית – יוכרו כאימהות בצו הצהרתי.
• אנונימיות תורם הזרע שוללת חשש להורות משולשת.
• דיני תרומת ביציות ופונדקאות אינם מחייבים צו מכונן במבנה העובדתי הנדון.
• טובת הקטינה והשוואת המעמד המשפטי בין שתי האימהות היו שיקולים מכריעים.
• ההכרה באם הגנטית תלויה נסיבות ותיבחן תמיד לפי טובת הילד.

היבטים מעשיים להורים מיועדים

בני ובנות זוג המתכננים הורות באמצעות הפריה חוץ־גופית יכולים להפיק מן ההכרעה מספר תובנות: ראשית, תיעוד כוונת ההורות המשותפת מראש עשוי להקל על ההליך המשפטי. שנית, כאשר יש פיצול בין ההיריון לבין התרומה הגנטית בתוך הזוגיות, ניתן לשקול פנייה מוקדמת לבית המשפט בבקשה להכרה מתאימה – לעיתים בדרך של פסק דין הצהרתי – בהתחשב בנסיבות ובטובת הילד. שלישית, יש לזכור כי רישום במרשם האוכלוסין נשען על ההכרעה השיפוטית, ולכן מומלץ להסדיר את המעמד בהקדם כדי למנוע פערים בזכויות ובחובות כלפי הילד.

בפסק הדין צוין כי אף שבמקרים רבים צו הורות פסיקתי הוא הנתיב השכיח, אין בכך כדי לשלול אפשרות של הכרזה הצהרתית כאשר התמונה העובדתית והנורמטיבית מצביעות על אדן גנטי ברור ועל כוונת הורות משותפת מלכתחילה.

ייצוג הצדדים

המדינה יוצגה על ידי באת כוח מטעם הפרקליטות. המשיבות יוצגו על ידי באי כוח פרטיים. הצדדים לא נקבו בשמותיהם בפסק הדין כפי שהובא בסקירה זו, מטעמי צנעת הפרט והכללה.

סיכום

בית המשפט המחוזי קבע כי כאשר ילדה נולדת מביצית של אחת מבנות הזוג והיריון של רעותה, וכאשר תורם הזרע אנונימי ושתי הנשים מבקשות לשמש אימהות בפועל, ניתן להכיר בשתיהן כאימהות באמצעות פסק דין הצהרתי. כך נשמרת טובת הקטינה, נמנע מדרג סטטוס בין ההורים, ומעוגנת ההכרה באדן ההורות הגנטי לצד ההורות המתקיימת בחיי היום־יום. ההכרעה אינה מבטלת את הצורך בבחינה פרטנית במקרים אחרים, אך היא מסמנת קו מנחה ברור: שוויון הורי והגנה על היציבות המשפחתית של הילד עומדים במרכז.