בית המשפט דחה תביעת השבה לפי אמנת האג: הקטינים יישארו עם אמם בישראל

בית המשפט לענייני משפחה במחוז המרכז דחה לאחרונה תביעה לפי אמנת האג להשבת קטינים לארצות הברית, שהגיש אב נגד גרושתו. ההרכב קבע כי נסיבות המקרה מלמדות שהאב ידע או לכל הפחות השלים עם נסיעת האם והילדים לישראל, וכי החזרת הקטינה הצעירה בלבד למדינת המוצא תחשוף אותה לפגיעה מהותית ולניתוק מאימה. לצד זאת, ניתנה משקל משמעותי לרצון המפורש של הילדים להישאר בישראל.

הרקע המשפחתי והמעבר לישראל

מדובר בבני זוג לשעבר שהתגרשו פעמיים במהלך מערכת יחסים רוויית משברים. לשניים שלושה ילדים: הבכור בן 19, האמצעי בן 17 והצעירה בת 11. לאחר פרידתם הראשונה, עברה המשפחה להתגורר בארצות הברית. האם שהתה שם ללא מעמד חוקי מוסדר, מצב שיצר תלות וחשש מתמיד מפני הליכי הרחקה.

בתחילת השנה עלתה האם עם שני הקטינים על טיסה לישראל, בכרטיסי טיסה לכיוון אחד. זמן קצר לאחר נחיתתם, פנה האב לבית המשפט וביקש צו המחייב את השבתם המיידית לארצות הברית, בטענה כי מדובר בהעברה שלא כדין ממקום מגוריהם הרגיל.

תביעת האב: העברה שלא כדין לפי אמנת האג

לדברי האב, הילדים נעקרו בפתאומיות ממסגרות החינוך ומהקהילה שבה חיו, ללא כל הסכמתו וללא תיאום מוקדם. הוא טען כי אמנת האג מחייבת השבה מהירה של ילדים שהורחקו ממדינת מושבם הרגיל בניגוד לדין, וכי ההליך בישראל אינו המקום לדון בשאלות משמורת מהותיות. לשיטתו, לא מתקיימים החריגים המאפשרים להימנע מהשבה, ויש להורות על חזרה מיידית של הקטינים לארצות הברית.

עמדת האם: הסכמה, איומים ומצוקה מתמשכת

האם הכחישה כי פעלה מאחורי גבו של האב. לגרסתה, הוזכר המעבר לישראל שוב ושוב בשיחות בין הצדדים, והאב ידע על כוונתה לטוס ואף השלים עם כך. האם הוסיפה כי במהלך השנים נאלצה להתמודד עם מערכת יחסים רוויית שליטה ואיומים, ובהם איום חוזר לפנות לרשויות ההגירה בשל היעדר מעמדה החוקי, כדי למנוע ממנה לראות את ילדיה.

עוד טענה האם כי האב לא נשא במלוא אחריותו ההורית, וכי לאורך זמן נחשפו היא והילדים להתנהגות פוגענית. לדבריה, מצבה כמי ששוהה ללא מעמד חוקי הביא לכך שהייתה פגיעה ביכולתה להתנגד לדרישות ולתכתיבים, והיא פעלה בעיקר כדי להבטיח סביבה יציבה ובטוחה לילדים.

המסגרת המשפטית: תכלית האמנה והחריגים

אמנת האג (החטיפה האזרחית) נועדה להבטיח השבה מהירה של ילדים שהועברו או הוחזקו שלא כדין ממדינת מושבם הרגיל, ולהרתיע מהליך חד-צדדי של שינוי מקום מגורים באמצעות בריחה למדינה אחרת. עם זאת, האמנה מכירה במספר חריגים מצומצמים, בהם ניתן להימנע מהשבה: למשל מקום שבו ההורה התובע נתן הסכמה למעבר או השלים עמו בדיעבד; כאשר קיים סיכון חמור שילד ייחשף לנזק פיזי או נפשי אם יוחזר; או כשהילד הבוגר מביע התנגדות כנה ומנומקת להחזרה. בנוסף, האמנה אינה חלה על ילדים מעל גיל 16.

חשוב להדגיש: הליך לפי האמנה אינו מכריע בסוגיות משמורת מהותיות. מטרתו לברר אם יש להשיב את הילד למדינה שבה יתבררו ענייני המשמורת. משכך, הנטל להוכיח חריגים להחזרה הוא משמעותי, והם נבחנים בזהירות.

ממצאי בית המשפט: ידיעה, השלמה והפעלת לחץ

בית המשפט קיבל את עמדת האם כי האב ידע על כוונתה לצאת לישראל, וכי בידיו היו אינדיקציות ברורות למעבר המתוכנן. עוד התרשם בית המשפט כי היחסים בין הצדדים התנהלו בצל איומים מתמשכים, לרבות איום לפנות לרשויות ההגירה והשימוש במעמדה הלא-סדיר של האם ככלי לחץ.

לפי פסק הדין, נסיבות אלו העמידו את האם "עם הגב לקיר" והובילוה לקבל החלטות מתוך מצוקה ותחת איום. בתוך כך, נמצאו סימנים לכך שמהלכים משפטיים קודמים בין הצדדים נעשו כאשר האם נטלה על עצמה התחייבויות תחת לחץ, מתוך חשש קונקרטי כי תורחק ותנותק מילדיה. ראיות עקיפות, כגון הימנעותה מנסיעות מסוימות בשל חשש להיתקלות בבעיות הגירה בכניסה לארצות הברית, חיזקו את התרשמות בית המשפט בדבר הפגיעות שבה הייתה נתונה.

בית המשפט ציין כי רשת התמיכה של האם בתקופה הרלוונטית הייתה דלה, וכי היא התבססה לפרקים על מסגרות מגורים זמניות ועל סיוע קהילתי לצורך קיום בסיסי. נסיבות אלו חיזקו את המסקנה שהפעלת לחץ עליה הייתה קלה יחסית ושחוסר האיזון המשמעותי בין הצדדים שיבש את יכולת המשא ומתן החופשי ביניהם.

רצון הילדים ושאלת הסיכון לקטינה

משקל נכבד ניתן לעמדתם המפורשת של הילדים, שביקשו להישאר עם אימם בישראל. בית המשפט עמד על החשיבות שבשמיעת קולו של ילד בהליכים הנוגעים לגורלו, במיוחד כאשר מדובר בבני נוער הנחשבים בוגרים יחסית ויכולים להביע רצון אותנטי ועקבי.

בנוסף, בית המשפט הדגיש כי במקרה הנדון, גם אילו התקבלה התביעה, בפועל ניתן היה להשיב לארצות הברית רק את הקטינה הצעירה, שכן האמנה אינה חלה על ילדים מעל גיל 16. משמעות הדבר הייתה החזרה של ילדה אחת בלבד, תוך הפרדה מאימה ומאחיה והותרתה בלעדית בחזקת האב — מקום שבו, כך הובהר, אינה רגילה ללון ושאליו לא נבנה רצף הורי יציב.

בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי מתקיים חשש ממשי לפגיעה בקטינה, אם תוחזר לבדה. החשש לנזק אינו מסתכם בקושי רגשי זמני הנלווה לכל מעבר, אלא כולל פגיעה של ממש ברציפות הטיפולית, ביציבות היומיומית ובתחושת הביטחון הבסיסית. המדובר בשיקולים הממוקמים בלב החריגים לאמנה, המצדיקים במקרים חריגים את הימנעות ההשבה.

הכרעה והוצאות

לאחר שקלול כלל הנתונים — ידיעת האב או השלמתו עם המעבר, נסיבות הלחץ והאיומים, רצון הילדים והערכת הסיכון הממשי לקטינה — דחה בית המשפט את התביעה להשבה. נקבע כי הילדים יישארו בישראל בשלב זה, וכי הסוגיות ההוריות המהותיות, ככל שיהיו, יתבררו בערוצים המתאימים ולא במסגרת הליך החטיפה האזרחית.

בית המשפט חייב את האב בהוצאות משפט בסך 12,500 שקלים. בפסק הדין הובהר כי הסכום משקף את מורכבות ההליך ואת הצורך לייצב במהירות את מצבם של הילדים.

נקודות מרכזיות מן ההחלטה

• אמנת האג נועדה להשיב קטינים שהורחקו שלא כדין ממדינת מושבם הרגיל, אך מכירה בחריגים מצומצמים.
• במקרה זה נמצא כי האב ידע או השלים עם המעבר, מה שמחליש את טענותיו להפרת האמנה.
• רצון הילדים, בעיקר כשהוא עקבי ומנומק, קיבל משקל משמעותי.
• החזרת הקטינה לבדה הייתה יוצרת פרידה כפויה מאימה ומסביבה מוכרת ועלולה הייתה לגרום נזק של ממש.
• עלויות ההליך נפסקו לטובת האם, בשל דחיית התביעה והצורך לייצב את אורח חייהם של הילדים.

המשמעות הרחבה: בין השבה מהירה לטובת הילד

ההכרעה ממחישה את האיזון המורכב בין תכלית האמנה — בלימת העברות חד-צדדיות — לבין טובת הילד ונסיבות חירום. בעוד שבדרך כלל בית המשפט יטה להורות על החזרה מהירה, קיימים מקרים שבהם הנסיבות הקונקרטיות גוברות, בעיקר כאשר מוכחת הסכמה או השלמה של ההורה התובע, או כשקיים חשש ממשי לנזק לילד שיוחזר.

הפרשה מדגישה גם את המשמעות המעשית של מעמד הגירה לא מוסדר בהליכי משפחה בינלאומיים. שימוש באיום פנייה לרשויות לצורך השגת יתרונות בהליכים בין בני זוג עלול להיחשב הפעלת לחץ פסולה ולהשפיע על ממצאי בית המשפט לגבי טיב ההסכמה והאיזון בין הצדדים.

כמו כן, פסק הדין מזכיר כי שאלת ההשבה לפי האמנה איננה דיון משמורת מהותי. גם כאשר תביעה מושבת, פתוחה בפני הצדדים הדלת לפנות למסלולים אחרים לדון בהסדרי הורות, במזונות ובסוגיות הנוגעות לרווחת הילדים — אך זאת במסגרות המתאימות ובזמן שיאפשר לילדים יציבות והגנה.

מבט פרקטי להורים בסכסוכי הגירה

• יש לתעד הסכמות, מו"מ וחילופי דברים מהותיים ביחס למעבר בין מדינות, כדי למנוע מחלוקות מאוחרות על שאלת הידיעה או ההשלמה.
• במקרים של חשש לאלימות או לחץ, מומלץ לפנות לסיוע מקצועי, לרבות מסגרות רווחה וייעוץ משפטי, תוך שמירה על בטחון הילדים.
• רצון הילדים עשוי לקבל משקל משמעותי ככל שהם בוגרים יותר ומביעים עמדה עקבית.
• האמנה אינה חלה על ילדים מעל גיל 16 — נתון שעשוי להשפיע על היתכנות החזרת אחים במשותף.

לסיכום, בית המשפט דחה את תביעת ההשבה לפי אמנת האג והותיר את הקטינים בישראל עם אמם. ההכרעה נשענה על התרשמות ממצב מצוקה שנגרם בין היתר בשל מעמד הגירה לא מוסדר, על קביעה שהאב ידע או השלים עם המעבר, ועל הערכת סיכון ממשי לקטינה אם תוחזר לבדה. לצד הדגשת תכלית האמנה, פסק הדין מציב במרכז את ההגנה על שלומם של הילדים ואת שמיעת קולם בהליכים הנוגעים לעתידם.