ביהמ"ש ביטל הסכם ממון: בעל ניצל אמון אשתו העיוורת והבריח כספים – החלוקה הוטתה לטובתה

מקרה ייחודי ומתוקשר שנדון לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה במרכז הארץ ממחיש את החשיבות הרבה של יושרה ואמון במערכת הזוגית, במיוחד כשמדובר בזוגות המתמודדים עם אתגרים בריאותיים. בית המשפט קיבל את טענותיה של אישה עיוורת שהבעל ניצל את חוסר היכולת שלה לפקח על הנעשה בכספים, והחליט לבטל את הסכם הממון שנחתם בין השניים – ואף קבע חלוקה לא שוויונית לטובתה.

רקע: מערכת יחסים יוצאת דופן ואתגרים ייחודיים

בני הזוג, שנישאו בתחילת שנות התשעים, לא הביאו ילדים משותפים לעולם. לגבר ילדים מפרק קודם. שני בני הזוג חיים עם מוגבלות ראיה המזכה אותם בתעודת עיוור – האישה איבדה את מאור עיניה לחלוטין, ואילו לבעלה היו שרידי ראיה חלקיים, שאפשרו לו תפקוד בסיסי מעבר לזה של אשתו.

האתגרים עליהם התגברו יחד לאורך השנים התעצמו דווקא סביב נושא הכספים והרכוש: בעוד שהסכם ממון אמור לספק ודאות כלכלית ולהגן על שני הצדדים, במקרה זה הוא הפך לכלי שהנחיל תחושת קיפוח לצד החלש.

הסכם הממון – תכלית ברורה, ביצוע פגום

כעשר שנים לאחר הנישואים ערכו השניים הסכם ממון שנועד להסדיר את חלוקת זכויותיהם הכלכליות בעתיד. הסכם הממון קבע בבירור כי כל הנכסים, הזכויות והכספים – גם אלו הרשומים על שם אחד בלבד – ישויכו לשני בני הזוג במשותף. בנוסף, עמדה מרכזית הייתה הפקדה של כל ההכנסות בחשבון בנק משותף, ללא אפשרות לפתיחת חשבונות נוספים ללא הסכמה.

על פי עדויות הצדדים, האישה נטתה לתת אמון מלא בבעלה והותירה בידיו את ניהול הכספים. שגרת היומיום התאפיינה בכך שהיא לא יכלה לבדוק בקפדנות את מצב החשבונות, התוכניות והפוליסות, בשל עיוורונה המוחלט ותלותה בבן זוגה בתחומים אלו.

התנהלות כלכלית בעייתית מצד הבעל

לפני כשנתיים פנה הבעל לבית המשפט וביקש לאזן משאבים, כלומר – לבצע חלוקת רכוש בין הצדדים, בטענה שיש לו זכויות במחצית מהנכסים שנצברו במהלך הנישואין. מנגד, האישה ביקשה מבית המשפט לבטל את הסכם הממון מ-2002. לטענתה, בעלה פעל מאחורי גבה: הוא לא העביר את כל הכנסותיו לחשבון המשותף, הסתיר ממנה מידע כספי, העביר סכומים לילדיו מנישואים קודמים, ובכך – הפר את ההסכם בתום לבה המוחלט.

במהלך הדיונים העידה האישה על מצוקתה, על תחושת חוסר האונים, ועל האמון המלא שנתנה באדם שאיתו בחרה לחלוק את חייה. המשפט התמקד בשאלה אם מתקיימים התנאים שמאפשרים לבית המשפט לבטל הסכם ממון שנחתם ואושר כדין.

הכרעה: אי יושר חוזר ונשנה מצד הבעל

בית המשפט בחן לעומק את התנהלות הבעל לאורך השנים. הוכח כי הבעל לא ערב לכללים שסוכמו, לא הפקיד את כל הכנסותיו בחשבון המשותף, והתנהל באופן עצמאי תוך ניצול חולשת אשתו – שלא יכלה לבדוק, להתעדכן או לערער על מהלכיו. בנוסף, הוברר כי כספים בסכומים משמעותיים נמשכו על ידו מבלי שהאישה ידעה על כך, ובכך נעשה שימוש במשאבים משותפים לצרכים פרטיים, בעיקר למען ילדיו.

החלטת בית המשפט הייתה חד משמעית: התנהלות זו מהווה "חוסר תום לב קיצוני" – מונח משפטי שמתאר מצב בו צד פועל במנוגד לערכים בסיסיים של הגינות ויושר במסגרת הסכמות או חוזים. בית המשפט הבהיר כי גם אם ההסכם קיבל תוקף של פסק דין ואף עברו שנים רבות, אין בכך למנוע את ביטולו אם הופר באופן מהותי ושיטתי.

סיוע לצד החלש במסגרת גמישות השיפוט

משבוטל הסכם הממון, עבר בית המשפט לשקול את דרך חלוקת הזכויות בפועל. כאן הפעיל השופט את הסמכות להורות על חלוקה לא שוויונית – לטובת הצד שהיה נתון לעמדה חלשה יותר. כך, נקבע כי זכויותיה הפנסיוניות של האישה יחולקו כך ש-70% יועברו אליה, ואילו הבעל יקבל את היתרה בלבד. יתר הרכוש, ובכלל זה כספים בחשבון המשותף וסכומי מטבע חוץ שהיו בכספת, חולקו שווה בשווה.

עוד חויב הבעל להשלים לאשתו פער משמעותי בגובה כ-430 אלף שקלים עקב הפרשי שווי דירות ונכסים, ולשלם לה הוצאות משפט בגובה עשרות אלפי שקלים. החלטות אלו מחדדות את עמדת בית המשפט – אסור לנצל חולשת בן זוג, ובמיוחד במקרה של תלות פיזית ותפקודית.

משמעויות והשלכות לעתיד: מה ניתן ללמוד?

הסיפור מדגיש כי תוקפו של הסכם ממון אינו בלתי ניתן לערעור. צד שחפץ לשמרו, חייב לנהוג לפי רוח ההסכמות – ואם יפעל בחוסר יושר או ינצל חולשה של הפרטנר, ייתכן שימצא את עצמו נפגע מהחלטות בית המשפט. הבדלים ביכולת התפקודית אינם רק עניין רפואי, אלא גם שאלה של איזוני כוחות בזוגיות ובניהול משק הבית.

הכרעת בית המשפט משדרת מסר רחב: מי שניצל אמון, הסתיר מידע או הבריח כספים בניגוד להסכמות, חשוף לביטול הסכם – גם אם עברו שנים מאז שנחתם. לצד זאת, ראוי להיעזר בייעוץ משפטי בכל מערכת יחסים בה קיימים פערים ביכולות התנהלות שוטפת; במיוחד בעת עריכת מסמכים משפטיים מהותיים כהסכמי ממון.

לסיכום, בית המשפט הדגיש את אחריותם של בני זוג לפעול בהגינות ובשיתוף פעולה בעניינים כלכליים, ובמיוחד כאשר מתקיימים יחסי אמון עמוקים המעוגנים בשגרה, כמו במקרי מוגבלות או תלות משמעותית. כל חריגה מהגינות בסיסית מהווה עילה לבחינה מחודשת של הסכמות חוזיות, גם שנים רבות אחרי שנחתמו.