בג"ץ: פרשנות חדשה לחוק האימוץ – בני זוג מאותו מין כשירים לאמץ ככל זוג אחר

פסק דין חדשני של בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, מסמן תפנית משמעותית בתחום האימוץ בישראל. בג"ץ קבע כי יש לפרש את הוראות חוק האימוץ באופן שמאפשר גם לבני זוג מאותו המין לאמץ ילדים, בדומה לכל זוג אחר. נקודת המוצא היא טובת הילד והיציבות המשפחתית שבה יגדל – ולא הנטייה המינית של ההורים. ההכרעה מבקשת לשים קץ לפרקטיקה שנוצרה במהלך השנים, שלפיה זוגות מאותו המין ניצבו בעמדת נחיתות מערכתית מול זוגות הטרוסקסואליים בהליכי אימוץ, ולעיתים הוגבלו לאימוץ ילדים בוגרים יותר או בעלי צרכים מיוחדים בלבד.

רקע והמסגרת המשפטית

העתירה נסבה על פרשנות סעיף 3 לחוק אימוץ ילדים, הקובע כי "אין אימוץ אלא על ידי איש ואשתו יחד; ואולם רשאי בית משפט ליתן צו אימוץ למאמץ יחיד...". במשך שנים פירשה המדינה את החוק כך שהעדיפות לאימוץ תינתן לזוגות נשואים הטרוסקסואליים, ורק כאשר הדבר אינו אפשרי – תישקל בקשתם של זוגות מאותו המין או של יחיד/ה. במציאות זו, רבים מבני זוג מאותו המין מצאו עצמם בעמדת המתנה ממושכת או ברשימות הכוללות ילדים שהאימוץ שלהם מורכב יותר. גם בני זוג הטרוסקסואליים שאינם נשואים (ידועים בציבור) לא זכו, ככלל, להיכלל בקטגוריית ה"זוג" של החוק, בשל ההיצמדות ללשון "איש ואשתו".

בשנים האחרונות הועלו יוזמות לתיקון החוק. בין היתר פורסם תזכיר ממשלתי לפני מספר שנים שהציע למחוק את תנאי הסף של "איש ואשתו" ולהדגיש במקום זאת את הדרישה ליחסים זוגיים יציבים ומתמשכים, ללא קשר לסוג הזוגיות. אלא שהליכי חקיקה כאמור לא צלחו, בין היתר בשל טעמים פוליטיים. לנוכח הקיפאון החקיקתי, הובאה השאלה לפתחו של בג"ץ.

עמדות הצדדים וההליכים

העותרים, שני זוגות מאותו המין, טענו כי הפרשנות המצמצמת מפלה אותם בניגוד לעקרונות השוויון וכבוד האדם, וכי אין כל בסיס מקצועי או עובדתי לקביעה שלפיה נטייתו המינית של הורה פוגעת בטובת הילד. מנגד, המדינה מסרה עדכונים שלפיהם אין היתכנות פוליטית לקידום חקיקה ממשלתית בזמן הקרוב, והציגה קו כללי שלפיו דרך המלך להסדרת הסוגיה היא באמצעות תיקון חקיקה. עם זאת, הובהר כי קיימת גם אפשרות משפטית לפרש את הסעיף כך שיכיל זוגות מאותו המין. גורם ממשלתי מסוים הביע עמדה שמרנית יותר ולפיה אימוץ על ידי בני זוג מאותו מין אינו תואם את טובת הילד, אך עמדה זו לא נתמכה בתשתית מחקרית מספקת.

ההכרעה: פרשנות תכליתית וחוק האימוץ

חוות הדעת המרכזית, שנכתבה בידי אחד משופטי ההרכב, נשענה על שיטת הפרשנות התכליתית. לפי גישה זו, הפרשן בוחן תחילה את לשון החוק, ובהמשך את תכליותיו – הן הסובייקטיביות (כוונות המחוקק בעת חקיקת החוק) והן האובייקטיביות (ערכי היסוד של השיטה המשפטית בחברה דמוקרטית). נקבע כי לשון הסעיף מבחינה, במהותה, בין אימוץ בידי זוג לבין אימוץ יחידני. הדגש הוא קיומו של בן זוג והקמת מסגרת זוגית יציבה, ולא דווקא הסטטוס הפורמלי או המגדרי של בני הזוג. פרשנות לשונית סבירה, כך הודגש, מאפשרת להכליל גם שני בני אותו מין בגדר הביטוי "איש ואשתו", כל עוד מדובר בתא זוגי יציב שמסוגל להעניק לילד בית בטוח וטוב.

בהיבט התכלית הסובייקטיבית, ההיסטוריה של החקיקה משקפת תפיסה שלפיה טובת הילד נשמרת בדרך כלל במסגרת זוגית דו-הורית. המחוקק ביקש להבטיח מסגרת יציבה לילד, אך לא עסק מפורשות בשאלת כשירותם של בני זוג מאותו המין – סוגיה שלא ניצבה אז במוקד הציבורי. מכאן שאין מניעה לראות בביטוי "איש ואשתו" ביטוי המתאר זוגיות מוכרת לזמנו, ולא גדר נוקשה שנועד להוציא במכוון משפחות מעין אלה מתחולת החוק.

התכלית האובייקטיבית של החוק – קידום טובת הילד – קיבלה משקל מכריע. בית המשפט הדגיש כי מדובר בהחלטות הרות גורל, המצויות בלב-ליבו של חיי הילד המאומץ. נקבע כי טובת הילד נקבעת לפי מכלול נסיבותיו, אישיותם של ההורים המיועדים, מסוגלות הורית, יציבות, תמיכה משפחתית וסביבתית, ועוד. נטייה מינית כשלעצמה אינה שיקול ענייני לכשירות לאימוץ.

שוויון, כבוד האדם וטובת הילד

בג"ץ קבע כי העדפה מובנית של זוגות הטרוסקסואליים בהליכי אימוץ – שעה שאין לה עוגן ענייני בטובת הילד – מהווה הפליה הפוגעת בזכות לשוויון ובכבוד האדם. ההבחנה בין זוגות רק לפי נטייתם המינית מנציחה סטריאוטיפים חסרי בסיס שלפיהם הורות חד-מינית נופלת באיכותה מהורות הטרוסקסואלית. בית המשפט ציין כי העמדות המקצועיות העדכניות, לרבות אלו של גורמי המקצוע בתחום האימוץ, אינן תומכות בטענה שנטייה מינית משפיעה לרעה על רווחת הילד או על איכות ההורות.

בהתאם לכך, הודגש כי הדלת הראשית של חוק האימוץ צריכה להיות פתוחה בפני כל זוג כשיר – הטרוסקסואלי או חד-מיני – בכפוף לאותו מבחן על של טובת הילד. מסר חברתי שלפיו הורות חד-מינית היא "נחותה" אינו עולה בקנה אחד עם ערכי היסוד של שיטת המשפט, ואינו משקף את המציאות החברתית המשתנה בישראל.

הצטרפות דעות והבהרות

שני שופטים נוספים הצטרפו למסקנה. אחד מהם הבהיר כי לעניין אימוץ ילדים אין מקום להבחנה בין זוגות מאותו המין לבין זוגות הטרוסקסואליים – כל הזוגות כפופים לאותו מבחן של טובת המאומץ. שופטת אחרת ציינה כי בחירת המחוקק בביטוי הישן "איש ואשתו" שיקפה את לשון התקופה, שמטרתה הייתה לבכר אימוץ זוגי לעומת אימוץ יחידני, ולא לשלול מפורשות אימוץ על ידי שני בני אותו המין. בהתאם לכך, כאשר בוחנים את התכלית – יציבות תא זוגי לטובת הילד – הפרשנות ההולמת את ימינו מחייבת לכלול גם זוגות מאותו המין.

משמעות מעשית והשלכות

פסק הדין מורה לרשויות האמונות על אימוץ ילדים לבחון בקשות של בני זוג מאותו המין באותה אמת מידה מקצועית החלה על כל זוג. אין עוד מקום לחסם קטגורי שמונע מראש קבלה לשלב ההתאמה, או הדחה של בקשות לרשימות מצומצמות בלבד. עם זאת, בדומה לכל בקשה לאימוץ, בחינת הכשירות תיעשה פרטנית, לפי טובת הילד במובנה הרחב.

ההדגשה של יציבות זוגית, להבדיל מהסטטוס הרשמי של הקשר, עשויה להשפיע גם על אופן היישום ביחס לזוגות שאינם נשואים. פסק הדין אינו מחליף את המחוקק ואינו קובע מסמרות בסוגיות שלא נדונו במפורש, אך הוא משרטט עקרונות מנחים ברורים: הדגש אינו על התווית, אלא על היכולת לספק לבית מאמץ יציב, תומך ובטוח.

עיקרי הקביעות בפסק הדין

• הביטוי "איש ואשתו יחד" בחוק האימוץ יפורש כך שיכלול גם בני זוג מאותו המין, כאשר המבחן המרכזי הוא קיומה של מערכת זוגית יציבה.
• טובת הילד היא התכלית המרכזית של חוק האימוץ. נטייה מינית אינה פרמטר כשלעצמו לכשירות לאימוץ.
• העדפת זוגות הטרוסקסואליים רק בשל נטייתם המינית של ההורים אינה מבוססת וגורמת להפליה הפוגעת בשוויון ובכבוד האדם.
• גורמי המקצוע והידע המחקרי העדכני אינם תומכים בקביעה שנטייה מינית משפיעה לרעה על רווחת הילד המאומץ.
• הרשויות יידרשו לבחון כל בקשה לאימוץ לגופה, ללא מחסומים קטגוריים המבוססים על סוג הזוגיות.

הסבר קצר: מהו "טובת הילד" בהליכי אימוץ

המונח "טובת הילד" הוא עקרון-על בהליכי אימוץ, משמורת ואפוטרופסות. הוא מכוון את הרשויות ואת בתי המשפט לשים במרכז את צרכיו המעשיים והרגשיים של הילד: יציבות, מסוגלות הורית, סביבה משפחתית תומכת, בריאות פיזית ונפשית, קשרים במשפחה המורחבת, ועוד. העיקרון אינו נבחן באופן סכמטי; כל מקרה תלוי נסיבותיו. בהתאם לפסק הדין, הנטייה המינית של ההורים המאמצים אינה גורם שמטה את הכף, לטוב או לרע, אלא השאלה היא האם התא המשפחתי המוצע יכול להעניק לילד בית מיטיב ומתפקד.

היבט ציבורי ומשפטי רחב

פסק הדין משתלב במגמה רחבה של הפסיקה הישראלית לקדם שוויון וכבוד אדם במסגרת פרשנות דינמית של חקיקה. פרשנות תכליתית מאפשרת לשמר את לשון החוק, אך להתאים את יישומו למציאות החברתית המשתנה, כל עוד אין סתירה מפורשת לתכליותיו. בהקשר זה, בית המשפט הדגיש כי ההכרעה אינה "חקיקה שיפוטית" אלא יישום נאמן של התכליות המוכרות של חוק האימוץ, ובראשן טובת הילד, תוך היעדר הצדקה עניינית להבחנה על בסיס נטייה מינית.

ייצוג הצדדים

העותרים יוצגו בידי צוות משפטי מארגון זכויות אזרח ועורכי דין פרטיים. המדינה יוצגה על ידי פרקליטות המדינה. שמות הצדדים ובאי כוחם אינם מובאים כאן מטעמי צנעת הפרט והנחיות עריכה.

מבט לעתיד

כעת מוטלת על הרשויות המינהליות והמקצועיות – ובראשן השירות למען הילד – המשימה ליישם את ההכרעה בשטח. נדרש עדכון נהלים והנחיות פנימיות כדי לוודא בחינה שוויונית של בקשות, תוך שימת הדגש על שיקולים מקצועיים נקיים מהטיה. אפשר כי בשנים הבאות יבשילו גם תיקוני חקיקה שישקפו במפורש את העקרונות שנקבעו בפסיקה.

פסק הדין אינו שולל את סמכות המחוקק להסדיר את הסוגיה בחוק, אך כל עוד לא נעשה כן – הפרשנות התכליתית שנקבעה תדריך את היישום בפועל. המסר הציבורי העולה ממנו ברור: הורות נמדדת באיכותה וביכולתה להיטיב עם הילד, ולא במבנה המגדרי של הזוגיות.

סיכום

בג"ץ קיבל את העתירה וקבע כי אין הצדקה משפטית או מקצועית להפלות בני זוג מאותו המין בהליכי אימוץ. הפרשנות שנקבעה לחוק האימוץ מחזירה את המוקד למקומו הראוי – טובת הילד – ומבקשת להבטיח שכל זוג כשיר, באשר הוא, ייבחן באופן שוויוני וללא מחסומים קטגוריים. בכך, פסק הדין מחזק את ערכי השוויון וכבוד האדם, מיישב את לשון החוק עם תכליותיו, ומכוון את הרשויות ליישום מקצועי ועקבי של העיקרון: ילד זכאי לבית מיטיב, יציב ואוהב – בלי קשר לנטייתם המינית של הוריו המאמצים.