צוואת חירש שלא הובנה: בית המשפט פסל צוואה לטובת בן בשל חוסר ודאות לגבי ההבנה
צוואת חירש שלא הובנה: בית המשפט פסל צוואה לטובת בן בשל חוסר ודאות לגבי ההבנה

מקרה מורכב בתחום דיני הירושות הוכרע לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה באזור הצפון, כאשר צוואה שערך אדם חירש בוטלה בשל חשש כי לא הבין את תוכנה, בניגוד להצהרות שנמסרו במסמך. החלטה זו ממחישה את החשיבות הרבה במילוי כללים פרוצדורליים וצורניים בעת עריכת צוואה, ובפרט כשמדובר באדם עם מגבלה בתקשורת.

הסוגיה המרכזית: האם החירש הבין את תוכן הצוואה?

הדיון המשפטי התמקד בשאלה האם החירש, אשר ערך את צוואתו בפני נוטריון, אכן הבין את תוכנה במועד החתימה. בצוואה נכתב כי היא תורגמה לו לשפת הסימנים המתאימה. עם זאת, מהראיות שהוצגו ומהעדויות שנשמעו בבית המשפט, עלה כי לא היה למנוח שליטה מספקת בשפת הסימנים. המתורגמנית שהייתה עדה לתהליך הצביעה כי שליטתו של המנוח בשפה הייתה "ברמה של ילד בגיל הגן".

בנוסף, הסתבר שהמתורגמנית כלל לא נחשפה למסמך הצוואה עצמו לפני החתימה, וכי התקשורת בינה לבין המנוח התנהלה ברמה בסיסית מאוד של סימנים, כפי שדיווחה בעצמה בעדות בפני שופטת בית המשפט.

מחלוקות משפחתיות סביב הירושה

עם פטירתו של המנוח, הותיר אחריו ארבעה ילדים, כאשר בנו נרשם בצוואה כיורש בלעדי של רכושו. שתיים מהבנות טענו בפני בית המשפט כי צוואה זו אינה משקפת את רצונו החופשי של אביהן מסיבות שונות:

  • היעדר כשירות משפטית בעת עריכת הצוואה.
  • השפעה בלתי הוגנת מצד בני משפחה.
  • מעורבות מוגזמת של כלתו של המנוח, אשת הבן, בהכנת המסמך.

הזוכה בצוואה, בנו של המנוח, עמד מנגד וטען כי הצוואה נערכה כחוק וכי יש לקיים אותה בהתאם.

בדיקה מעמיקה של הבנת הצוואה

לצורך בירור טענות הצדדים, הוזמנה המתורגמנית להעיד. בחקירתה הודתה כי ראתה את הצוואה רק בהזדמנות זו וכי היא לא לקחה חלק בכתיבת תוכנה. המנוח עצמו לא ידע את שפת הסימנים הרשמית אלא השתמש באוצר סימנים "עממי" מצומצם, שלמד מהסביבה הקרובה. נבחנה בבית המשפט שיחה שצולמה בין המנוח לבין בני משפחתו, והמתורגמנית ניסתה לתרגם את דבריו.

לדבריה, אי אפשר היה להבין באופן חד משמעי למה התכוון, והמסרים היו קטועים: "אתה, את, אני, משטרה, דם, רכב", ועוד. המתורגמנית אף הודתה כי "אני לא יכולה להסביר מה המנוח רצה לומר".

החלטת בית המשפט והשלכותיה

הכרעת השופטת ניתנה בעיקר על בסיס הפער הברור שבין ההצהרה בצוואה על הבנה מלאה, לבין חוסר היכולת לתקשר עם המנוח בשפה מדויקת וברורה. נמצא כי התיווך השפתי היה בעייתי מהותית וייתכן שאף הוטה מעצם השפעת כלתו של המנוח, שהשתתפה בפועל במעמד החתימה על הצוואה וסייעה בהעברת המסרים.

  • מעמדו של החתום על צוואה, ובפרט של אדם עם מגבלה בשפה, מחייב לוודא הבנה מלאה ומדוקדקת של תוכן המסמך.
  • מעורבות יתר של בני משפחה העשויים להרוויח מהצוואה, מעוררת חשש להשפעה בלתי הוגנת.

לבסוף קבעה השופטת כי "הסבירות כי המתורגמנית הבינה ותרגמה במדויק למנוח את הפרטים בצוואה – ביניהם שמות, מספרים ופרטים אישיים מזהים – נמוכה ביותר, בייחוד לאור רמת שליטתו הדלה בשפת הסימנים".

משמעות ההחלטה לעתיד

על פי ההחלטה, בית המשפט פסל את הצוואה ולא אישר את קיומה. בכך, חויב הנתבע – הבן – לשלם הוצאות משפט לאחיותיו בסכום של 24,000 שקלים. המקרה מדגיש את החשיבות שבקיום הליכים ברורים, הוגנים ונגישים, במיוחד כאשר מדובר באנשים עם צרכים ייחודיים.

  • ביטול צוואה מחייב הוכחה של כשלים מהותיים – בין אם בהליך, בהבנה או בחופש הרצון של המוריש.
  • חשוב להבטיח כי כל מתורגמן נחשף למסמך הצוואה ושמעורבות מצד בני משפחה "מוטבים" תיעשה בזהירות יתרה.

סיכום

פסק הדין מבהיר את אחריותם של עורכי דין ונוטריונים להקפיד על תקשורת נגישה ובהירה כאשר הם מסייעים לאנשים עם מוגבלויות לערוך צוואה. נשיאת אחריות זו והקפדה על כללי החוק יכולות למנוע סכסוכים משפטיים ומשפחתיים בעתיד, ולשמור על עיקרון רצון החופשי וחלוקה הוגנת של עיזבון.