עדות נדירה של מנוח הובילה לביטול צוואתו לטובת מי שטענה לזוגיות עימו

בתי המשפט למשפחה נדרשים לעיתים להכריע במחלוקות סבוכות סביב תוקפן של צוואות, כאשר לצדדים לעיתים פרשנויות שונות למערכת היחסים שהתקיימה עם המוריש. פסק דין נדיר שפורסם לאחרונה בו ביטל בית המשפט צוואה לטובת אישה, שמתוך עדות שנתן המנוח בעצמו בחייו, עלה כי לטענתו נוצל ונעושק על ידה.

הסכסוך סביב הירושה והצוואה

ההתנהלות החלה בסכסוך שהתגלע בין איש בשנות התשעים לחייו ובין אישה שטענה כי הייתה בת זוגו בשנותיו האחרונות. מנגד, ילדיו של המנוח טענו כי מדובר בעוזרת הבית שלו בלבד. בשנת 2010 חתם המנוח על הסכם להעברת דירתו לאותה אישה כמתנה, ובהמשך, בשנת 2011 חתם על צוואה אשר ממנה אותה כיורשת עיקרית על פני ילדיו.

עם זאת, במהלך שנת 2015 פנה המנוח אל בית המשפט, שם ביקש לבטל את הסכם המתנה. במסגרת ההליך המשפטי חשף את מערכת היחסים המורכבת עם האישה, וטען כי נוצל על ידה. הוא סיפר בין היתר כי מצוקתו האישית והבריאותית נוצלה, וכי הייתה לו תחושה שהאישה רקמה תכנית במטרה לקבל את הדירה והרכוש.

לדבריו, "היא רכשה את אמוני תוך זמן, גרמה לי להאמין שמגיע לה לקבל את הדירה כמתנה, ואף גרמה לי לחשוב שאוכל לבטל זאת בכל עת. בסופו של דבר איבדתי את כל רכושי ונשארתי ללא כלום". המנוח הבהיר בעדותו כי לא התקיימה ביניהם זוגיות אמיתית.

מוות, עיכובים ודרישת קיום צוואה

בשנות התשעים המאוחרות שלו, הלך האיש לעולמו מבלי שביטל רשמית את הצוואה שהותיר אחריו. לאחר מותו, פנתה האישה לבית המשפט בבקשה לבטל את צו הירושה שהושת לטובת ילדיו, ולקיים במקומו את הצוואה ממנה היא מרוויחה. השיהוי בפנייתה הוסבר בנסיבות אישיות ומצבים ביטחוניים במדינה.

הילדים התנגדו, והדגישו כי אביהם הביע באופן שאינו משתמע לשני פנים, במסגרת ההליך המשפטי עוד בחייו, את התנגדותו להעניק לאישה את רכושו – טענה שהשתקפה בעדותו החיה בבית המשפט.

פסק הדין: עדות החיים גוברת על מסמך הצוואה

השופט שדן בתיק התרשם מן הראיות שהוצגו בפניו, ובעיקר מהעדות הישירה של המנוח, שהייתה בו זמנית נדירה ומשמעותית. לדבריו, מקרים בהם בית המשפט נחשף לעדות חיה של המוריש בנוגע להליכים סביב הצוואה בעודו בחיים – הם יוצאי דופן. בעדותו הציג המנוח בפירוט רב את סיפור יחסיו עם האישה: כיצד רכשה את אמונו, ניצלה את חולשתו, והשפיעה עליו באופן שמוטל ספק האם הבין לחלוטין את ההשלכות כאשר חתם על הצוואה לטובתה.

בחינה זו הובילה למסקנה כי בעת עריכת הצוואה הייתה כאן "השפעה בלתי הוגנת" – מונח משפטי המתאר מצב שבו צוואתו של אדם נערכת תחת לחץ, איום או השפעה חזקה של אדם אחר השוללת את רצונו החופשי. השופט אף ציין כי לא מצא היגיון בהתנהלות: קשה להניח שאדם המתעמת משפטית עם מקבל המתנה, להשבת רכושו, לא טורח במקביל לבטל צוואה מאוחרת יותר באותו עניין. יתכן, הסביר השופט, שהמנוח פשוט שכח מן הצוואה או שמצוקתו מנעה ממנו לנקוט בפעולה, אך כך או כך – אין בכך כדי להצדיק קיום הצוואה.

עוד הודגש כי גם אם טכנית לא טרח המנוח לבטל רשמית את הצוואה, לאור הדברים הברורים שהביע כלפי האישה בתצהיר ובזמן אמת – מתן תוקף לצוואה אינו עולה בקנה אחד עם רצונו האמיתי בעת פטירתו.

השלכות ההחלטה והשפעתה על עולם הצוואות

פסק הדין מדגיש את חשיבות בירור גמירות הדעת האמתית של המנוח בעריכת צוואה, במיוחד כאשר קיימות עדויות ועדויות סותרות לגבי השפעות שהופעלו עליו. במקרה זה, עדותו של המנוח עוד בחייו עמדה במוקד, והובילה את בית המשפט לקביעה נדירה: ההתנהגות, תחושת הניצול והדברים שנאמרו – כל אלו מצביעים בבירור על כך שחפצו של המנוח לא היה להוריש את רכושו לאותה אישה.

בית המשפט דחה את בקשת האישה, הותיר את צו הירושה הקיים המעדיף את ילדיו – וחייב אותה בתשלום הוצאות משפט בסכום ניכר.

• הליך של פסילת צוואה בשל "השפעה בלתי הוגנת" עשוי להתרחש כאשר מוכח כי מצווה פעל תחת לחץ פסול, איום, ניצול חולשה או כל השפעה העלולה לשלול ממנו בחירה חופשית בעת עריכת הצוואה.
• לא תמיד המסמך הכתוב גובר; לעיתים עדויות החיים והנסיבות גוברות ומובילות לבית המשפט לקבוע מה היה הרצון האמיתי של המצווה.

לסיכום, המקרה ממחיש כי גם כאשר קיימת צוואה חתומה וקיימת, פתח עדיין קיים לפסילתה, במיוחד כשעולה כי היא נערכה לאור נסיבות חריגות או תחת השפעה בלתי הוגנת שהופעלה על עורך הצוואה. עבור בני משפחה המבקשים להגן על זכותם בירושת יקיריהם, קיימת חשיבות רבה הן לתיעוד תהליכי קבלת ההחלטות של המנוח והן להגשת טענות נוכח ראיות משמעותיות, דוגמת עדות חיה וחד משמעותית.