נדחתה תביעה לירושת אדם שנפטר ערב קום המדינה בשל היעדר הוכחות

מקרה חריג הגיע לאחרונה להכרעת בית המשפט לענייני משפחה בצפון הארץ, כאשר בן 80 עתר בבקשה להיות מוכר כיורש של סבו, שלטענתו הלך לעולמו בשנת 1947, בטרם הוקמה מדינת ישראל. בית המשפט דחה את הבקשה, לאחר שהמבקש לא הצליח להוכיח את פטירת הסב ולהציג מסמכים המעידים על מועד או עובדת מותו.

הבקשה החריגה – ירושה ללא תעודת פטירה

העותרים בבתי המשפט לענייני ירושה נדרשים להציג ראיה ברורה לפטירת המוריש – וברוב המקרים מדובר בתעודת פטירה רשמית שהונפקה על ידי הרשויות. במקרה זה, טען המבקש כי אין לו אפשרות להציג תעודת פטירה, שכן סבו הלך לעולמו זמן קצר לפני קום המדינה, עת שחיו בכפר קטן באזור הצפון. לדבריו, בשל הנסיבות ההיסטוריות, לא ניתן היה להפיק תעודת פטירה מסודרת.

הקושי במקרה זה נבע מכך שהמבקש התקשה להמציא מסמכים או ראיות ברורות המעידים על הפטירה ומועדה. היעדר תעודת פטירה במקרה כזה מחייב את בית המשפט להסתמך על ראיות אחרות – כמו עדויות עדים או מסמכים היסטוריים – אך נטל ההוכחה במקרה זה הוא גבוה במיוחד.

ניסיונות קודמים וזניחת הליכים

על פי המפורט בהליך, לא הייתה זו הפעם הראשונה שבה ניסה המבקש להסדיר את זכויותיו בעיזבון הסב. כבר בשנת 2017 פתח בהליך בקשה דומה, אך ההליך לא הושלם ונסגר לבסוף. בתחילת 2022 פנה שוב, הפעם בניסיון להראות כי סבו נפטר, וביקש מבית המשפט להוציא צו ירושה שמתייחס למותו של אותו סב על אף שלא צירף תעודת פטירה.

• נדרשת הצדקה מיוחדת למתן צו ירושה ללא תעודת פטירה.
• הנטל להוכיח את הפטירה במקרה כזה – גבוה ומוגבר.
• ככל שנוקפות השנים, קיים קושי מובנה באיתור רישיונות חיים ופטירה ממקורות ישנים.

ההתנגדות – תביעות ישנות וחוסר ראיות

אחד הגורמים המרכזיים שהתנגד לבקשה היה האפוטרופוס לנכסי נפקדים, תפקיד ציבורי שנועד לשמור על נכסים שננטשו או שבעליהם אינם מזוהים. האפוטרופוס טען שמדובר בתביעה שהתיישנה, וכי לא הובאה כל ראיה התומכת בטענה שסב המבקש נפטר במועד שנטען, טרם קום מדינת ישראל. עוד הודגש כי לא הוצגו מסמכים המתעדים את מקום הפטירה או נסיבות מותו של הסב.

האפוטרופוס טען כי המידע שהועלה בבקשה דל, ולא עושה ניסיון אמיתי לאתר מסמכים או עדים רלוונטיים מהתקופה. נוכח הזמן הרב שחלף, ואי הצגת ראיה ממשית, המליץ לדחות את הבקשה.

עדויות מפי השמועה וספקולציות

במהלך הדיון ניסו בני משפחת המבקש לחזק את גרסתו באמצעות עדויות נוספות: אחותו בת 84, ומכרת משפחה ותיקה בת 93. שתי הנשים העידו על הכרות עם הסב, על נסיבות מותו ועל ההלוויה. עם זאת, העדויות לא עמדו במבחן ההיגיון – אחת מהן תיארה כי הגיעה כילדה לנחם על אבלות, בעוד השנייה סיפרה על תרחישים שלא ייתכנו לפי לוח הזמנים (למשל הגעה להלוויה עם בנה, כאשר במועד הנטען הייתה בעצמה נערה).

• העדויות היו סותרות ולא עקביות בפרטים חשובים, כגון מועד ההלוויה או מספר הילדים של הסב.
• חלק מהעדויות התבססו על ידיעות שמועות או שמועות בלא זיקה ישירה לאירועים.

בין היתר, אחת העדות העידה כי כל אנשי הכפר השתתפו בהלוויה, ולעומתה העדה השנייה טענה שרק בני המשפחה הקרובים הגיעו. אפילו בשאלה כמה ילדים היו לסב, העדויות של המבקש ושל אחותו לא תאמו.

דרישת המחוקק ופסיקת בית המשפט

בהכרעתה בחנה השופטת את הוראות חוק הירושה, לפיהן יש להוכיח פטירת אדם באמצעות תעודה רשמית, וכי רק בנסיבות יוצאות דופן ניתן להסתפק בראיות אחרות. הנחת הבסיס היא שתעודת פטירה נדרשת כדי למנוע טעויות ובעיות בזיהוי או בניהול הירושה.

השופטת ציינה כי כאשר אין ביד המבקש להציג תעודת פטירה, עליו להוכיח בראיות ברורות שלא ניתן היה להשיג תעודה כזו. במקרה זה לא רק שלא הוצגה תעודת פטירה, אלא שגם הראיות האחרות שהובאו היו דלות, לא עקביות, ונסמכו רובן על הזיכרון והשמועות – מבלי לספק אינדיקציה מדויקת למועד הפטירה.

עוד צוין שהמבקש לא ניסה לברר לעומק אפשרות לקבל מסמכים מארכיונים, רישומים דתיים או עדים נוספים.

סיכום: נטל כבד שלא הורם – ודחייה בצירוף הוצאות

לבסוף קבעה השופטת כי לא עלה בידי המבקש להרים את נטל ההוכחה הכבד המוטל עליו במצבים חריגים אלו. בשל כך נדחתה הבקשה לירושה של הסב אשר נפטר, לכאורה, ערב קום המדינה. המבקש חויב לשלם הוצאות משפט ולשאת בתשלום בסך 10,000 שקלים לטובת המדינה.

• פסק הדין ממחיש את חשיבות הבאת ראיות מספקות להוכחת עילת ירושה, במיוחד כאשר מדובר באירועים ישנים וללא תיעוד רשמי.

המקרה מדגיש כי כאשר לא ניתן להציג מסמכים רשמיים המעידים על פטירה ומועדה, יתקשה מאוד מבקש הירושה להצליח בתביעתו, אלא אם כן יוכל להציג ראיות חריגות, מהימנות וברורות. ההליך מזהיר מפני הסתמכות על עדויות בדליות או מפי השמועה בלבד.